פרשת בלק: כוחה של מילה

פרשת בלק, המספרת את סיפורו של בלעם והאתון, שוזרת בתוכה אלמנטים מסיפורי אגדות, עם מלאכים וקוסמים ומכשפים, אך גם מסר חשוב הנוגע לכוחן של מילים. כשקראה אליאנה גורדון את הפרשה היא בחרה להתמקד במשפט "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" שאולי נשמע כמו מחמאה שאנו נותנים לעצמנו, אך בעיניה הוא נועד להזכיר שבכולנו יש את הכוח לשנות מציאות, להפוך קללה לברכה, וליצור חיים הבנויים על יסודות של טוב

מאת: אליאנה גורדון

התבקשתי לכתוב על פרשת השבוע, פרשת בלק, המופיעה בספר במדבר, פרקים כ"ב-כ"ה. 

לפני שאני נכנסת לתוכן עצמו, ברצוני לשתף אתכם בסיפור אישי מהילדות הרחוקה בארגנטינה. כשהייתי קטנה למדתי בבית ספר יהודי בו נחשפנו, בין היתר, לעולם התפילות. מכל התפילות, אחת סקרנה אותי במיוחד, התפילה שמתפללים בימי שבת בבוקר בפתיחת תפילת שחרית – "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל…".

לא פעם שאלתי את עצמי מדוע נבחרו דווקא משפטים אלה לפתיחת תפילת שחרית? מדוע מתחילים את היום עם משפט שחוזר על עצמו בעזרת מילים נרדפות (אוהליך משכנותיך – יעקב ישראל)? 

אנו יודעים כי אין מילה מיותרת כביכול במקרא, ותמיד יש משמעות לחזרתיות או הקבלה, אך המשפט הזה עורר בי סקרנות, שהתקשיתי בזמנו להסביר. מדובר על מחמאה לעם אליו אנו שייכים, ואנו מעניקים לעצמנו מחמאה זו. זה הפריע לי מאוד. צניעות וענווה הם ערכים שגדלתי לפיהם, ולומר כמה טוב הוא העם שלי נשמע די מוזר ואפילו גרם לי לאי נוחות.

עברו השנים והמשכתי במסלול של חינוך יהודי בתפוצות, ואז הזדמן לי ללמוד תנ"ך בזכות מורים נהדרים שהיו לי. במהלך הלימודים בתיכון ובמכללה נחשפתי לספר במדבר. אני זוכרת את השיעור בו למדתי את פרשת בלק, פתאום נתקלתי שוב במשפט שהפריע לי. בדיעבד הבנתי שלמעשה לא ידעתי את ההקשר ל"מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל". לפתע נפל האסימון.

סיפור בלק ובלעם הוא סיפור מיוחד במינו. הוא מציג קלישאות מוכרות מסיפורי אגדות ומתייחס למקרה שהתרחש מחוץ למחנה ישראל. העלילה מספרת על אתון שמדברת עם הדמות הראשית בפרשה ואפילו מעמידה אותה במקום. היא מתארת דמות ראשית עם מאפיינים של מכשף, המתבקש על-ידי מלך שאפתני, המובל מתוך חשש, לגרום נזק לאויב אפשרי. אם מישהו לא היה מבין שמדובר על פרשת השבוע, בקלות היה יכול לחשוב שאני מתארת את עלילת הסרט "שרק", אך לא, אני מספרת את סיפור בלק, בלעם ומחנה ישראל. 

פרשת בלק מופיעה אחרי רצף של הרפתקאות בני ישראל במדבר, אחרי המרד הגדול של קורח במשה, ואחרי קבלת קובץ חוקים מאוד ברורים. פרשה זו ייחודית בתנ"ך, מאחר שכמעט כולה מתרחשת מחוץ למחנה בני ישראל, ולבני ישראל אין מושג בכלל על המתרחש. הם חונים בערבות מואב, ובלק, מלך מואב, חושש מפניהם. פחדו אינו מוצדק, מאחר שעל בני ישראל נאסר להילחם במואב. בלק רוצה לצאת ולהילחם נגד ישראל, ושולח מלאכים לקוסם הגדול בלעם.

בלעם נמצא ב״פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר״ (במדבר, פרק כ״ט, ה), רחוק מאוד ממחנה בני ישראל. בלק, מלך מואב, שולח שליחים לבלעם שמתארים בפניו את המצב "הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ"(במדבר, פרק כ״ט, ה). בלק, במילותיו, מזלזל בעם ישראל ולא קורא לעם בשמו. 

