אז והיום: מציינים 40 שנה לשבט המפרץ
40 שנה חלפו מאז הוקם שבט המפרץ. מה שהתחיל מיוזמה של קבוצת הורים מפאלו אלטו שרצתה ליצור לילדיהם תנועת נוער שתהיה הכי קרובה לישראל הפך לשבט הגדול באמריקה הצפונית המונה כיום למעלה מ-300 חניכים. צביקה ברונשטיין, שלקח על עצמו את המשימה להקים את השבט, מספר על הימים הראשונים, על הזכרונות והחניכים שננצרו בליבו עד היום וקרן דיין, אחת מחניכותיו של צביקה שזכתה להיות בפעולה הראשונה של השבט, מספרת כיצד הפכו אותה הצופים למה שהיא היום
מאת: שלומית סאם-אקרמן
"השבט שלנו פועל כבר 6 שבועות ונמצאים בו בערך 75 חניכים. התחלנו בתחילת השנה, בחרנו שמות לקבוצות והנושא שבחרו בו המדריכים הוא "הים". מכאן הדרך היתה קצרה. הבוגרים בחרו את השם 'העוגן' כשם השבט ולעצמם בחרו את השם 'שחף'". מתוך מעגנים (בטאון שבט העוגן | צופי מפרץ סן פרנסיסקו)
40 שנה חלפו מאז הוקם שבט המפרץ. קהילה ישראלית יחסית גדולה ומגובשת חיה כאן בזמנו בשני המרכזים הגדולים – סאניוויל ופאלו אלטו והרצון שלהם להקים תנועת נוער שתגבש את הילדים ותחזק את הקשר שלהם לישראל היה מתבקש. את הכפפה הרימה קבוצת הורים מפאלו אלטו ובראשה רונית אוהל אשר פנתה לצביקה ברונשטיין, בחור צעיר שגר בסאניוויל עם שני שותפים, ואמרה לו שהיא רוצה להקים שבט צופים ושהוא ירכז אותו. ברונשטיין, שלמד כאן לימודי תואר שני בסטנפורד במקביל לעבודה ב-HP, קצת חשש שלא יעמוד בעומס אבל די מהר החליט ללכת על זה.
"הפנייה אליי נגעה בעצב חשוף", מספר ברונשטיין, "במקום שגדלתי לא היתה תנועת נוער אמיתית ופעילה והרגשתי שאני רוצה למלא משהו שהיה לי חסר עוד מהילדות. מאוד התחברתי לתכנים של הצופים ולכל מה שהתנועה הזאת ייצגה ולמרות העומס, הסכמתי. את הפעולה הראשונה שלנו עשינו בפארק בסאניוויל על הדשא עם קבוצה אחת של חניכים שאני הדרכתי ומהר מאוד הקבוצה גדלה ועברנו ממקום למקום עד שבסוף התמקמנו בג'ייסיסי של פאלו אלטו שהסכים לארח אותנו ומבחינתנו זה היה מהלך מאוד משמעותי. אמנם היינו חלק מהנהלת הצופים שישבה בניו יורק וסייעה לנו בתקציבים, חומרי הדרכה וכדומה, אך העזרה המשמעותית ביותר היתה מההורים שנרתמו בצורה בלתי רגילה ועזרו המון בכל הלוגיסטיקה. בפעולות עצמן היו כמה חבר'ה צעירים שעזרו לי מבחינת התוכן ובראשם הייתה עדית קידר (בזמנו עדית שחר) שהייתה ממש יד ימיני, היא גדלה בתנועת המושבים, הייתה צופיפניקית שרופה והיא ומשפחתה עזרו לי בכל דבר ועניין. בהמשך היא כבר חזרה לישראל וכיום היא משמשת כדיקנית הפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים בטכניון, כך שזה כבוד מאוד גדול לשבט המפרץ.
שבט המפרץ, כאמור, לא היה השם הראשון שנבחר. החניכים בחרו לקרוא לו שבט העוגן כי רצו שם שמעלה אסוציאציה של ים, אבל יש כאלה שהשם העלה בהם דווקא אסוציאציה של משהו חזק שמקבע אותנו למקום מסויים ומטרת הצופים, איך לומר, היא פחות לבסס אותנו כאן.. ולכן, אומרות השמועות, השם הוחלף.
"המפרץ לא היה הבחירה הראשונה שלי לשם של השבט", מספר צביקה, "בתור חיפאי במקור, כשהיו אומרים אצלנו 'המפרץ', היו מתכוונים לאיזור של המפעלים והתעשייה וזה פחות עורר אצלי קונוטציה של מים צלולים ונוף פסטורלי, אבל זה לא היה קריטי בעיני. מה שחשוב היה זה שהצלחנו בשיתוף פעולה של הקהילה המדהימה והאיכותית לבסס פה שבט חזק שכולל היום מאות חניכים ואין גאה ממני. אמנם הייתי בשבט המפרץ 3 שנים שבסיומן חזרתי לישראל ומילא את מקומי אבי מרגלית, אבל עד היום אני זוכר את הפעולות, האירועים, המחנות ואפילו את "המעגנים", עיתון השבט שהחניכים כתבו ואני הייתי מצלם בכמה עותקים במכונת הצילום של העבודה (היה יתרון לעבוד ב-HP…). זו היתה תקופה מאוד משמעותית עבורי ועד היום אני בקשר עם החניכים והמדריכים שהכרתי במהלכה".
