שבוע ההערכה למורה: קבלו את אפרת הראל-נוב
שבוע ההערכה למורה חל השבוע ולכבודו קיימנו ראיון עם אפרת הראל-נוב, מורה ב"בבגד כפת", מי שבשנים האחרונות מלמדת רבות מכיתות היסודי בסאניוויל ופאלו אלטו וגם מלווה פדגוגית לכיתות היסודי. אפרת מספרת על האתגר בללמד עברית כשפה שנייה, על הטיפ שלה לשימור העברית בבית, על ספר הילדים האהוב עליה, וגם על המקצוע שלדעתה חבל שלא מלמדים היום בבתי הספר
מתי הגעת לאזור ומה הביא אותך לפה?
הגענו לפה לפני כמעט שמונה שנים בעקבות עבודה של בן זוגי, רם. את החודשים הראשונים, לאחר המעבר, הקדשתי להתאקלמות, בעיקר של בנותיי, אור (היום בת 17) ורום (היום בת 14), הסתגלות לא פשוטה לסביבה, לתרבות, לשפה.
לקראת שנת הלימודים השניה, כולם פחות או יותר הסתגלו והרגשתי שאני צריכה למצוא תעסוקה. בישראל הייתי קלינאית תקשורת, עבדתי בבית חולים לוינשטיין כ-15 שנה, ניהלתי את צוות קלינאיות התקשורת במכון להתפתחות הילד, ועבדתי במסגרות חינוכיות: מעונות יום, גנים ובתי ספר. במקביל סיימתי תואר שני בחינוך, עם התמחות בהתפתחות הילד וייעוץ חינוכי לגיל הרך.
מה משך אותך לתחום ההוראה?
מאחר ולא היתה לי אפשרות לעסוק בתחום הפרעות בתקשורת בארצות הברית, הכי טבעי לי היה לחפש עבודה עם ילדים. אני אוהבת לעבוד עם ילדים, ילדים מצחיקים אותי, אני לומדת מהם הרבה, ואני אוהבת ללמד באמצעות משחק, ספרים ושירים. אהבה נוספת שלי היא השפה העברית, שמחתי לגלות שמחפשים מורים לעברית בבגד כפת, מישרה בה אוכל לשלב בין שני התחומים.
מה התפקיד שלך בבגד כפת?
אני מלמדת את כיתות היסודי מקינדר עד כיתות ה', ומלווה פדגוגית לכיתות היסודי.
למה את בוחרת בכל שנה מחדש להמשיך ללמד בבגד כפת?
תחושת שייכות והמשכיות. העבודה בבגד כפת נותנת לי הזדמנות לשוב ולפגוש את אותן תלמידות ואותם תלמידים מידי שנה, להכיר את האחיות והאחים, ולקבל את פניהן של משפחות חדשות. הלימודים בבגד כפת מתחילים בגן גורים (גילאי 4-5), דרך כיתות היסודי, חטיבת הביניים ועד התיכון. מעבר למקצועיות ולרמת הוראת העברית כשפת מורשת, ישנו חיבור חזק לתרבות הישראלית ולקהילה, המסגרת הקהילתית באה גם לידי ביטוי באירועים בית ספריים, בקבלות שבת, יום ספורט, בטיולים ובחגים. ההורים והמשפחות הם חלק בלתי נפרד מהאקלים בבגד כפת, שיתוף פעולה והדדיות תומכים בקידום למידת העברית של הילדים.
לצד המורות, עובדים מדריכים שהם תלמידי ובוגרי בגד כפת, יש לנערות ולנערים הזדמנות להתנדב או לעבוד לצד המורות בכיתות היסודי, בפעילויות של בית הספר, בטקסים ובאירועים. בנוסף, אני אוהבת לעבוד בצוות, להתייעץ עם הקולגות, לשתף ולחלוק רעיונות, להשתלם ולהשתתף בכנסים. ישנו ליווי פדגוגי ותמיכה רחבה במהלך השנה של רכזות השלוחה, של הנהלת בגד כפת, ושל צוות הICC, תמיכה המחזקת את תחושת השייכות.
ספרי על חוויה מיוחדת שהיתה לך בכיתה
בשנה שעברה, בתחילת המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, לימדתי את כיתות א' על מכתב אישי. הילדים התנסו בכתיבת מכתבים אישיים לפי בחירתם: למשפחות בישראל, לחברים או לסבא וסבתא, כמובן שהמשפחות תמיד מתרגשות לקבל מכתב בעברית.
