פרשת בְּהַעֲלֹתְךָ: מדוע נענשה מרים?
פרשת בְּהַעֲלֹתְךָ היא פרשה עשירה בשלל התרחשויות שבסופן סיפור האישה הכושית, מרים ואהרון ולבסוף עונשה של מרים והצרעת בה לקתה. כשקראה רלי זיגל את הפרשה היא בחרה להתמקד בחלק האחרון וניסתה למצוא תשובות לשתי שאלות מסקרנות – מדוע נענשה מרים ואהרון לא? ומה למעשה היה חטאה של מרים?
מאת: רלי זיגל
פרשת בְּהַעֲלֹתְךָ היא פרשת השבוע השלישית בספר במדבר. היא מתחילה בפרק ח', פסוק א' ומסתיימת בפרק י"ב, פסוק ט"ז. הפרשה היא עשירה במיוחד והנה תקציר עבורכם:
הפרשה פותחת במשה המצווה את אהרון, על פי ציווי ה', על הדלקת נרות במנורת הזהב. לאחר מכן מפורטת עבודת הלויים במשכן, ההכנות והלכות פסח שני. לאחר מכן, מסופר על עמוד הענן אשר הגן על עם ישראל במסעותיהם, והמהווה להם סימן מתי לעצור, היכן ומתי הזמן לנסוע. בהמשך, מסופר על הכנת החצוצרות שילוו את בני ישראל בשנים הבאות וחטא המתאוננים אשר בקשו לאכול בשר ואת ענשם. בסוף הפרשה, מובא סיפור האישה הכושית ומרים ואהרון, ולסיום, עונשה של מרים והצרעת בה לקתה.
בחרתי להתמקד בפרק האחרון של הפרשה, בפרק י״ב (פסוקים א׳ עד י׳), וכך כתוב:
וַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַהֲרֹן֙ בְּמֹשֶׁ֔ה עַל־אֹד֛וֹת הָאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי־אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח׃ וַיֹּאמְר֗וּ הֲרַ֤ק אַךְ־בְּמֹשֶׁה֙ דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה הֲלֹ֖א גַּם־בָּ֣נוּ דִבֵּ֑ר וַיִּשְׁמַ֖ע יְהֹוָֽה׃ וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה עָנָ֣ו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה פִּתְאֹ֗ם אֶל־מֹשֶׁ֤ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־מִרְיָ֔ם צְא֥וּ שְׁלׇשְׁתְּכֶ֖ם אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיֵּצְא֖וּ שְׁלׇשְׁתָּֽם׃ וַיֵּ֤רֶד יְהֹוָה֙ בְּעַמּ֣וּד עָנָ֔ן וַֽיַּעֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וַיִּקְרָא֙ אַהֲרֹ֣ן וּמִרְיָ֔ם וַיֵּצְא֖וּ שְׁנֵיהֶֽם׃ וַיֹּ֖אמֶר שִׁמְעוּ־נָ֣א דְבָרָ֑י אִם־יִֽהְיֶה֙ נְבִ֣יאֲכֶ֔ם יְהֹוָ֗ה בַּמַּרְאָה֙ אֵלָ֣יו אֶתְוַדָּ֔ע בַּחֲל֖וֹם אֲדַבֶּר־בּֽוֹ׃ לֹא־כֵ֖ן עַבְדִּ֣י מֹשֶׁ֑ה בְּכׇל־בֵּיתִ֖י נֶאֱמָ֥ן הֽוּא׃ פֶּ֣ה אֶל־פֶּ֞ה אֲדַבֶּר־בּ֗וֹ וּמַרְאֶה֙ וְלֹ֣א בְחִידֹ֔ת וּתְמֻנַ֥ת יְהֹוָ֖ה יַבִּ֑יט וּמַדּ֙וּעַ֙ לֹ֣א יְרֵאתֶ֔ם לְדַבֵּ֖ר בְּעַבְדִּ֥י בְמֹשֶֽׁה׃ וַיִּֽחַר־אַ֧ף יְהֹוָ֛ה בָּ֖ם וַיֵּלַֽךְ׃ וְהֶעָנָ֗ן סָ֚ר מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְהִנֵּ֥ה מִרְיָ֖ם מְצֹרַ֣עַת כַּשָּׁ֑לֶג וַיִּ֧פֶן אַהֲרֹ֛ן אֶל־מִרְיָ֖ם וְהִנֵּ֥ה מְצֹרָֽעַת׃
כשקראתי את הפסוק: "וַיִּֽחַר־אַ֧ף יְהֹוָ֛ה בָּ֖ם וַיֵּלַֽךְ׃ וְהֶעָנָ֗ן סָ֚ר מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְהִנֵּ֥ה מִרְיָ֖ם מְצֹרַ֣עַת כַּשָּׁ֑לֶג וַיִּ֧פֶן אַהֲרֹ֛ן אֶל־מִרְיָ֖ם וְהִנֵּ֥ה מְצֹרָֽעַת׃" – השאלה הראשונה שעלתה בראשי הייתה –
למה נענשה מרים ואהרון לא נענש? השאלה השנייה הייתה – מה היה חטאה של מרים?
אתחיל מהשאלה השנייה. רבות הן הפרשנויות והמדרשים בהם מוסבר, שמרים נענשה כי הוציאה לשון הרע כשהטילה ספק במשה ובעובדה שלקח אישה כושית. במחקר הקטן שערכתי מצאתי מאמר של אלון ברנד שנותן פרשנות אחרת לחטאה של מרים. לטענתו, הסיבה שנענשה היא ערעור על סמכות.
