האם עקרונות הדמוקרטיה הונחו לפנינו כבר בפרשת משפטים?

מאת: אופיר גוטלזון

פרשת מִשְׁפָּטִים היא פרשת השבוע השישית בספר שמות. היא מתחילה בפרק כ"א, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ"ד, פסוק י"ח. הפרשה מגיעה לאחר פרשת יתרו, שבה סייע יתרו למשה לבנות מערכת משפט של שופטים וערכאות. היא פותחת במילים: וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם (שמות, כ״א, א׳).

פרשת מִשְׁפָּטִים מלאה בחוקים שאלוהים מוסר לעם. חוקים אלה מכסים קשת רחבה של נושאים שמטרתם הקמה של חברה מוסרית וצודקת, חברה שלא תאפשר לעיוותים מוסריים להתקיים בתוכה. 

הפרשה צוותה אליי כבר לפני שבועות רבים, כאילו ידעו מראש שיהיו אלה ימים של מאבק על החוקים והמשפטים. בימים אלה אני ועוד חברים מהקהילה מובילים את Unxeptable, תנועה חדשה שמטרתה לתמוך במאמץ לשמירה על הדמוקרטיה הישראלית ופועלת כבר ביותר מ-20 ערים ברחבי העולם. כל זאת בעקבות כוונת הממשלה והמחוקק ליטול ממערכת המשפט את עצמאותה, וכך לאפשר לרוב האקראי הנוכחי לבטל את האיזון העדין בין הרשויות.

נכון שמושג הדמוקרטיה כצורת שלטון לא היה קיים בזמן כתיבת התורה, אך כבר בחוקים הראשונים בפרשה וגם בהמשכה מופיעות הלכות שמדגישות את חשיבות ההגנה על הציבור החלש והפגיע בחברה: אלמנות, יתומים, עבדים וגרים: כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם, לֹא תְעַנּוּן.. (שמות, כ״א, כ״ב). הפרשה קוראת לנו להתגבר על עצמנו – גם כשזה לא נוח לנו – ומציבה את הטיפול בחברים הפגיעים ביותר בחברה כערך מרכזי. ערך מרכזי זה מופיע בכל חברה דמוקרטית ששמה לעצמה מטרה להגן על מיעוטים ולספק רשתות תמיכה וביטחון חברתיות לנזקקים. 

מה שמעניין הוא שכל המצוות והחוקים המוזכרים בפרשה הם בפני עצמם סוג של מגילת זכויות שניתנה בציווי אלוהי.

מול השינויים המתרחשים כיום במדינה – יש מקום להזכיר לכולם כי זכויות אדם הן ״צו אלוהי״ ולא רק חילוני, והן ניתנות לנו מתוקף היותנו בני אדם ולא בזכות אדם זה או אחר. 

מתוך הפרשה, אני למד שהזהות היהודית של מדינת ישראל אינה אמורה להיות בקונפליקט עם ערכיה הדמוקרטיים: ערכים של צדק, הוגנות, שוויון ודאגה למיעוטים ופגיעים. 

להלן מקצת מן החוקים העוסקים בבנייה של חברה מתוקנת, שבאים להגן על האנשים החיים בה:

כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת–יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם. אִם-בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא; אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא, וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. אִם-אֲדֹנָיו יִתֶּן-לוֹ אִשָּׁה, וְיָלְדָה-לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת–הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ, תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ, וְהוּא, יֵצֵא בְגַפּוֹ. וְאִם-אָמֹר יֹאמַר, הָעֶבֶד, אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי, אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי; לֹא אֵצֵא, חָפְשִׁי. וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו, אֶל-הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת, אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה; וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם. (שמות, כ״א, ב׳-ו׳)

וְגֵ֥ר לֹא־תוֹנֶ֖ה וְלֹ֣א תִלְחָצֶ֑נּוּ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ כׇּל־אַלְמָנָ֥ה וְיָת֖וֹם לֹ֥א תְעַנּֽוּן׃ אִם־עַנֵּ֥ה תְעַנֶּ֖ה אֹת֑וֹ כִּ֣י אִם־צָעֹ֤ק יִצְעַק֙ אֵלַ֔י שָׁמֹ֥עַ אֶשְׁמַ֖ע צַעֲקָתֽוֹ׃ וְחָרָ֣ה אַפִּ֔י וְהָרַגְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם בֶּחָ֑רֶב וְהָי֤וּ נְשֵׁיכֶם֙ אַלְמָנ֔וֹת וּבְנֵיכֶ֖ם יְתֹמִֽים׃  (שמות, כ״ב, כ׳-כ״ג)

וְגֵר, לֹא תִלְחָץ; וְאַתֶּם, יְדַעְתֶּם אֶת-נֶפֶשׁ הַגֵּר–כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות, כ״ג, ט׳)

אִם־כֶּ֣סֶף ׀ תַּלְוֶ֣ה אֶת־עַמִּ֗י אֶת־הֶֽעָנִי֙ עִמָּ֔ךְ לֹא־תִהְיֶ֥ה ל֖וֹ כְּנֹשֶׁ֑ה לֹֽא־תְשִׂימ֥וּן עָלָ֖יו נֶֽשֶׁךְ׃ אִם־חָבֹ֥ל תַּחְבֹּ֖ל שַׂלְמַ֣ת רֵעֶ֑ךָ עַד־בֹּ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ תְּשִׁיבֶ֥נּוּ לֽוֹ׃…(שמות, כ״ב, כ״ד-כ״ה).

מפעם לפעם יש כאלה שאומרים, אבל הרוב אמר את דברו בבחירות, אז למה לצאת ולמחות, אולי הרוב יודע משהו שאני ואחרים לא יודעים?

פרשת משפטים נדרשת לנושא. הפרשה מציינת את הפסוק לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת: (שמות כ"ג, ב׳). פסוק זה הוא אזהרה מפני הליכה עיוורת אחר שלטון הרוב: הפרשן ר' אברהם אבן עזרא (ראב"ע) מסביר: "אם ראית רבים יעידו על דבר שלא ידעתו, לא תאמר בלבבך אלה לא יכַזבו". החשש שמעלה ראב"ע הוא מפני נטייה טבעית של האדם ללכת אחר הרבים, בהתבסס על הנחה סמויה שהרוב יודע מה נכון וצודק. וזאת למה?

אלוהים מזכיר לנו בפרשה שלא מספיק לספור את כמות האנשים שהם בדעת הרוב, הוא מזכיר לנו שיש להכיר בחשיבות של דיאלוג, ויכוח ופשרה בתהליך של קבלת החלטות. חשוב שניקח את הזמן להקשיב אחד לשני ונמצא דרך משותפת ללכת בה. רק כך נוכל להגיע להחלטות שמשקפות את דעת הרוב, במקום פשוט לכפות את ההשקפות של הרוב על המיעוט.