הפסנתר שוב שתה הלילה (לא אני)
מיהו תום וויטס? ״וויטס הוא קליפורניה של ההומלסים שנזרקו לשולי הדרכים, מסוממי הדאון טאון ושאר טיפוסים שאף אחד לא סופר״. איתי שמי בכתבה צבעונית ומרתקת על הזמר תום וויטס
מאת: איתי שמי
ביום ראשון האחרון, כשגשם דופק בחלון, מצאתי את עצמי שוכב במיטה באחת עשרה בבוקר ומקשיב לפרוייקט שנקרא "שירים משומשים". אמנים ישראלים (רובם לא ממש מוכרים) מבצעים אינטרפטציות אישיות שלהם בעברית לשירי תום וויטס. האמת שלאתמיד אני כזה מושחת, בד"כ בימי ראשון אני משכים לרכיבת אפניים אבל מזג האויר נתן אור ירוק לקצת פינוק. בקיצור זאת הזדמנות לכתוב על האמן המיוחד/מוזר/מחורפן/גאון הזה (מחקו את המיותר) שהוא גם אחד האמנים שאני הכי אוהב בעולם.
אז איפה להתחיל? אולי בבר אפלולי , בקבוקי וויסקי ריקים, מאפרה עולה על גדותיה, איזה פסנתר לא מכוון בפינה והקול המחוספס והחרוך הזה שחודר עמוק פנימה. או בבית זונות אי שם במזרח הרחוק בין מלחים ששם אהובותיהם הנמצאות במולדת הרחוקה חקוקות על זרועותיהם החסונות. או שאולי בכלל בדיינר עלוב באיזה חניון משאיות זרוק אי שם על אם הדרך.
תום וויטס נולד, התבגר וחי עד היום בקליפורניה. לא זו השמשית של נערי החוף וגם לא זו הפסיכדלית ואפופת הסמים והאהבה של נערי הפרחים מאשבורי הייטס. וויטס הוא קליפורניה של ההומלסים שנזרקו לשולי הדרכים, מסוממי הדאון טאון ושאר טיפוסים שאף אחד לא סופר. וויטס זה השיכורים של צ'ארלס בוקובסקי, האנשים האבודים מספרי ריימונד קארבר, נוודי הדרכים של ג'ק קרואק ודמויות מהקברטים של ברטולד ברכט.
הוא נולד ב Pomona בדרום קליפורניה, הוריו התגרשו כשהיה בן עשר והוא עבר לגור עם אמו בסן דייגו. לפני הקריירה המוזיקלית הוא עבד בפיצריה, היה שומר כניסה במועדון לילה, שירת במשמר החופים ואפילו היה מוכר באוטו גלידה. אגב לטענתו הדבר הכי קשה בעבודה באוטו גלידה זה להוציא את מנגינת הפעמונים מהראש כשנגמרת המשמרת… הוא קיבל הזדמנות להופיע במועדון בו עבד כשומר סף, צעד לא כלכלי בטווח הקצר (שומר דלת קיבל $8 לשעה בעוד שכזמר שילמו לו רק $6…).מאוחר יותר הוא עבר להופיע במועדוני לילה בלוס אנג'לס, הוחתם על חוזה הקלטות וחרש את ארה"ב לאורך ולרוחב.
https://www.youtube.com/watch?v=O_ScWtP2IxU ראיון טלוויזיוני הזוי בשנות השבעים
בתחילת דרכו המוזיקלית הוא היה מעין טרובדור עם השפעות חזקות של בלוז, פולק וג'ז. הוא היה ידוע בסיפורים העסיסיים שסיפר בין השירים ובחוש ההומור האקצנטרי שלו. בת הזוג שלו בסוף שנות השבעים היתה ריקי לי ג'ונס ובן לוויה נוסף וכבד משקל היה בקבוק המשקה.
Well Frank settled down in the Valley
and hung his wild years
on a nail that he drove through
his wife's forehead
he sold used office furniture
out there on San Fernando Road
and assumed a $30,000 loan
at 15 1/4 % and put down payment
on a little two bedroom place
his wife was a spent piece of used jet trash
made good bloody marys
kept her mouth shut most of the time
had a little Chihuahua named Carlos
that had some kind of skin disease
and was totally blind. They had a
thoroughly modern kitchen
self-cleaning oven (the whole bit)
Frank drove a little sedan
they were so happy
One night Frank was on his way home
from work, stopped at the liquor store,
picked up a couple Mickey's Big Mouths
drank ’em in the car on his way
to the Shell station, he got a gallon of
gas in a can, drove home, doused
everything in the house, torched it,
parked across the street, laughing,
watching it burn, all Halloween
orange and chimney red then
Frank put on a top forty station
got on the Hollywood Freeway
headed north
Never could stand that dog
ב-1980 כששיתף פעולה עם פרנסיס פורד קופולה וכתב את המוזיקה לסרט (הדי כושל, יש לאמר) One from the heart פגש את קאתלין ברנאן על סט הצילומים. קאתלין גם הפכה להיות אשתו והיא גם שותפה מוזיקלית בלא מעט מיצירותיו, בעיקר אלו שכתב למחזות תאטרוני אוונגרד. כמו כן היתה לה השפעה על השינוי המוזיקלי האדיר שעשה בשנות השמונים. כשלתום וויטס נמאס מה comfort zone של הפסנתר ושירי הברים הג'אזיים-קברטיים, הוא התחיל להתנסות בכלים לא קונוונציונאלים ויצר תקליט פורץ דרך (שלעניות דעתי הוא יצירת מופת) – Swordfishtrombones. כשמנהלי חברת התקליטים שמעו את החומר החדש הוא נזרק מכל המדרגות ורק כשנה מאוחר יותר הצליח להוציא את האלבום בחברת תקליטים עצמאית. די מעניין לראות שככל שהמוזיקה שלו נעשתה פחות תקשורתית ויותר קשה לעכול, ככה גדלה הפופולריות שלו. האמת שמעבר למסך הצלילים הלא שגרתי והקול המנסר מסתתרים לא מעט שירים מאוד מלודיים והוא אפילו כתב כמה בלדות שבהגשה קצת יותר שגרתית היו נשמעות דביקות למדי.
