פרשת ויצא: מהו סוד קסמה של רחל? ומה אנחנו למדים על יחסיה עם האחות לאה?

מאת: אפרת אנגל

פרשת ויצא, הפרשה השביעית בספר בראשית, היא מהפרשות הזכורות ביותר במקרא. היא ממשיכה את הסיפור שמופיע בסוף פרשת תולדות, שבו עשיו מבקש להרוג את יעקב כנקמה על שקיבל במרמה את הברכות מאביו. בפרשה שלפנינו, יעקב בורח לחרן בהתאם לתכנית של אמו רבקה. ״וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה״ (בראשית, כ״ח, י).

כשיעקב מגיע לחרן, הוא פוגש את רחל ליד הבאר. בספר בראשית, תחילת פרק כ״ט, מתואר המפגש המרגש בין השניים: 

״עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם־הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת־רָחֵל בַּת־לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת־צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת־הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת־צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ: וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת־קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ: וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן־רִבְקָה הוּא וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ. וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים: (בראשית, כ״ט, ט-יד).

כשיעקב רואה את רחל ליד הבאר הוא מתמלא כוחות רבים ומצליח לגולל את האבן שעל פי הבאר. הוא עוזר לה להשקות את הצאן ומציג עצמו כיעקב, בנה של רבקה. לכאורה זוהי התחלה של סיפור אהבה ממבט ראשון, שמתחיל בצורה התמימה ביותר, שני אנשים נפגשים ומתאהבים זה בזו. אין ספק שרבקה, אמו של יעקב, לא יכלה לצפות ליותר מכך כששלחה אותו לאחיה לבן. עם זאת, סיפור האהבה מסתבך ומקבל מאפיינים טרגיים, כאשר רחל האוהבת והנאהבת נדרשת לוותר על אהובה. אז מה הופך את רחל לאחת האמהות הנערצות? ואיך השפיע המהלך שעשה לבן על היחסים בין רחל ולאה? שתי אחיות, שתי נשותיו של יעקב ושתיים מאמהות העם. 

וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל: וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה: וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה: (בראשית, כ״ט, טז-יח)

מה ניתן ללמוד מהפסוקים האלה? האמת שהרבה. ראשית, בעקבות המפגש בין השניים, יעקב מבקש מלבן להתחתן עם רחל בתמורה לשבע שנות עבודה, והוא אף מדגיש שהוא מתכוון לרחל בתו הקטנה (אחרי שהוזמן להתארח אצל לבן – הכיר ודאי את שתי האחיות). שנית, אנו נחשפים לתיאור של לאה ורחל – לאה הבכורה היא בעלת עיניים רַכּוֹת ורחל יפת תואר ויפת מראה. נשאלת השאלה למה התכוון המספר כשתיאר את לאה כבעלת “עיניים רַכּוֹת” – ובמיוחד כשהן מוצבות מול תארי היופי של רחל. האם מדובר רק על הבדלי היופי ביניהן, או אולי על הבדלי אישיות – האם עיניים רכות משמעותן שהיתה רכה ועדינה או פשוטה יותר? ואולי לאה נוטה לבכות יותר?  רש״י אומר רַכּוֹת – ״שֶׁהָיְתָה סְבוּרָה לַעֲלוֹת בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל עֵשָׂו, והיתה בוכה, שֶׁהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִים: שְׁנֵי בָּנִים לְרִבְקָה וּשְׁתֵּי בָּנוֹת לְלָבָן, הַגְּדוֹלָה לַגָּדוֹל וְהַקְּטַנָּה לַקָּטָן״. בימים ההם, היה נהוג שהבכור.ה במשפחה נישא.ת ראשון.ה. כאשר יעקב ביקש לשאת את רחל הוא חרג מהנוהג המקובל. אפשר להניח שבמהלך החודש שיעקב שהה בבית לבן הרגישו הנוכחים את ההתאהבות בינו לבין רחל, ולאה, מצדה, יכולה היתה להרגיש שלוקחים לה את הבכורה, כמו שקרה בין יעקב לעשו. הנה הסימנים לדרמה מתחילים להתהוות. 

לאחר שבע שנים… וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ: וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה: וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ: … וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי: וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה (בראשית, כ״ט, כא-כו). 

