פרשת וירא: למה קראתי לבתי על שם שרה אימנו?

מאת: חגית שקל

פרשת וירא היא פרשה קסומה עם מבחר סיפורים מרגשים ומרתקים. היא מתחילה עם הבשורה היפה שמגיעה לזוג זקנים עקרים בלי ילדים בשנות ה-90 לחייהם שהולך להיוולד להם בן, ממשיכה עם מעשי הזוועה שנעשו בעיר סדום (מעשה סדום) והפיכת אשת לוט לנציב מלח, ומסתיימת עם הסיפור המצמרר של עקידת יצחק.

לאורך כל הפרשה אברהם אבינו בולט בקשר החזק שלו עם הקב"ה, הוא מאמין בו אמונה שלמה שבאה לידי ביטוי במעשיו. מי שנמצאת ברקע זו שרה אשתו, שהיתה ידועה ביופיה הרב, אך בנוסף ליופיה, בפרשה זו מגלים את חכמתה הרבה ואת נבונותה הנשית. שרה היא הגיבורה האישית שלי ואני מזמינה אתכם לצלול יחד לתוך האירועים השונים בפרשה בהם נגלה את החשיבה החדה והעוצמתית שלה.

שלושה מלאכים מגיעים לבקר באוהל אברהם, ואברהם שידוע בהכנסת האורחים שלו, מביא להם מים לשטוף את רגליהם המאובקות, מבקש משרה להכין עוגות והוא בעצמו רץ להכין בשר רך על האש. שלושת האורחים מתגלים כמלאכים שבאו לתת בשורה מפתיעה ביותר – "והנה בן לשרה אשתך ושרה שמעת פתח האהל…ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות שרה ארח כנשים"  לאברהם ולשרה אין ילדים. יותר מכך, שרה כבר לא יכולה ללדת ואין לה מחזור. ואז Out of the blue (כיאה למלאכים), הם מבשרים בשורה זאת.

ומה תגובתה של שרה אימנו? האם היא בוכה מהתרגשות? לא! האם היא מודה ל-ה' ונושאת תפילת הודיה? לא! הנה הפסוק שמתאר את תגובתה: "ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי (הבלות שלי) היתה לי עדנה ואדני זקן". להפתעתנו, שרה צוחקת. היא אנושית ומציאותית. ה' מזדעזע מתגובתה וחוזר לאברהם חברו הקרוב ואומר "למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי? היפלא מ-ה' דבר?" כלומר, האם שרה לא סומכת עלי ועל מה שאני מסוגל? שרה שנתפסה על חם, ממשיכה (ללא בושה) בקו שלה ולא מוותרת. "ותכחש שרה לאמר, לא צחקתי כי יראה…" נראה ששרה עושה כאן רציונליזציה עצמית ומודיעה בהחלטיות שהיא לא צחקה כי היא יראה את ה', אלא היא צחקה משמחה ועונג על הבשורה. ה' לא מתבלבל מהתחכמותה הנשית, ומכריז חד משמעית "לא, כי צחקת".

ה' מקיים את הבטחתו, ולאחר שנה, כאשר אברהם בן 100 ושרה בת 90 נולד להם בן ושמו בישראל יצחק. יצחק נגמל מההנקה ושוב אמו החכמה והחזקה באה לאברהם אבינו בדרישה קשה וכמעט בלתי אפשרית – נכון שיש לך אמה ושמה הגר? נכון שהיא ילדה לך בן ושמו ישמעאל? השפעתו על הבן שלי לא טובה. יצחק הוא הבן שלך, הוא יירש אותך. מקומו של ישמעאל לא איתנו. גרש אותם! אברהם לא אוהב את הבקשה, הרי ישמעאל הוא בנו. כאן הקב"ה מתערב ונוקט עמדה בין שני בני הזוג. ה' מבין את חששותיה ואת חכמתה של שרה, הוא מבין את החשש מההשפעה הרעה, ועוד יותר את עניין היורש המרכזי. ה' מודיע חד-משמעית: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" (זה סטארט-אפ נחמד אם הקב"ה היה מודיע לבעלי שאני צודקת בכל הוויכוחים שלנו).

כדי להרגיע אתכם, ה' דואג לשני בניו של אברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע, וגם את בן האמה לגוי גדול אשימנו כי זרעך הוא".

לקראת סוף הפרשה, סיפור עקידת יצחק מצליח לטלטל כל לב אנושי. אברהם אבינו שידוע באמונתו השלמה עומד למבחן אמונה סופי. "והאלהים נסה את אברהם, ויאמר אליו, אברהם. ויאמר הנני! ויאמר, קח נא את בנך, את יחידך אשר אהבת, את יצחק, ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אומר אליך." הבן היחיד, שהגיע אלייך בגיל 100, הבן שחיכית לו כל חייך, קח אותו ותקריב אותו אליי כקורבן . התיאור של אברהם צועד עם בנו, עם עצים לעלה, עם המאכלת, צועדים לקראת מעשה שמוח אנושי לא מסוגל להכיל. שניהם מבינים את גודל המעשה. צועדים ומקבלים עליהם את הדין הבלתי אפשרי "ויאמר יצחק אל אברהם אביו, הנה האש והעצים ואיה השה לעולה??? ויאמר אברהם, אלהים יראה לו השה לעולה בני, וילכו שניהם יחדיו."

אברהם ויצחק מגיעים להר המוריה, אברהם עוקד שם את יצחק בנו על המזבח. ברגע האחרון קורא אליו מלאך ה' מן השמיים ואמר לו "אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה ולא חשכת את בנך, את יחידך ממני" אברהם רואה אייל נאחז בשיחים ומקריב אותו במקום את יצחק בנו.

אברהם וגם יצחק עמדו במבחן אמונה בלתי אפשרי. אברהם עם יכולת אמונה ולואליות בלתי נתפסת. ומה לגביי שרה? האמא החכמה, הדואגת והמגוננת? נאמר לשרה את מה שהולך לקרות, שרה לא התמודדה עם הצער האין סופי ומתה.

שרה אימנו, הגיבורה האישית שלי, נפטרה בגיל 127.

בתי הבכורה יעל נולדה לפני 22 שנה בפרשה זו, וזו היתה זכות עבורי לקרוא לה יעל שרה ולאחל לה לזכות בתכונות החזקות והמרשימות של שרה אימנו.

יעל שרה, כתבה זו מוקדשת לך באהבה.