פרשת בא: עוברים ליהדות מכילה ושוויונית יותר

מאת: יעל שגיא

פָּרָשַׁת בֹּא היא פרשת השבוע השלישית בספר שמות, מפרק י', פסוק א׳ עד פרק י"ג, פסוק ט״ז.

כשהחלטתי להצטרף לפרויקט פרשת השבוע, עשיתי זאת למען בתי הבכורה. לפני שבועיים, היא חגגה 12, ופרשת בֹּא תהיה פרשת בת המצווה שלה בשנה הבאה. היא תחגוג בת מצווה בגיל 13, תעלה לתורה ותקרא בה, תיגע בספר ותחזיק אותו. אני מקווה שהיא תתרגש ותבין את חשיבות המאורע. 

ואני חושבת לעצמי: אם אני מצפה מהילדה שלי, שגדלה פה והאנגלית שגורה בפיה יותר מעברית, ללמוד את הפרשה, להבין אותה ולקרוא אותה בעברית תנ"כית בבית הכנסת, ראוי שגם אני – בתור אמא שלה – שגדלה בישראל ולא עלתה לתורה בבת המצווה שלה, אענה לאתגר ואנסה לקרוא, להבין ולפרש את הפרשה.

פרשת בֹּא מתארת בפנינו את שלוש המכות האחרונות שמטיל אלוהים על מצרים: ארבה, חושך ובכורות. 

הופתעתי לגלות שבפרשה לא מדובר רק על סיפור יציאת מצרים, אלא שישנה גם הדרכה על חג הפסח וגם מופיע הציווי החשוב לציין ולזכור את יציאת מצרים, ובהמשך אסביר על המשמעות של האמירה הזו לגבי. 

בראשית הפרשה, אלוהים מודה שהוא זה שמקשה את לב פרעה שאינו מאפשר לבני ישראל לצאת ממצרים. המטרה שלו היא שעם ישראל ידע כמה אלוהים הוא חזק וכל הדורות יזכרו זאת. 

לאורך כל הפרשה אלוהים אומר לנו לזכור וללמד את יציאת מצרים את הילדים שלנו. הפעם הראשונה היא בתחילת הפרשה: 

וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה (ספר שמות, פרק י׳, פסוק ב׳).

אני קוראת את המשפט הזה וחושבת על בתי ועל האחים שלה ועל האחריות שלי לספר להם על ההיסטוריה, על התרבות ועל המשמעות של להיות יהודי. זה מה שבעצם אלוהים אומר. שנמשיך לספר את הסיפור. אתייחס לכך גם בהמשך.

משה ואהרון מבקשים מפרעה לשחרר את העם אחרת אלוהים יטיל מכת ארבה על מצרים שכמוה לא נראה מעולם. פרעה מסכים שרק הגברים יעזבו. אלוהים בתגובה מטיל את מכת הארבה עד שהמצרים מתחננים שיפסיק. הארבה נעלם עם הרוח, אך פרעה עדיין לא מסכים לשחרר את עם ישראל. אלוהים מטיל את מכת החושך על מצרים, שאחריה פרעה מסכים לשחרר את בני ישראל כולל הילדים והנשים, אך ללא הצאן והבקר. אלוהים מבקש ממשה להסביר לעם שכעת הוא יפיל על המצרים את מכת הבכורות, ואחריה פרעה ישחרר את עם ישראל. המכה היא אכן הקשה מכולן, ובה מתים כל הבכורים המצריים, כולל בנו בכורו של פרעה, ואפילו הבכורים בקרב בעלי החיים של המצרים.

מאז שעברנו לארה״ב, אנחנו צופים בכל פסח בסרט ״נסיך מצרים״ של דיסני. זאת, עבורנו, היא עוד דרך לספר לילדים את סיפור יציאת מצרים, ועד היום זה החג שהם הכי זוכרים. מבחינתם, פסח זה החג של הסרט. גם את השירים הם מכירים וזוכרים. בסרט ישנו שיר של עפרה חזה ששרה בעברית פסוקים מתוך שירת הים. שירת הים נאמרה לאחר שים סוף נבקע לשניים, בני ישראל עברו בו והמצרים טבעו בו. השנה, בהופעה של מקהלת בית הספר, בתי שרה את השיר הזה של דיסני. היא הייתה כל כך גאה שידעה את המילים בעברית ולימדה את חבריה למקהלה. כשאני שמעתי אותה שרה שיר אחד בעברית, לצד שירי כריסמס, לא יכולתי שלא לחשוב כמה אני גאה בה, בילדה שלי, שלא מסתירה את היותה יהודיה, ישראלית ודוברת עברית. 