בערב החתונה, לאה תופסת את מקומה של רחל. יעקב לא מרגיש בדבר בליל החתונה, אבל בבוקר – ״וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּה-הִ֖וא לֵאָ֑ה״. לבן מערים על יעקב ונותן לו את האחות הבוגרת. כאמור, לא היה נהוג אז לשאת את הצעירה לפני המבוגרת. עולות כאן שאלות מענינות: איך זה שיעקב לא שם לב מיהי הכלה? איך זה שרחל לא קמה וחשפה את התרמית? רש״י מסביר –  אֲבָל בַּלַּיְלָה לֹא הָיְתָה לֵאָה. לְפִי שֶׁמָּסַר יַעֲקֹב סִימָנִים לְרָחֵל, וּכְשֶׁרָאֲתָה [רָחֵל] שֶׁמַּכְנִיסִין לוֹ לֵאָה, אָמְרָה: עַכְשָׁו תִּכָּלֵם אֲחוֹתִי; עָמְדָה וּמָסְרָה לָהּ אוֹתָן סִימָנִים. ההסבר הוא, שרחל לא רצתה שאחותה תבויש ותתבייש. היא הבינה שאין זה הוגן שהיא תינשא לפני אחותה הבכורה ולכן שתקה ולא חשפה את התרמית. היא מָסְרָה לָהּ (ללאה) אוֹתָן סִימָנִים שקבעה מראש עם יעקב. כאשר אביה הסתיר את לאה בצעיף היא נותרה שותקת. בכך שמסרה את הסימנים ונותרה שותקת, היא מוותרת על חתונה עם יעקב כדי למנוע מאחותה חוויה של השפלה. על כך מיוחסת לה סגולה מיוחדת של צניעות לצד יכולת להתבונן פנימה והחוצה, ענווה אישית מול נורמות קיימות, וויתור על אהבה ורגשות פרטיים. יש אומרים, כי שאול, המלך הראשון, הוא צאצא של רחל כאות הערכה לצניעות שהיתה בה. 

בהמשך הפרשה, אנו למדים כי למרות הוויתור של רחל, מדובר בסיפור טרגי ורב ייסורים. לאה הייתה הראשונה שיעקב נשא לאישה, הראשונה שילדה את ילדיו ואמם של רוב ילדיו, אך הדבר לא קורה מתוך אהבה גדולה, "וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה" (בראשית כ״ט, ל), אלא מתוך תפילות שהיא מתפללת המעוררות את רחמי השמים וגורמות לאלוהים לעזור לה. ״וַיַּרְא יְהוָה כִּי-שְׂנוּאָה לֵאָה, וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ; וְרָחֵל, עֲקָרָה״ (בראשית, כ״ט, לא). רחל היא רעייתו האהובה של יעקב, אך היא חווה ייסורים ועוברת התמודדות ארוכה וקשה, בשל עקרות רבת שנים. ״וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב: הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי." (בראשית, ל, א).

לאה, הרעיה הפחות אהובה על יעקב נותנת לשלושת בניה הראשונים שמות המסמלים את סבלה וצערה: 

״וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי: וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן: וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי״ (בראשית, כ״ט, לב-לד).

הכעס של לאה על רחל עולה גם בהמשך. רחל שומעת שראובן מצא דודאים בשדה והיא מבקשת אותם מלאה, (יש מסבירים כי באותה תקופה אמהות ראו בדודאים סגולה לפוריות): ״וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר-חִטִּים, וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה, וַיָּבֵא אֹתָם, אֶל-לֵאָה אִמּוֹ; וַתֹּאמֶר רָחֵל, אֶל-לֵאָה, תְּנִי-נָא לִי, מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ. וַתֹּאמֶר לָהּ, הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת-אִישִׁי, וְלָקַחַת, גַּם אֶת-דּוּדָאֵי בְּנִי; (בראשית, ל, יד-טו). לאה מביעה תמיהה ורוגז… לקחת ממני אהבה ואת באה ודורשת עוד?

הפער בין החוויות שחוו שתי הנשים – ההריונות והלידות של לאה לעומת העקרות של רחל והיותה מצויה מחוץ ל״חיי משפחה רגילים״. האהבה שרחל מקבלת מצידו של יעקב (גם ילדיה היו האהובים עליו ביותר) לעומת לאה, שמרגישה שנואה וסובלת מהעדר יחס מצידו של יעקב. פערים אלו השפיעו לא רק על חייהן האישיים, אלא גם על מערכת היחסים, המתח והקנאה שנוצרו ביניהן. 

אז למה רחל נערצת למרות שלא הצליחה למלא את "תפקידה" במשך זמן רב? האם זה בשל היותה דמות טרגית? עקרות ארוכת השנים ומוות בגיל צעיר? המקרא מתאר אותה בצורה חומלת ואוהבת. מייחס לה את סגולת הצניעות, את יכולת ההתבוננות והויתור. בדרך מחרן לארץ ישראל, רחל מתה ונקברת בדרך. יש אומרים שהיתה רק בת 36. היא היחידה מבין האבות והאמהות שאינה קבורה במערת המכפלה, וכשם שהיתה ״מחוץ״ לחיי משפחה שנים רבות, כך נותרה מחוץ למשפחה גם במותה. לאה, עם זאת, נקברת לצד יעקב.