אחת מהחניכות שזכו להכיר את צביקה ואפילו להשתתף בפעולה הראשונה של השבט היא קרן דיין. קרן נולדה בארה"ב להורים ישראליים שחיים כאן מזה 50 שנה וחיה את כל חייה בארה"ב למעט גיחה קצרה לישראל לשירות בצה"ל ואחר כך מגורים של 8 שנים במהלכן הכירה את בעלה נועם. כשהיתה בכיתה ו' הצטרפה לשבט המפרץ ולדבריה הצופים הפכו אותה למה שהיא היום. "לא הייתי מדברת היום עברית ללא הצופים" היא אומרת בנחרצות, "האחים שלי לא התחברו לצופים והם לא מדברים היום עברית. לכן מאוד חשוב לי שהילדים שלי ילכו לצופים וגם אם לפעמים הם מקטרים שיש קצת רעש ובלאגן, הם יודעים שזה משהו שאני לא מתפשרת עליו ואני בטוחה שהם יודו לי אחר כך".
ואכן, שלושת הילדים של קרן לקחו ועדיין לוקחים חלק בשבט המפרץ – דניאל היה מדריך וכיום הוא במכינה קדם צבאית בישראל, ליבי היא מדריכה של חניכי כיתות ו' ואדם יתחיל בקרוב את שנתו השלישית כחניך בשבט.
את כל אהבתה לארץ היא זוקפת קרן לזכות הצופים שלדבריה מספק חוויה הכי קרובה לישראל. "יש משהו בהווי של הצופים שהוא שונה מכל דבר אחר. חווים בו חוויות שלא קורות בבית ספר או בחוג אמריקאי, זה הבלאגן הישראלי שאי אפשר למצוא פה במסגרות אחרות, לטוב ולרע, זה מחזק את העצמאות והיצירתיות ואני שמחה שהילדים שלי חווים גם את זה. הצופים היתה הקבוצה החברתית המרכזית שלי. היינו נפגשים המון מחוץ לשעות של הצופים, הולכים לסרטים יחד, עושים המון מסיבות בבתים ובגלל שקבוצת התיכון כללה בזמנו חבר'ה מכיתות ט' ועד יב' אז היה לחלקם גם רשיון נהיגה מה שנתן לנו עוד יותר עצמאות וחופש.
אני זוכרת את המדריכים הבוגרים שכל כך הערצנו אותם, את המחנות שבסופם היו מלחמות מים שהיינו קופצים ומשתוללים ואת כל הכיף שעשינו גם מחוץ למסגרת הצופים. התבגרנו לתוך זה והפכנו לקבוצה מגובשת שעד היום חלקנו שומרים על קשר. בכל שנה הצטרפו גם חברים חדשים ומדריכים שהביאו עוד ערך מוסף לקבוצה וזה היה פשוט כיף. חשוב לי גם לציין כמה שאני מלאת הערכה למדריכים שמשקיעים את כל זמנם לפעולות ולחניכים. הם עושים את זה בתקופה כל כך לחוצה של הלימודים ופעילויות הספורט שלהם ועדיין הם מפנים את הזמן לזה ועושים את זה מכל הלב".
אז גם השנה שבט המפרץ ממשיך בכל הכוח. מה שהתחיל לפני 40 שנה כקבוצה קטנה של חבר'ה על הדשא בסאניוויל הפך לשבט הגדול ביותר באמריקה הצפונית עם למעלה מ-300 חניכים וחניכות מכיתות ג׳ ועד י״ב, המגיעים מלוס גאטוס בדרום ועד לפאלו אלטו בצפון. השבט, שהוא חלק מהנהגת “צבר” – הנהגת הצופים העבריים בצפון אמריקה, מציע פעילות ישראלית שבועית בעברית, פעילות חווייתית חברתית וקבוצתית סביב נושאים ערכיים אוניברסליים כמו דמוקרטיה, שוויון וסובלנות במקביל לציון חגים, מועדי ישראל, אירועים היסטוריים, ציונות ואהבת הארץ.
הפעולות מתקיימות בימי ראשון במהלך השנה האקדמאית, ובנוסף יש סמינרים ומחנות לשכבה הבוגרת והצעירה, הן במסגרת הנהגתית והן במסגרת שבטית.
ראשת השבט כיום היא דורון גלפז-קמאי, הגזבריות הן טל וייזר ורונית קרני ועל קשרי ההורים אחראית רוית דנינו.
ההרשמה לשנת הפעילות 2022-2023 בעיצומה! אם אתם מדברים עברית בבית, גם כשפה וגם כתרבות והייתם רוצים להעניק לילדיכם ניחוח ישראליות, קבוצת השתייכות וזיקה למולדת, הירשמו עוד היום. פעולה ראשונה תתקיים ב-9.11 ומחיר ההרשמה המוקדמת המוזל מסתיים ב-9.15. לפרטים והרשמה
