למטיבי הלכת: כל מה שצריך לדעת על טיפוס הר וויטני

מאת: טלילה גולן

שמו המקורי של הר וויטני בלשון שבט הפיוטי של מזרח הסיירה הוא טומאנגוייה, ומשמעותו – שומר הנשמה. הר וויטני נישא לגובה של 14,505 רגל (4,421 מטרים) והוא ההר הגבוה ביותר בארה״ב הרציפה (לא כולל אלסקה). אנשים ממוצא אירופי טיפסו לפסגתו לראשונה בשנת 1864 ומאז הפך ההר למושא טיפוס עבור אנשים רבים. בתחילת המאה ה-20 יזם מהעיירה לון פיין הסמוכה השיג מימון וכוח עבודה ובנו שביל הליכה על המדרונות המזרחיים עד לפסגה. השביל, שמתאים גם לפרדים, הפך את הר וויטני נגיש גם למטיילים מן השורה, מה שהפך אותו ליעד פופולארי כל כך עד שהיו צריכים להגביל את מספר האנשים העולים עליו מידי יום. שנים ספורות אחר כך חיילי הבופאלו שבימות שלום הועסקו בבניית תשתיות בפארקים הלאומיים, השלימו את השביל שעולה להר ממערב.

הר וויטני נמצא כיום בשטח הפארק הלאומי סקוויה שבקליפורניה. המון אנשים רוצים לעלות על הר וויטני, ויש המון סיבות לרצות את זה, אבל יש צורך בפרמיט ולרוב גם בהכנה פיזית מתאימה ובתכנון נאות של הטיול הזה בשביל חוויה מוצלחת ומעצימה. בטור הזה אכתוב על אפשרויות העליה להר, על ההכנה המתאימה, על הכללים החלים על המטיילים שם, וכמובן – איך משיגים את האישור (Permit) הנדרש.

בקיץ, כאשר השביל חשוף משלג וקרח אין צורך בציוד מיוחד לעלות על ההר. מבחינה פיזית צריך רק זוג רגליים בריאות וכושר טוב, ורצוי גם עמידות לגבהים. כל דבר אחר שתביאו איתכם תלוי בכיוון ממנו תעלו להר ובאופן בו החלטתם לעלות.

העליה מכיוון מזרח היא הפופולרית ביותר וגם המאתגרת יותר. מדובר במסלול הלוך חזור מה-Whitney Portal ועד לפסגה, באורך כולל 21 מייל (34 ק"מ) ובהפרש גבהים של 6,646 רגל (2025 מטרים). למסלול הזה נותנים שני סוגי אישורים – אישור חד יומי ואישור שכולל לינה בשטח.

אישור חד יומי, זה אומר לעלות ולרדת באותו היום. אנשים שעולים להר עם האישור הזה עולים רק עם הציוד הדרוש לטיול יומי, מה שמקל מאוד על ההליכה. מצד שני רוב האנשים העולים להר בטיול יומי מתחילים אותו בשעות הקטנות של הלילה על מנת להספיק לעלות וגם לרדת בזמן.

אישור הכולל לינה מאפשר למטפסים על ההר ללון לילה או יותר באחד משני אתרי הקמפינג שלאורך המסלול. Outpost Camp נמצא כ-3.5 מייל ו-2000 רגל מעל תחילת המסלול. Trail Camp נמצא בגובה של כ-12,000 רגל, וכ-3 מייל מהפסגה. אתרי הקמפינג האלה אינם עם מקומות מוסדרים ואין צורך (או אפשרות) לשמור מקום. אלו המקומות היחידים לאורך השביל המזרחי בהם מותרת הלינה. אנשים הבוחרים באפשרות זו צריכים לשאת על גבם את ציוד הלינה וכל שאר הציוד שצריך לטרק, ומשאירים אותו באתר הקמפינג כאשר הם עולים לפסגה רק עם הציוד הנחוץ לטיול יום.

העליה מכיוון מערב נגישה רק ברגל (או על גב סוס, רק שהסוס חייב להישאר במחנה הבסיס תחת השגחה), ואלו הבוחרים בדרך זו עולים על ההר כחלק מטרק גדול יותר ולא רק כטיול בפני עצמו. גם לעליה מכיוון מערב יש שני סוגי אישורים: אישור ווילדרנס של ה- Inyo National Forest, ה- John Muir Trail או ה-Pacific Crest Trail, ואישור ווילדרנס של ה- Inyo National Forest  שכולל יציאה מ- Whitney Portal , השביל המזרחי של ההר.

המטיילים עם אישור ווילדרנס רגיל לרוב חונים באחד מאתרי הקמפינג שממערב להר ומשאירים את ציוד הקמפינג שם כאשר הם עולים על ההר כטיול יומי, ויורדים חזרה בשביל המערבי.

המטיילים עם אישור היציאה מהוויטני פורטל עולים ממערב ויורדים במזרח, וצריכים לשאת את כל הציוד על גבם עד כשני מייל מהפסגה (שני המייל האחרונים של העליה הם קטע הלוך-חזור וניתן להשאיר את רוב הציוד הכבד בצומת השבילים בין המזרח והמערב). הבוחרים בדרך זו יכולים גם הם ללון באחד משני האתרים שבשביל המזרחי.