מכתב אחד היה מרגש במיוחד, נאוה, בת ה-7, כתבה מכתב עידוד בעברית לסבא שלה שגר באוקראינה.
ה"קסם" הזה שילדים מגיעים בתחילת כיתה א' ומתחילים ללמוד לקרוא ובסוף השנה הם קוראים וכותבים בעברית תמיד מרגש בעיני, אני תמיד אומרת לתלמידים שלי שרוב הילדים בגיל שלהם יודעים רק שפה אחת, והם כבר קוראים וכותבים בשתי שפות לפחות!
מהו ספר הילדים האהוב עליך ושאת הכי אוהבת ללמד?
שאלה קלה, הכי אוהבת את הספר השנון "רוני ונומי והדב יעקב" של מאיר שלו, כתוב לילדים עם קריצות למבוגרים, משחקי מילים והמצאות לשוניות, האיורים המשוגעים של יוסי אבולעפיה מוסיפים כל כך הרבה לטקסט והעלילה מצחיקה וקולחת.
בנוסף, אני מאוד אוהבת ללמד את "הכבש הששה עשר", ובכלל שירים של יהונתן גפן, ששיחק עם העברית וכתב לילדים ועל ילדים, קל לזהות בשירים את עצמנו, להזדהות עם הדמויות. השירים הם על-זמניים, מדברים להורים כמו גם לילדים, כל שיר הוא הזדמנות לשיח, לשיתוף אישי, לדיון, יש כל כך הרבה שירים אז אפשר להתחבר לכל נושא, ומה שאני הכי אוהבת זה השימוש בעברית בכלל וברגשות בפרט, מתן מקום ושם לרגשות רבים, שליליים וגם חיוביים, יש מרחב להרגיש, לקנא, לפחד, להתאכזב, לריב ולאהוב, להיעלם ולהימצא.
אם לא היית מורה, מה היית?
השאלה הזו מתכתבת עם שאלה שהבנות שלי שואלות אותי מדי פעם "אמא, מה תרצי להיות כשתהיי גדולה?" אחרי שעשיתי שינוי בחיים, במקום המגורים ובקריירה, אני מרגישה שאני יכולה לעשות מה שאבחר, אני מאוד אשמח להיות אמנית: לצייר, לפסל, לצלם, לכתוב.
ספרי לנו משהו שלא יודעים עליך בדרך כלל
אני מאוד אוהבת צבעים ואסתטיקה, הספרים בספריה הביתית שלנו מסודרים לפי צבעי הקשת.
מהו האתגר/השוני בלימוד עברית כשפה שנייה?
האתגר העיקרי בלימוד עברית כשפה שנייה, הוא הפער בין המוטיבציה של הילדים ללמוד שפה, לרצון של ההורים לשמר עברית כשפת מורשת. תחשבי עלינו כשהיינו ילדים, הכריחו אותנו ללמוד אנגלית או ערבית, היום אני מבינה את החשיבות של זה, אבל בתור ילדה זה היה פחות אטרקטיבי. הילדים מגיעים לכיתות לאחר יום לימודים, לפעמים עייפים, רעבים או חסרי מוטיבציה, וצריכים להמשיך וללמוד כי לנו, ההורים, זה מאוד חשוב. הלמידה צריכה להיות משמעותית עבורם, אטרקטיבית ומסקרנת. על מנת שהלמידה תהייה אפקטיבית היא צריכה להיות חוויתית, הילדים צריכים להיות שותפים פעילים, הנושאים צריכים להיות קשורים לעולמם. בכיתה אני מערבת הרבה משחק, למידה רב חושית, סיפורים והצגות, אם זה לא יהיה להם כיף – זה פשוט לא יהיה. לכן, מהכיתות הנמוכות אנחנו משתדלות "להדליק" את הילדים על העברית, לתת תחושת יכולת, לחגוג כל הצלחה, מסיבות סיום חוברת, מסיבות קריאה, שוק קח-תן, למידה על הדשא.
איזה מקצוע הכי אהבת בבית ספר ואיזה הכי פחות?
בבית הספר היסודי הכי אהבתי את שיעורי המלאכה שהתקיימו במקלט. היו שם המון חומרי יצירה, מכונות תפירה, ונגריה קטנה, למדנו לתפור, לרקום, לנגר ולצייר, היתה לנו בחירה ושם היה מקום לביטוי אישי, דמיון ויצירתיות, למדנו להעלות רעיון, לתכנן ולבצע, אני זוכרת שהזמן שם חלף ממש מהר, זה היה סוג של מיינדפולנס.
