פרשת כִּי תִשָּׂא: עדר נעזב סביב עגל הזהב
פרשת ותשא עוסקת בעיקרה בחטא העגל – משה עולה להר סיני כדי לקבל מאלוהים את לוחות הברית וכשהוא מבושש לחזור, מתחיל העם לפתח רגשות מצוקה וחרדת נטישה. הוא פונה לאהרון, אחיו של משה, שבתגובה בונה מזבח ומתחיל את חטא העגל. כשקראה הדר רובינשטיין את הפרשה, ניסתה למצוא בה את הדברים החיוביים. היא חשבה על תקשורת מקרבת של ההנהגה, על חמלה ועל פתרון קונפליקטים אבל כשלא הצליחה להעלות את זה על הכתב הבינה שהסיבה היא חוסר האופטימיות שלה כרגע לגבי ההנהגה בארץ, אז האם כדאי לערבב את פרשת השבוע עם פוליטיקה? לגמרי כן! הרי התנ"ך הוא כל כולו פוליטיקה
פרשת כִּי תִשָּׂא היא פרשת השבוע התשיעית בספר שמות. היא מתחילה בפרק ל', פסוק י"א ומסתיימת בפרק ל"ד, פסוק ל"ה.
מאת: הדר רובינשטיין
התחלתי לכתוב על הפרשה שחלק הארי שבה מספר על חטא העגל, וניסיתי למצוא בה את הדברים החיוביים. כתבתי על תקשורת מקרבת של ההנהגה, על חמלה ועל פתרון קונפליקטים. אבל לא הסתדר לי, זה יצא בערך. אז בהפסקה שעשיתי, קראתי את עיתוני השבת והבנתי. אני כרגע לא כל כך אופטימית לגבי ההנהגה, לא בטוחה במידת האופטימיות לגבי העם ותוהה מה צריך לעשות בימים שכאלו. רגע, לערבב את פרשת השבוע עם פוליטיקה? לגמרי כן! הרי התנ"ך הוא כל כולו פוליטיקה.
תחילת הפרשה עוד משדרת עניינים כרגיל וממשיכה את דברי אלוהים למשה כאשר משה עלה להר סיני כדי לקבל ממנו "את לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה" (שמות, כ״ד, י״ב). אז מתחילה הדרמה. לנגד עינינו נפרסות ומצוירות שתי תמונות של התרחשויות מקבילות: התמונה הראשונה, רבת הוד ונשגבת, עם סיום דבריו של אלוהים למשה על ההר, משה מקבל לוחות אבן הכתובים באצבע אלוהים. משה נמצא ב"פסגת העולם" בנוכחות אלוהית ומקבל את אחד הכתבים המשמעותיים ביותר של האנושות.
התמונה השנייה חושפת את מה שקורה שם למטה במדבר. העם מפתח רגשות מצוקה וחרדת נטישה. משה, לתפיסתם, בושש לרדת מן ההר, לא ידוע מה עלה בגורלו והאם יחזור. העם שיצא מעבדות, תחת מלכותו של פרעה, להנהגתו של משה באותות ובמופתים ולעולם של אלוהים ותורתו, מחפש איפה להניח את עצמו, על מי להטיל את האחריות למציאת הדרך, לדאגות הקיום במדבר ובכלל.
את התמונה הזו היטיב לצייר במילים ולחן אהוד בנאי, ואם יש לך כמה דקות, מאוד מומלץ להקשיב לשיר, כי הוא מיד מכניס לאווירה:
אֲנַחְנוּ כָּאן בְּלב מִדְבָּר
צְמֵאִים לְמַיִם חַיִּים
וְאַתָּה עַל רֹאש הָהָר
מֵעַל הָעֲנָנִים
אֵין שוּם אוֹת
אֵין סִימָן
כּל כּךְ הַרְבֶּה יָמִים
בְּמַעְגָּל סָגוּר מסְתוֹבְבִים
סְבִיב עֵגֶל הַזָּהָב
אֵין מִי שֶיַכֶּה על סֶלַע
מִי יִתּן כִּיווּן
בַּאֲפֵלָה כּאן נִלְחמִים עַל כּל פֵּרוּר
סְבִיב עֵגֶל הַזָּהָב
הוּא לֹא יוֹרֵד מֵרֹאש הָהָר
הוּא לֹא יוֹרֵד אֶל הָעָם
הֵם יוצְאִים בִּמְחוֹל טֵרוּף
וְשוֹכְחִים אֶת עצְמם
רוֹקְדִים סְבִיב עֵגֶל הַזָּהָב
סְבִיב עֵגֶל הַזָּהָב
מתְחנְּנִים אֵלָיו
אַל נָא תַּעֲזֹב אוֹתָנוּ עַכְשָיו
הְיֵה לָנוּ לְאָב
עֵדֶר נֶעֱזָב רוֹקֵד סְבִיבוֹ
קוֹרֵא אֵלָיו, לשווא
עֵגֶל הַזָּהָב
עֵגֶל הַזָּהָב
