פרשת משפטים – קנית במיטב כספך? לא שלך לתמיד! 

מאת: טובה בירנבאום

פרשת משפטים עמוסה בחוקים; הם ניתנים לישראל מיד לאחר מעמד הר סיני וקבלת עשרת הדברות. החוקים הללו עוסקים בסוגיות של אלימות, גניבה, נזק לרכוש ונושאים נוספים ההכרחיים לכינון חברה, ואף חגים ומועדים. אבל בראש ובראשונה פותח את הרשימה נושא העבדות- כיצד יש לנהוג בעבד עברי ובאמה עבריה. תודו שזה קצת תמוה; לא רק שבהחלט ניתן לחשוב על נושאים בסיסיים הרבה יותר שאפשר להתחיל בהם, אלא שרק לפני מספר חודשים הם השתחררו בעצמם מעבדות ורק עכשיו טעמו לראשונה את טעמה של חירות; הם עדין לא עיכלו את המהפך הדרמטי שהתרחש בחייהם, אז למה להזכיר להם שוב את הטראומה? למה שלא יתחילו את חייהם כעם ואת ספר החוקים שלהם עם קצת אופטימיות ותקווה. אבל יש פה בעיני בחירה מכוונת בעלת מסר עצום: הם לא מקבלים הזדמנות להדחיק את התקופה הנוראה של השעבוד, ההשפלה והייאוש ולהמשיך הלאה. את היותם עבדים הנתונים לחסדי מעבידיהם אסור להם כל כך מהר לשכוח ולשים מאחוריהם, אלא להפך: כל עוד הזיכרון טרי- הם מצווים לחקוק אותו עמוק בליבם ותודעתם על מנת שכשיהיו עם חופשי על אדמתו ואדונים לגורלם לא ישחזרו את העוולות שחוו ולא יעוללו אותן לאחרים.

מי מגיע למצב של 'עבד עברי' במקרא? אדם שגנב ואין לו להחזיר, או אדם שהגיע לכדי פת לחם ומוכר עצמו לעבדות. בני אדם שהגיעו לתחתיתו של הבור, ושחירותם היא הנכס היחיד שנותר להם למכור. כאמור, הבחירה להציב בראש רשימת החוקים את סוגיית הבעלות על גופו, רוחו וזמנו של אדם אינה מקרית ומעבירה מסר חד משמעי:

 גם בתקופה בה העבדות היא דבר מקובל, בה אנשים ונשים עשויים להיות רכוש פיזי העובר לסוחר, יש גבולות לבעלות ולקניין: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִית יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם" (שמות כא). בהמשך הפרשה, ילמדו בני החורין החדשים כי גם לכשיקבלו חלקת אדמה- הבעלות עליה לא תהיה נצחית: "וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת-תְּבוּאָתָהּ, וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה, כֵּן-תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ", וגם אפילו לא הבעלות על בעלי החיים שברשותם: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן-אֲמָתְךָ וְהַגֵּר".

הכלל של הגבלת מושג הקניין תקף מעבר לפן הסוציאלי-אנושי וחובק כל דבר בעולם שעשוי להיות "שייך" למישהו. עוד מעט יהיו בני ישראל בעלי אדמות ורכוש; לראשונה הם יוכלו לומר על משהו בעולם "זה שלי" ולהכפיף את רצונם על החי, הצומח והדומם שברשותם. על מנת להישאר מוסריים ואנושיים ועל מנת להפנים כי הם אינם כל יכולים ושלכל שליטה יש גבולות, הם עוברים מסע מפרך בתוך הריק של המדבר, תקופה מאתגרת של ארעיות שבה דבר אינו קבוע והכל משתנה מהיום למחר –תקופת מעבר בין להיות שייכים למישהו למצב שמשהו שייך להם.

בתרבות היהודית בעלות היא לא רק זכות; היא נושאת בתוכה גם משקל כבד של חובה. חז"ל מנסחים את זה לא פחות ולא יותר מאשר- "כל הקונה עבד עברי- כקונה אדון לעצמו" (בבלי קידושין), והרמב"ם מפרט: "כל עבד עברי או אמה עברייה- חייב האדון להשוותן אליו במאכל ובמשקה, וכסות ומדור… שלא תהיה אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי התבן, אתה דר בכרך והוא בכפר, או אתה בכפר והוא בכרך… וחייב לנהוג בו מנהג אחווה". (משנה תורה, הלכות עבדים). גם בשעת שחרור העבד, חובותיו של האדון אינן מסתיימות: "וְכִי-תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּך-ְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם! הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָֹ". האדון אינו רשאי להוציא את העבד מביתו ולנעול מאחריו את הדלת; יש לו חלק משמעותי באחריות לשיקומו ועל השתלבותו מחדש בחברה הנורמטיבית. עליו להעניק לו "מענק שחרור"; כזה שיאפשר לו לעמוד על הרגליים ולהתחיל את חייו מחדש.

היום, כשלעם היהודי יש ארץ משל עצמו, הוא קובע את החוקים של עצמו במדינתו, הוא מסוגל להגן על עצמו ובונה לו תרבות ואורח חיים משלו, עליו להעמיד מול עיניו ולשנן את הכלל שחוזר כמה פעמים בתורה: "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (דברים ה'). את העבר הקשה שלנו אסור לנו לשכוח; מחובתנו לזכור אותו על מנת שבשום אופן לא יחזור על עצמו: שלא ישוב ויקרה לנו ושלא נעולל זאת לאחרים. כעם אנו שוכחים לעיתים כיצד יש לנהוג באלה בתוכנו שהתדרדרו להיות בתחתית החברה או באלה שלמעשה אינם שייכים לחברה; באלה שנתונים לשליטתנו ובאלה שמתקשים או אינם יכולים להיות אדונים לגורלם. כשאנו חוגגים שוב את חגיגת הדמוקרטיה שמיסדנו בארץ שלנו, פרשת משפטים מזכירה לנו כי לא לכולם יש זכות לשלשל פתק בקלפי ובבחירה שלנו אנו קובעים גם את גורלם.

שבת שלום!