נקודה אישית: בגלל שעיקר הביקוש לאישורי העליה להר וויטני הוא לעליה ממזרח, יותר קל להשיג אישורים לעליה ממערב. מארבע האפשרויות שלעיל, האפשרות האחרונה היא זו שבה אני בחרתי: לעלות ממערב ולרדת מזרחה.

אז החלטתם לממש את החלום ולעלות על הר וויטני. מה עכשיו? 

1. להשיג את אישור העליה להר. את האישור משיגים באתר של Recreation.gov . תצטרכו לפתוח חשבון באתר בשביל לקנות את האישור. בעונת הקיץ אישורי העליה ממזרח ניתנים בהגרלה שצריך להירשם אליה 6 חודשים מראש. אם לא עליתם בגורל אבל יש לכם גמישות בזמנים אתם יכולים להגיע למרכז המבקרים שבעירה לון פיין, שם מחלקים מידי יום את האישורים שבוטלו או שלא נתבעו לכל הקודם לבקשם. גם את אישורי הווילדרנס משיגים באותו אתר, והם לא מצריכים הגרלה. כן רצוי לשמור אותם מספיק זמן מראש כי נקודות הכניסה לשטח המבוקשות ביותר גם נתפסות מהר יותר.
2. להיכנס לכושר. אם אתם כבר בכושר, מטיילים הרבה וגומאים עליות כמו כלום, רק תתמידו בשגרת האימונים שלכם. השביל בפני עצמו לא קשה במיוחד, רק ארוך מאוד, וכמובן נמצא בגובה רב. כושר טוב עוזר להתמודדות עם השפעות הגובה על הגוף וביצועיו.
3. להתכונן לגבהים שתהיו בהם. הדרך הכי טובה להתכונן לשהות בגובה היא בחשיפה הדרגתית לגבהים ומתן הזדמנות לגוף לפתח את העמידות הנדרשת. עמידות טובה מתפתחת בין שלושה ימים לשבועיים, אבל זה זמן שהוא לרוב ארוך מידי למי שרוצים לעלות להר ביום אחד או שנים-שלושה. אם יש באפשרותכם לבלות כמה ימים באזור גבוה כלשהו (מעל 10,000 רגל) בטווח של שבועיים לפני יום העליה זה יהיה טוב. אם אתם מכירים את עצמכם מספיק ויודעים שאינכם רגישים מאוד לגבהים, יכול להיות שלא תזדקקו להכנה הזו. ומי שכן רגיש יותר לגבהים – יש כמה סוגי תוספים שניתן לקחת החל משבועיים לפני הטיול בשביל להכין את הגוף לעליה. תשאלו במרפאה שלכם.
4. ללמוד את המסלול מראש ולהכין את הציוד שתצטרכו. אחד הפריטים שתצטרכו שם הוא מסנן למים (או כדורי כלור, או נורת UV) כי במסלול כזה ארוך סביר שתאלצו להסתמך על מי הנחלים והאגמים שבדרך ואלה חייבים חיטוי (כמובן שתצטרכו אם אתם לנים בשטח). פריט נוסף שתצטרכו הוא Wag Bag (אפרט על זה יותר בהמשך הטור) ואת זה מחלקים חינם בתחילת המסלול. אם אתם מגיעים ממערב תצטרכו לתכנן את הטרק שלכם מראש כי בעת בקשת האישור תצטרכו לפרט היכן תיכנסו לשטח, היכן תצאו, ואיפה אתם מתכננים ללון מידי לילה. (פרט לנקודות הכניסה והיציאה מהשטח, לא חייבים להיצמד לנקודות הלינה שפירטתם, אבל רצוי לתכנן מראש איפה יהיה הכי טוב לחנות בלילות).
5. לבדוק את מזג האויר ולבוא לבושים בהתאם. סופות פתאומיות זה משהו שאופייני להרים גבוהים. אם מזג האויר צפוי להיות סוער, תשקלו שלא לעלות באותו היום. קחו בחשבון שיכול להיות חם מאוד בבסיס ההר וקר מאוד בפסגתו.
6. הצטיידו הפנס ראש חזק וסוללות להחלפה. אלא אם כן אתם בכושר מטורף סיכוי טוב שתתחילו ו/או תסיימו את הטיול בשעות החשיכה. תצטרכו פנס טוב כדי לראות את השביל.
7. לדאוג לציוד טרק, כולל קופסת אחסון מזון שעמידה בפני דובים, זה במידה ואתם עולים עם לינה בשטח.
8. שתפו בתוכניתכם לפחות אדם אחד שלא יוצא איתכם לטיול, ותאמו איתו זמן בו תיצרו איתו קשר בתום הטיול. זה חשוב במיוחד אם אתם יוצאים לבדכם, בלי שותפים לדרך. במידה ולא תצאו מהשטח בזמן הנקוב אותו אדם יכול להזמין עבורכם חילוץ.