הכי פחות התחברתי לשיעורי ספורט, לצערי לא מצאתי את הספורט שאני אוהבת או טובה בו, אני עדיין מחפשת.
מהו לדעתך הדבר שחבל שלא מלמדים היום בבית הספר?
וואו, הנושא הזה יכול להוות בסיס לכתבה בפני עצמה, אני אשתדל לענות בקצרה.
אני מאמינה שחינוך מתחיל קודם כל מהבית, מגיל לידה, להורים יש אחריות להתפתחות וחינוך הילדים, לא פחות מבית הספר. לגבי בית הספר, לצערי, מערכת החינוך לא השתנתה כל כך מאז שהיינו ילדים, והיא לא כל כך מתקדמת בהתאם לתקופה בה אנו חיים. בתי ספר בכלל, ובאזור זה בפרט, שמים דגש על מצויינות, מתמטיקה ומדעים והסביבה מאוד תחרותית. ככל שהילדים גדלים, הם שואלים פחות ופחות שאלות, רוב השאלות בכיתה נשאלות ע"י המורים, וזה אומר הרבה על רמת הסקרנות והמוטיבציה של התלמידים. פיתוח מיומנויות חשיבה, למידה, חשיבה יצירתית והשימוש בכלים מתאימים לפתרון בעיות – זה מאוד חשוב. לצד זה, אסור להזניח כישורי חיים, פיתוח מיומנויות חברתיות, ילדים צריכים ללמוד כיצד לתקשר ולשתף פעולה עם הזולת, לפתח יכולות כמו הקשבה ורגישות לאחר, לראות את האחר ולנסות לשפר את יומו.
הטיפ שלך לשימור העברית בבית?
לדעתי, חשוב שכל הורה ידבר עם ילדיו בשפת האם שלו או בשפה שבה הוא מרגיש בנוח ויכול לבטא את עצמו. במקביל לא לפתח ציפיות שהילדים יענו לנו תמיד בעברית, לרוב הם ידברו איתנו בשפה שנוחה להם, למשל, אם הם משתפים בחוויה אישית מהיום שעבר עליהם, והחוויה קרתה באנגלית, סביר להניח שהם יתארו אותה באנגלית, לא כדאי להתעקש ולדרוש שיספרו את זה בעברית על מנת לא לפגוע בשיתוף ובאותנטיות, בנוסף המטרה היא לא להמאיס את העברית על הילדים.
מה כן כדאי לעשות: אפשר לקבוע שעה של עברית, נניח בערב, שעה שבה משתדלים לשוחח בעברית, לשחק בעברית, לקרוא בעברית. מי שיש לו אחים קטנים יכול להקריא להם ספרי פעוטות. אפשר לעשות תחרות קריאה בבית, ולצ'פר את מי שמסיים ספר או מי שקרא כל יום עשר דקות בעברית במהלך השבוע. תמיד לעודד את השימוש בעברית בחיי היומיום, לרשום הודעות למשפחה בישראל, להכין אוכל בעזרת מתכונים שכתובים בעברית, לכתוב ברכות אחד לשני בעברית.
ישנן סדרות מצויינות לילדים ונוער בעברית, לאחרונה ראינו יחד כל המשפחה את הסדרה "האחיין שלי בנץ", כיף לראות סדרות ביחד ולתווך במקרה הצורך.
הכי חשוב לחזק את היכולת השפתית: אני תמיד מציינת בפני התלמידות והתלמידים שלי שמבחינתי יש להם "כח על", הם דוברים שתי שפות, ולפעמים יותר, רוב הילדים יודעים שפה אחת. זה מחזק את תחושת היכולת, את הביטחון האישי והאמונה בעצמם.
ולסיום, בשבוע ההערכה נהוג לתת למורה מתנה כאות הערכה. אחת ולתמיד- אילו מתנות מורות הכי אוהבות לקבל?
רק על עצמי לספר ידעתי, אני מאוד מתרגשת לקבל מכתב, ברכה או שיר בעברית מהתלמידות והתלמידים. ואם נלך על הפן החומרי: פרחים, שוקולד, יין, או כל דבר שמפנק את הגוף והנפש יעשה את העבודה:)
חופשה נעימה לכל המורים והמורות, ולכל התלמידות והתלמידים!
רוצים להצטרף גם אתם למשפחת בגד כפת? ההרשמה לשנת הלימודים הבאה פתוחה! הירשמו עוד היום ותהנו מ-10% הנחה. ההרשמה המוקדמת מסתיימת ב-15 במאי. לפרטים והרשמה