אחרי תקופת המתנה למשה, העם פונה לממלא המקום, אהרון. הם מתקהלים סביב האח שנשאר לשמור על המבצר. הם מסבירים בדחיפות לאהרון את חוסר הוודאות ומבקשים נחמה בדמות אלוהים חלופי שילך לפניהם. אני יכולה לדמיין את אותם אנשים מאוכזבים, מפוחדים ומחפשים מקור חדש לביטחון. הם לא יוזמים בעצמם את מציאתו של אלוהים חדש, אולי הם קיוו שאהרון יצליח להרגיע אותם בדבריו, ואולי לא מצאו בעצמם כוחות למציאת פתרון. הם עדיין רגילים שהמאורעות נוחתים עליהם ויש מי שמנהיג אותם. יש בהם עוד את המנטליות של עם עבדים, עוד אין חופש מחשבה, עוד אין חופש יצירה, השינוי הגדול בתודעה עוד לא קרה וסביבת המדבר המאיימת לא מועילה. מערכות היחסים של העם עם משה ועם אלוהים חדשות יחסית, הן אמנם היו משובצות בהתרחשויות ניסיות גדולות ומרשימות, אבל הבסיס למערכת יחסים הוא שני צדדים והם מרגישים שנשארו לבד…
ומה יעשה העם בימינו? למי יפנה, מי ייתן כיוון כשבאפלה נלחמים על כל פירור?
אז הם פנו בדחיפות ובלחץ לאהרון והוא הקשיב. אני מנסה לחשוב כמה קשה היה לו לשמוע אותם: מבקשים לזנוח את הנהגתו של משה – אחיו הנערץ – ולהיענות לבקשתם למצוא מחליף. האם הוא היה בטוח שמשה יחזור? ואולי הוא היה שותף לחרדת הנטישה? ובכל מקרה כעת הכל על כתפיו.
אהרון ביקש מהעם לאסוף את נזמי הזהב והכין מהם את מסכת העגל. למה דווקא עגל? האם יש קשר לכך שזו חיה שמניחים עליה עול בגיל צעיר כדי להתרגל לעבודה? וכאן יש עם צעיר שמחפש מי ינחה אותו, מי יורה לו מה לעשות ואיך לעבוד את האלוהים הזה? אהרון עקב אחרי תגובת העם וראה שהעם מקבל את הייצוג החדש: "וַיֹּאמְרוּ, אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות, פרק ל״ב, ח׳). אהרון בנה מזבח וקבע את תחילת הפולחן למחרת היום, והעם שקיבל את מה שהיה צריך, השכים קום בבוקר והתחיל לעבוד את העגל. האם מבחינתם זו מערכת יחסים חדשה או המשך של הקודמת?
בשלב הזה, בתמונה השמימית המקבילה, אלוהים ראה את המתרחש, אבל לא הקשיב לרחשי לב העם. אלוהים עדכן את משה שהעם סרו מהדרך המשותפת שלהם, ממערכת היחסים, וזעם על כך. הוא מיד הציע למשה לכלות את כעסו בעם, להשמיד אותם ולהתחיל מחדש מזרעו של משה. אבל משה הצליח לראות את התמונה הגדולה יותר והאמין במערכת היחסים שנשארה למטה במדבר. משה זכר שהסיפור התחיל דורות קודם. הוא כנראה גם הבין את ההתנהגות האנושית של העם שנבעה מחוסר תקשורת מספקת, מאי הבנה, מאמוציות של פחד וחרדה שגברו על כל הציוויים וההיגיון. משה שכנע את אלוהים לזכור את הבטחתו לשלושת האבות ופייס אותו לא להשמיד את כל העם.
אולי אפשר למצוא גם תקווה מהסיפור התנ"כי לדורות הבאים?
"ואמר רבי יהושע בן לוי לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה". בתלמוד, במסכת עבודה זרה, מלמד אותנו רבי יהושע בן לוי, שעם ישראל עשה וחטא בעגל כדי להזכיר לדורות הבאים שיש בחיים מעידות ונפילות ויש אפשרות לתקן.
בכל מערכות היחסים מאז ומעולם קיימות עליות ומורדות, קשיים ואתגרים גדולים, ותמיד יש עבודה שבלב, עבודה על התודעה ועבודה תמידית עם שותפים למערכת היחסים. השבוע, אני מקווה לקחת את התזכורת לכך שקונפליקטים הם בלתי נמנעים יחד עם הכעס והאכזבה. לזכור שכדאי שהדרך לשינוי תשאיר גם מקום לתקשורת של הקשבה וחמלה במימד האישי ובמימד הפוליטי.