חשוב לדעת:

1. מחלת גבהים נגרמת בשל השפעת הגובה על הגוף. לחץ האוויר הנמוך בגבהים מביא למחסור בחמצן. ככל שעולים יותר בגובה, כך השפעת הגובה על הגוף חמורה יותר. בחשיפה הדרגתית לגובה הגוף עובר התאקלמות. רגישות לגבהים ומשך ההתאקלמות שונים מאדם לאדם. אם טיילתם בעבר הלא רחוק באזורים הרריים סביר שאתם יודעים אם אתם רגישים יותר או פחות. השפעת הגובה יכולה להיות קלה יחסית – ירידה בתפקוד הגוף, קוצר נשימה ודופק גבוה, עייפות וקוצר נשימה. ההשפעה יכולה להיות גם קשה מאוד – מחלת גבהים שאינה מטופלת מהר יכולה להיות קטלנית. כל שנה מפונים במסוק מטיילים מהר וויטני בשל מחלת גבהים, וגם מקרי מוות כבר נרשמו שם, כשהאחרון היה באפריל 2022. תסמינים מתקדמים יותר של מחלת גבהים כוללים בחילה וכאבי ראש, סחרחורות ודיסאוריינטציה. בשלבים מתקדמים יותר יש הקאות, התעלפויות, ואובדן קשר עם המציאות. אם אתם או שותפיכם לטיול מפתחים תסמינים של מחלת גבהים, תסתובבו ותחזרו למטה כמה שיותר מהר, ואם צריך, תזעיקו פינוי במסוק. איך נמנעים ממחלת גבהים: לפני הטיול חשוב להיכנס לכושר גופני טוב. אם יש אפשרות לבלות כמה ימים באזור גבוה זה מצויין. נטילת תוספים יכולה לעזור גם, תבררו במרפאתכם. בזמן הטיול עצמו – חשוב לשתות הרבה, לעשות הפסקות מרובות, ולהקפיד לאכול חטיפים עתירי קלוריות בתדירות גבוהה. הביאו איתכם חטיפים ממגוון סוגים משום שהגובה משבש ומשנה את הטעמים המועדפים. תרופות ותוספים מסויימים יכולים לעזור מאוד אם מתפתחים תסמינים קלים. בין התוספים שעוזרים – סוכריות קפאין, טבליות Ibuprofen, וגם . ויאגרה (רק שלזה צריך מרשם).
2. הר וויטני הוא Wag Bag Zone . בשל עומס המטיילים הרב על הר וויטני, המטיילים מחוייבים לפנות אחריהם לא רק אשפה רגילה אלא גם את היציאות הפרטיות שלהם. לא מספיק לקבור את הצואה בשטח כמו שמקובל באזורי טרק אחרים. לצורך זה מחלקים בתחילת המסלול שקיות אטומות מיוחדות לצורך זה, ובסוף הטיול משליכים את 'התוצרת' בפחים המיועדים לכך הנמצאים ליד מבנה השירותים שבתחילת המסלול. בנקודות כניסה אחרות לווילדרנס אין נקודת חילוק של שקיות ה- wag bag אז צריך להשיג אותם מראש. ניתן גם להכין שקיות כאלה לפי הוראות שיש אונליין, זה פשוט ביותר ויעיל מאוד.
3. אין לשתות מים מהשטח ללא טיפול חיטוי. הטיפול יכול להיות סינון, הרתחה, כדורי כלור, או חיטוי בנורת UV. אי טיפול במים יכול לגרום למחלות מעיים קשות מטפילים, כשהנפוץ בהם הוא טפיל הג'יארדיה.
4. אם אתם עולים להר עם לינה בשטח ממערב או ממזרח, תצטרכו לשמור את מזונכם במיכל עמיד לדובים Bear Canister, ובלילות להפקיד את המיכל בארון מתכת אם יש כזה בשטח, או להניח את המיכל במרחק בטוח מהאוהל שלכם. בשום פנים ואופן אל תכניסו אוכל לתוך האוהל שלכם. ואל תשאלו מאיפה אני יודעת את זה …
5. אין תחבורה ציבורית לוויטני פורטל. אם אתם נכנסים ויוצאים מהשטח במקומות שונים תצטרכו לדאוג להסעה לנקודת ההתחלה ו/או ממנה. ב- Chamber of Commerce שבעיירה לון פיין יש מידע על הסעות. ישנם גם אנשים פרטיים שמעמידים את רכבם להסעות תמורת תשלום. בין לון פיין והפורטל תנועת הרכבים ערה מספיק שאפשר גם להסתמך על טרמפים.

נשמע מרגש? אולי גם קצת מפחיד? העלייה להר וויטני היא חוויה עוצמתית מאוד, ועם הכנה מתאימה החוויה הזו תהיה מדהימה ממש. ידע והכנה מתאימה יעשו את כל ההבדל שבין חוויה טראומטית לחוויה מדהימה ומעצימה. והחוויה הזו תישאר איתכם לכל חייכם.