Envelop SF: היכל הקודש לאודיופילים
לפני מספר שנים פתחה חבורת אודיופילים מסן פרנסיסקו מקום המוקדש כולו להאזנה איכותית למוזיקה וקראה לו Envelop SF. בחדר קטן עם שטיח רך, כיסאות נמוכים, כריות, פינת קפה ובקבוקי בירה בשרות עצמי ו-32 רמקולים באיכות שיא, שמקיפים את החדר מכל צדדיו ניתן לשבת (או לשכב), להאזין למוזיקה שאתם אוהבים ברמת איכות פנומנלית שסיכויי קטן שהייתם יכולים להשיג בבית ופשוט להתמסר לכל לצליל. איתי שמי היה, האזין לאלבום של הפליימינג ליפס ויצא נפעם
מאת: איתי שמי
אנחנו חיים בעולם שכולו הפרעת קשב אחת גדולה. בכתבה שהתפרסמה בסוף השבוע האחרון סופר שכושר הריכוז שלנו ירד ב 20 השנים האחרונות מ 2.5 דקות ל 47 שניות. מטורף. המכשיר המנוול והממכר שאנחנו מחזיקים עכשיו ביד לא נותן לנו מנוח לרגע. מתי בפעם האחרונה קראתם ספר במשך זמן רב בלי הפרעות והסחות דעת? מתי בפעם האחרונה שמעתם אלבום מתחילתו ועד סופו, כשאתם מאה אחוז בתוך העניין ולא עושים שום דבר אחר תוך כדי? אני מודה שגם אני קורבן. זה דורש הרבה נחישות ומשמעת עצמית להתנתק רק כדי להתחבר באמת.
לפני כמה ימים, בעודי מבזבז את זמני לריק בפייסבוק (רק דיברתי על הסחות דעת מיותרות…), עולה לי בפיד ערב האזנה לאלבום הפסיכי-אך-נפלא של הפליימינג ליפס The soft bulletin. אני בדרך כלל עומד בגבורה בפני פיתויים נלוזים שכאלו, אבל הפעם התפתיתי לבדוק במה מדובר והחלטתי לנסות. צוקרברג, האלגוריתם שלך עובד…
באחד הימים היותר חורפיים שהיו כאן לאחרונה, כשהסערה מפילה עצים וביתנו נותק לא רק מהחשמל, אלא אפילו מקליטה סלולרית (שזה הרבה יותר מלחיץ), מצאנו את עצמנו נוסעים לבילוי שכלל מסעדת טאפאס פרואני נהדרת בסן פרנסיסקו, ואחריה מפגש האזנה לאלבום הנ״ל.
המתחם בו נערכה ההאזנה נקרא The Midway. וכבר ביקרתי במתחם הזה לא פעם ולא פעמיים, במסיבות ריקודים המוניות עם מיטב הדי-ג׳יים (בימי הקורונה כשכולנו היינו מסוגרים, הם אפילו פתחו ליין של מסיבות בשעות הצהריים מחוץ למבנה), אבל מעולם לא הגעתי לערב שכזה. נכנסנו לחדר קטן במרכז המתחם, התבקשנו להוריד נעליים בחדרון כניסה קטן והנה אנחנו בפנים. שטיח רך, כיסאות נמוכים, שמיכות וכריות, פינת תה/קפה ובקבוקי בירה בשרות עצמי (עם קופסת תשלום מאולתרת) ו 32 רמקולים באיכות טופ, שמקיפים את החדר מכל צדדיו וגם לא מעט תלויים מעלינו על התקרה. גם עדן לאודיופילים. היינו בסך הכל שישה אנשים. בחור צעיר נתן כמה מילים על האלבום, סיפר איך הפליימינג ליפס עשו בכוונה הכל הפוך מהמקובל בעולם המוזיקה, ובישר לנו שאנחנו זוכים לשמוע גירסה מיוחדת של האלבום שבושלה במיוחד למערכת סראונד 5.1. האורות כבו, וחוץ מתאורה מרצדת על הרמקולים, לא היו שום גירויים חיצוניים מלבד המוזיקה. נשכבתי על השטיח עם עיניים עצומות ונתתי לצלילים לעטוף אותי. זה היה פאקינג וואו. המוסיקה נשמעה אחרת לגמרי במערכת איכותית עם 32 רמקולים לעומת כל מה שהכרתי מהאזנות בבית. כשיצאנו, עדיין הלומים מהחווייה, שאלתי את הצעירה החביבה שבדקה כרטיסים בכניסה האם יש עוד ערבים בקרוב. מחר מנגנים את נינה סימון היא סיפרה. ציפיתי לאיזה משהו אלקטרוני עכשווי או איזה אלבום פרוג מתוחכם אבל לא לנינה סימון. האמת שזו צריכה להיות חווייה מיוחדת.
אז מה הסיפור? לפני כמה שנים חבורת אודיופילים פתחה מקום המוקדש כולו להאזנה איכותית וקראה לו Envelop SF. מדובר בחדר שהוא לא גדול יותר מסלון ביתי טיפוסי. זהו ארגון ללא מטרות רווח (מחיר הכרטיס בהחלט סביר) שעושה את הערבים האלו פשוט מתוך אהבה למוזיקה, ולהבנה שכדי להקשיב באמת רצוי להשקיע בסאונד מעולה, ולא פחות חשוב, ליצור מרחב השמעה נקי מהפרעות. תחשבו על ההבדל בין לראות סרט על הטלפון לבין לראות אותו באולם iMax. ממבט חטוף באתר שלהם ראיתי שיש גם אירועים עם מוזיקה חיה, ושיש השמעות בקרוב של אלבומו האייקוני של מיילס דיוויס kind of blue, רדיוהד עם In rainbow, ראווי שנקר, Wish you were here של פינק פלויד (ובהמשך גם הצד האפל של הירח). רשימה חלקית. בחלק מהערבים ההשמעה מלווה בתצוגה ויזואלית על מסך. אישית אני מעדיף להאזין בעיניים עצומות, ככה שזה לא היה חסר לי. אני מניח שברוב הערבים יש יותר משישה אנשים. נפלנו על ערב חורפי וסוער וגם בחרתי באלבום שהוא קצת פחות מוכר, אבל בגלל גודל החדר, גם אם יהיו יותר אנשים, זאת עדיין תהיה האזנה אינטימית.
אז אם אתם מוצאים באתר שלהם אלבום שאתם עפים עליו, זאת הזדמנות לחזור אליו שוב, והפעם בלי שזה יהיה תוך כדי שטיפת כלים, או בזמן שיטוט במרחבי המרשתת בטלפון. האזנה בפוקוס מלא, ועוד עם מערכת פגז כשאתם מוקפים ב 32 רמקולים. שווה לנסות.
