פרשת בְּהַר-בְּחֻקֹּתַי: האם כדאי לנו לשחרר מידי פעם את האחיזה בנכסים שלנו?

מאת: אפרת אנגל

פרשת בְּהַר (או בְּהַר סִינַי) היא פרשת השבוע התשיעית בספר ויקרא. היא מתחילה בפרק כ"ה, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ"ו, פסוק ב'. בשנים שאינן מעוברות קוראים את פרשת בְּהַר ביחד עם פרשת בְּחֻקֹּתַי, המתחילה בפרק כ"ו, פסוק ג' ומסתיימת בסוף הספר, פרק כ"ז, פסוק ל"ד.

שֶׁל מִי הָאֲדָמָה, הָאֲוִיר וְהַיָּם?

שֶׁל מִי הָעוֹלָם? (מילים: מיכה שטרית)

השבוע אנחנו קוראים בשתי פרשות יחד – פרשת בְּהַר ופרשת -בְּחֻקֹּתַי, שתיהן מספר וַיִּקְרָא ושתיהן מסיימות את ספר וַיִּקְרָא.

שתי הפרשות דנות במצוות הנדרשות מבני ישראל כאשר יגיע הזמן והם יכנסו לארץ, יתגוררו בה, ינהלו את חייהם ויעבדו את האדמה. 

מה מצופה מהם בעבודתם בארץ ישראל? כיצד מצופה מהם לנהוג זה בזה? כיצד מצופה מהם לנהוג כלפי האדמה אותם הם עובדים? 

פרשת בְּהַר מתחילה במילים אלו: וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי (לכן יש הקוראים לפרשה פרשת בְּהַר סִינַי, שכן הדברים נאמרו בהר סיני במהלך המסע במדבר) לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לה'. 

המצווה הראשונה המוזכרת בפרשה היא מצוות השמיטה – זהו קובץ של מצוות הנהוגות מדי כל שנה שביעית ועיקרן שמיטת קרקעות ושמיטת חובות. אנו נדרשים למצב שבו אנו משחררים את האחיזה שלנו בקרקע ואת האחיזה שלנו בכספים, ומתוך כך מיטיבים עם אחרים ואולי גם עם עצמנו. אלו מצוות הנושאות איתן דאגה לזולת והתחשבות בו, דאגה לאדמה והתחשבות בה. ואולי גם חיזוק של עצמנו?

כשאדם מאפשר לעצמו לנוח מהעבודה הממלאת את ימיו במצב שגרה, מתפנה אצלו זמן לעצמו. זמן להתבוננות עצמית על מה שיש, מה שהשיג ומה שהיה רוצה לשנות. בזכות ההתבוננות הפנימית האדם יכול להשיג לעצמו תחושת שלמות אישית חזקה יותר. 

כשהאדם ״יוצא לחופשי״ ומשחרר את האחיזה בנכסים שלו, הוא גם שואל את עצמו – של מי הנכסים האלו בעצם? מה אפשר לאדמתי להניב פרי? האם הכל בזכות העבודה הקשה שעבדתי, ואולי גם בזכות אלו שתמכו בי בדרך ונתנו מעצמם? 

בעוד שבוע ייכנס לו חודש סיוון ואנו נחגוג את חג השבועות. במהלך החג נקרא במגילת רות ונספר על רות המואביה היוצאת ללקט שיבולים בשדה. 

במגילת רות נקרא על מעשה החסד של בועז ועל היכולת של האדמה לכלכל את כל רבדי העם. כשרות מגיעה לשדה כשהיא חסרת כל – היא בהתחלה מגורשת, אך בעקבות הגעתו של בועז והחסד שהוא עושה כלפיה, היא זוכה לקבל מזון והגנה. 

מצוות השמיטה עוזרת לנו לשמור על הסדר החברתי, אך מערערת את התפיסה הרגילה שלנו. בשנה בה אנחנו שומטים את האחיזה שלנו בקרקע, אנחנו משחררים את כל ההגבלות והסדרי הבעלות. כעת כולם יכולים ליהנות מפירות האדמה, ובמיוחד אותם אלו שחסרים מזון, כסף ואמצעים.

מצוות השמיטה מציבה סימן שאלה גדול על המושג ״בעלות״ שלעיתים נראה לנו מובן מאליו. האם יש דבר כזה בעלות? מצוות השמיטה מציעה דפוס חשיבה אחר שאין באמת בעלות על שום דבר בעולם הזה.

במי אנחנו מתחשבים? לטובת מי אנחנו מוכנים לוותר על דברים? האם האדמה שלנו? אלו שאלות שאנו יכולים לשאול את עצמנו בעקבות פרשת בְּהַר.