אלון ברנד טוען (ואני מסכימה איתו), שמתוך הפסוקים, לא ברור מה לשון הרע שדיברה מרים היות וכתוב: ״ותְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַהֲרֹן֙ בְּמֹשֶׁ֔ה עַל־אֹד֛וֹת הָאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי־אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח". אין באופן מפורש תיאור של דבריה, וכל אחד.ת יכול.ה לפרש את זה באופן אחר.
אלון ברנד ממשיך ומביא שלוש דמויות שנענשו במחלת הצרעת, שחטאם אינו לשון הרע.
"עוזיהו מלך יהודה, שחי במאה השמינית לפנה"ס. ספר דברי-הימים (דה"ב כו, טז-כא) מספר, כי מרוב עוצמתו של המלך "גָּבַהּ לִבּוֹ עַד-לְהַשְׁחִית" והוא החליט ליטול לעצמו גם תפקיד פולחני – הקטרת הקטורת בהיכל. המקרא תולה את הצטרעותו של המלך דווקא ביומרה הגאוותנית לקחת לעצמו כתר כהונה מלבד כתר המלכות.
מצורע ידוע אחר היה גחזי, נערו של אלישע. לאחר שאלישע מרפא את צרעת נעמן, שר הצבא של ממלכת ארם, הוא מסרב לקחת ממנו מתנות בתמורה. למרות עמדתו של רבו הולך גחזי אל נעמן ולוקח ממנו מתנות, ואלישע נוזף בו בכעס (מל"ב ה, כ״ו-כ״ז). גם כאן אין לצרעת של גחזי כל רקע של לשון-הרע; את עונשו הוא מקבל דווקא על המריית פי-רבו.
גם אות הצרעת של משה (שמות ד׳, ו׳) מגיע מסיבה דומה. כמו גחזי שערער על דברי רבו, גם משה מפקפק בדברי ה' ומנסה להיפטר מהשליחות המוטלת עליו.
בשלושת מעשי הצרעת האלה – של עוזיהו, גחזי ומשה – אין דיבור לשון-הרע מובהק, ובוודאי שאין התורה תולה בו במפורש את הצרעת. הסיבה המפורשת לצרעת היא דווקא הערעור על הסמכות: עוזיהו מבקש לקחת את תפקידי הכהונה שאינם שלו, גחזי פועל בניגוד לשבועת רבו הנביא, וגם משה מנסה לסרב לשליחות שמטיל עליו ה'.
הערעור על הסמכות – הכהונה, הנביא, האל – פוגע בהיררכיה עליה מושתתת הקדושה, זו המעניקה תפקידים מסוימים דווקא לכהן, מציבה את האל מעל האדם ואת הנביא מעל נערו. דווקא הפגיעה הזו בקדושה, כלומר – בסדריה ובהיררכיה שלה, היא זו שמצוינת בתור העילה לצרעת.
כעת, נוכל גם לשוב ולהבין את מעשה מרים. דבריה של מרים לא התמקדו בדיבתו של משה בנוגע לאישה הכושית שלקח, אלא היו ערעור על סמכותו של משה כנביא (י״ב, ב׳): "וַיֹּאמְר֗וּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה'? הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר!" קריאה זו מתחזקת לנוכח תגובתו של ה', המתרכזת רק בהדגשת גדולת משה ונבואתו: "עַבְדִּי מֹשֶׁה – בְּכָל-בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא; פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ… וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי ובְמֹשֶׁה?!"
וזה מוביל אותי לנקודה חשובה והיא תפקידה של מרים בקרב העם. למרים, כאישה וכמנהיגה, היה תפקיד מאוד מרכזי ומשמעותי – מרים הנהיגה את הנשים במחול שירת הים, ויתכן שלא רק את הנשים הובילה, אלא אל כל העם. מרים היא נביאה ועם מרים מזוהה באר המים שליוותה את העם בצאתו ממצרים (עד לפטירתה של מרים). עדות בפרשה לחשיבותה של מרים אפשר למצוא בעובדה שהעם "וַתִּסָּגֵ֥ר מִרְיָ֛ם מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְהָעָם֙ לֹ֣א נָסַ֔ע עַד־הֵאָסֵ֖ף מִרְיָֽם׃"
עם פרשנות זו אפשר ללמוד שיש קשר בין חטא, הקשור לערעור על הסמכות האלוהית והיררכיה במנהיגות, למחלת הצרעת המרחיקה את החולה מהכלל ורק לאחר תהליך טהור מדוקדק (המפורט בפרשת מצורע) יכול החולה לחזור את העם. העונש החמור נמצא שם כדי להראות לעם מה קורה למנהיג, ממנו מצופה ליותר, ולהוות אזהרה לא לעשות כמותם.
המשכתי לחפש תשובה ומצאתי בספרה של אליס גולדשטיין: ReVisions – Elyse Goldstein
מחשבה מעניינת, שייתכן ובגלל המעמד המיוחד של מרים היא היוותה איום על מנהיגותו של משה, ובכך גם על סמכותו של ה'.
אני רוצה להציע, שיתכן שמרים נענשה על כך שרצתה מעמד גבוה יותר ושווה יותר למשה, על כך שהעזה לדבר ובכך, בין אם התכוונה לכך או לא, ערערה על סמכותם של משה וה'.
לשאלתי השנייה – למה רק מרים נענשה ואהרון לא, לא מצאתי תשובה שיש לה תימוכין משמעותיים בכתובים ופרשנויות שקראתי. ולכן, בהשראת דניאלה ספקטור ששרה: "כל הדברים היפים באמת מתגלים בזמנם האיטי הבלתי מתחשב", אני נשארת כרגע עם השאלה ללא תשובה ברורה, ועם סבלנות.
שבת שלום,
רלי