כמה אני שמחה שהיא גדלה במקום המאפשר לכל אחד לחגוג את התרבות שממנה הגיע. כמה אני שמחה שהחלטנו השנה להצטרף לבית כנסת נעים ומקבל, שנותן לנו להרגיש כמו בבית, וכך לחוות יהדות קצת אחרת, יהדות מכילה ושוויונית. חוויה שמאפשרת לנו לשים בצד את האנטי-דתיות שגדלנו עליה. 

כפי שציינתי בהתחלה, תיאור המכות האחרונות על מצרים מהווה רק שליש מהפרשה. המשך הפרשה הוא מדריך חג הפסח וחלקים מהפרק מוכרים לנו מההגדה של פסח. בפרק י״ב אנחנו קוראים שלפני היציאה ממצרים, אלוהים אומר לבני ישראל שהם צריכים להיכנס לבתים, להכין בשר על האש ולנופף על המנגל עם מצות: 

וְאָכְלוּ אֶת-הַבָּשָׂר, בַּלַּיְלָה הַזֶּה: צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת, עַל-מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ (שמות, פרק יב׳, פסוק ח׳)

חייבת להודות שמצות אני פחות אוהבת, אבל כנראה שלאלוהים היה חשוב שבני ישראל יתחזקו ויאכלו אוכל בריא לפני שהם יוצאים לדרך ארוכה: שימו את הבשר על עלים ירוקים. רש״י אומר שכל עשב מר נקרא מרור…

מה שרלוונטי כאן בעיני, הוא שבפרק הזה אלוהים שוב אומר לנו לזכור את יציאת מצרים ולהזכיר אותה לדורי דורות:

וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן, וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה: לְדֹרֹתֵיכֶם, חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ (שמות, פרק י״ב, יד)

והוא אומר שוב, בפעם השלישית: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה, לְדֹרֹתֵיכֶם–חֻקַּת עוֹלָם (שמות, פרק י״ב, יז)

מעניין שאלוהים מתייחס למה שקורה לעם עכשיו, אבל גם רואה קדימה ומנחה אותם מה לעשות ומה לזכור בעתיד. גם היום, הציווי הזה חקוק בתודעה שלנו, אם מלימודי התורה בבית הספר, אם מערבי חג הפסח ואם מהקידוש ביום שישי: זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. אז תראו אותנו היום. מסתבר שזה השפיע הרבה דורות קדימה ונשאר חקוק בתודעה. אני שמחה שמצאתי את הדרך הנכונה לי ולבני משפחתי לשמור וללמוד את היהדות, שהרי המשפט שמופיע בסוף הפרשה:

וְהָיָה כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ, מָחָר–לֵאמֹר מַה-זֹּאת:  וְאָמַרְתָּ אֵלָיו–בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים  (שמות, פרק י״ג, יד) מזכיר לנו, שיציאת מצרים זו התרחשות תמידית, ראיית עולם עמוקה והדגשה של ערכים חשובים. ערכים של שוויון, ראיית הצרכים של מי שמולי וקבלה שלהם, כמו שמצאתי בתהליך ההיכרות מחדש עם היהדות.

כמו שבני ישראל יוצאים בפרשת השבוע לדרך חדשה שתביא אותם לארץ המובטחת, גם אני ובני משפחתי יצאנו לדרך חדשה. אני מקווה שנלמד ונהנה מהדרך שבחרנו, שנלמד להנות מהיהדות ולא להירתע ממנה. אני מקווה שהילדים ה"כבר לא כל כך ישראלים" שלי יתחברו עם ילדים יהודים אמריקאים, ירגישו שייכים לקהילה וזה יהיה להם פשוט וקל. אני עושה את המאמצים להתקרב ליהדות היום כדי שהם ירגישו איתה בנוח כשיגדלו.