הוא תמיד היה "אומן של אמנים" ורבים וטובים עשו גרסאות לשיריו. הוא מעולם לא באמת שיחרר "להיטים" לרדיו, לא כיכב בשום מצעד פזמונים והשירים הכי מוכרים שלו התפרסמו בזכות אמנים ידועי שם כגון ברוס ספרינסטין ששר את ג'רזי גירל, רוד סטוארט עם דאון-טאון טריין ו Ol 55 בביצוע ה Eagles (שמשום מה נקראו בעברית "להקת הנשרים". מזל שאת הביטלס לא תרגמו ל "הצרצרים"…). אגב השחקנית סקארלט ג'והנסון החליטה לפתוח בקריירה מוזיקלית והקליטה אלבום שכולו גרסאות כיסוי לשירי תום וויטס. גם יונתן גפן, מעריץ ותיק, כתב תרגום חפשי ל"גלויית שנה טובה משוש המתאבדת" שבוצע בידי דויד ברוזה ומאוחר יותר בידי גני תמיר ("הי ג'ינג'י אני בהריון ואני גרה ברחוב הירקון…"). https://www.youtube.com/watch?v=27qAxju2CG0
אני נתקלתי לראשונה בוויטס בתחילת שנות השמונים. פה אעצור לוידוי קטן – כקיבוצניק תפרן לא יכולתי להרשות לעצמי הרבה תקליטים. מכיוון שהחבר'ה בכיתה שמעו דברים אחרים (בכל זאת, שנות השמונים…) מצאתי פירצה בגדר: הייתי קונה תקליט בתחנה המרכזית בעפולה. מבקש "פתק החלפה" שהיה בעצם מדבקה שסגרה את פתח התקליט, מקלף בעדינות את המדבקה, מקליט לקסטה, שם שוב את המדבקה ומחזיר תמורת תקליט חלופי. גרסה קרימינילית למבצע שהוכרז חד צדדית – "שניים במחיר אחד"…
"כלבי הגשם" מצא את דרכו לקסטה בעוד החדש של קוקטו טווינס (שהם מסיפור אחר) תופס את מקומו על מדף התקליטים. אחרי כלבי הגשם עברתי לטרומבוני דג החרב ומאז אני שפוט. אפילו התמזל מזלי לראות אותו באחד ממופעי ההתרמה שעושה ניל יאנג למען ילדי הבריג' סקול. אני אומר התמזל מזלי מכיוון שמדובר בברנש שבשנים האחרונות בקושי מופיע. סתם כי לא בא לו. והוא דווקא גר ממש פה בשכונה, באזור סנטה רוזה (סונומה קאונטי). מדי פעם יש שמועות על איזה מופע ספונטני ב Fresno או סיבוב הופעות קצר ב Mid West. תום גם מסרב בכל תוקף לכל נסיון למסחר את שיריו וכבר תבע כמה חברות גדולות (וניצח) שניסו לשלב את שיריו בפרסומות.
וויטס גם שיחק בלא מעט סרטים כשבדרך כלל הוא משחק מעין גרסה מסויימת של עצמו (או לפחות של הדימוי שלו). הוא שיחק ב"תמונות קצרות" המצויין של רוברט אלטמן (לצד טים רובינס, אנדי מקדואל, גוליאן מור, ג'ק למון, שירלי מקליין ועוד רבים וטובים), ב"נרדפי החוק" של ג'ים ג'רמוש ואפילו בסרט המבוסס על סיפרו של אתגר קרת "הקייטנה של קנלר" בתפקיד קנלר. ואם כבר מדברים על הנקודה הישראלית, תום די מעורב בנעשה באזורנו ואפילו כתב שיר על הקונפליקט הישראלי-פלסטיני בשם "The road to peace".
https://www.youtube.com/watch?v=z4Y5v2Hpeys רונה קינן ואסף אבידן מבצעים תום וייטס
ההכרה הממסדית הגיעה איפשהו בשנות התשעים. הוא זכה פעמיים בגראמי ואפילו קיבל את "מפתח העיר" מעיריית אל-פאסו. כמה סימלי שעיר גבול המזוהה עם פועלים מקסיקנים קשי יום ומלחמות סמים עקובות מדם מעניקה לו כבוד. בנאום שהוא נשא כשהתקבל ל Hall of fame האקסקלוסיבי, הוא סיפר על אל-פאסו ואמר שמסתבר שהוא מחזיק במפתח היחידי ומאז אף אחד לא יכול לצאת מהעיר…
מי יודע, אולי במופע האמצע של משחק הסופר-בול הבא שייערך בסנטה קלרה, במקום קייטי פרי או אייקון פופ סתמי אחר, יגיח פתאום מאחורי הפסנתר ברנש חרוש קמטים עם זקנקן תיש, מגבעת מיושנת וקול חרוך שייעשה לנו טוב על הנשמה. מותר לחלום…
One Comment