בלעם רוצה מאוד לבוא למרות שהוא יודע שהסיבה לכך לא נכונה, לכן הוא מתנה את הגעתו בדברי אלוהים. הוא מחכה לעת לילה כדי לשמוע את דבר ה', שבאופן לא מפתיע אוסר עליו ללכת, והוא נאלץ לסרב לבקשתו של מלך מואב. בלק מתקשה לקבל את סירובו של בלעם. יש לזכור, כי הוא מובל ע"י הפחד מעם ישראל בעל התהילה הגדולה במלחמותיו במדבר. אי לכך, הוא שולח משלחת שנייה. בלעם עונה לשרים אלו, כי גם אם בלק יתן לו את כל הכסף והזהב שבעולם, לא יוכל לעשות כלום נגד רצון ה'. בפעם הזו, נגלה אלוהים לבלעם בחלום ומרשה לו ללכת, אך מודיע לו כי הוא ידבר רק מה שה' ישים בפיו. בלעם לא מאבד רגע, קם מוקדם בבוקר וחובש את חמורו. 

כאן מגיע הסיפור אודות אתונו של בלעם, שראתה מלאך עם חרב שלופה וסטתה מהדרך שלוש פעמים, עד שלבסוף רבצה תחתיה וקיבלה מכות מבלעם. באופן ניסי, ה' פותח את פי האתון, והיא מדברת עם בלעם ושואלת אותו מדוע היכה אותה. בלעם לא מתבלבל מהאתון שמדברת ועונה לה. האתון שואלת אם אי פעם היא עשתה כדבר הזה ובלעם עונה שלא, אך טרם מבין כי יש משהו מיוחד שגרם להתנהגות המשונה של האתון. לבלעם היה רצון לעשות מעשה שידוע מראש שלא היה תקין. הוא נחשב לקוסם הגדול, אך אינו מסוגל לראות את מה שהאתון רואה. הוא עיוור מתוך הבחירה לא לראות את מה שקורה באמת. 

סיפור האתון מלמד את בלעם (וגם את קוראי הסיפור) לקח חשוב: הכוח לקלל ולברך אינו נמצא בידי קוסם. יתרה מזאת, גם הכוחות האנושיים אינם נמצאים בשליטתו של האדם או הקוסם. כך מלמד אלוהים את בלעם שהכוחות, הנמצאים לכאורה בידיו, הם למעשה תמיד בשליטת האל.

בסוף הסיפור, בלעם מגיע לבלק, ושוב מודיע לו שרק מה שה' ישים בפיו הוא ידבר. בלעם מתקרב למחנה ישראל כדי לקללו, אבל למרבה אכזבתם של בלק ובלעם, כל מה שיוצא לבלעם מפיו הן רק ברכות ולא קללות. בלק ובלעם לא מתייאשים ומנסים שוב במקומות אחרים, והתוצאה – הברכות רק מתעצמות ונשמעת הברכה "מה טובו אוהליך יעקב". 

המשך הסיפור לא מרהיב במיוחד. לבני ישראל עליות ומורדות רבות במהלך כל הדרך לכנען וגם לאחר שהשתקעו בה. 

עבורי, המסר החשוב בפרשה הוא ההבנה שיש לנו את היכולת להשפיע בצורה חיובית על אחרים במטרה להיטיב עם החברה. סבורה אני, כי בעזרת מילים מעודדות או מעשים טובים ניתן להשפיע ולגרום לשינוי מצופה לטובת הכלל. למילים שלנו יש כוח גדול מאוד, ואם לא משתמשים בהן בתבונה ובאחריות עלולים להיגרם נזקים גדולים. כך, כפי שבלעם הצליח להפוך קללה לברכה, והבין כי לברכות כוח עצום לצמיחה, גם אנו צריכים לבחור במילים הנכונות כדי להעצים את האחר ולא להפילו או להשמיטו. אני מאמינה כי אם אנו מתחילים בעצמנו, לוקחים אחריות ומכוונים להשפיע באופן חיובי, החברה תהיה חזקה ומועצמת יותר. תראו מה קורה בחברה שלנו שלאחרונה מאפשרת קללות שמורידות, חברה שמקדמת אנשים מסוימים ומביאה אותם להצלחות על חשבון הידרדרותו של האחר. 

אם נרחיק לכת, בתמונה גדולה יותר, בואו ניקח אחריות על המילים שלנו ונהפוך את המילים ואת ההתנהגויות הלא יפות לחיוביות, במטרה למתן את האנטי נגד מדינת ישראל, להראות את הפנים היפות, המנומסות, החיוביות שלנו כישראלים ויהודים (ויש כאלה). הסברה טובה – יש בכוחה להפוך קללה לברכה. 

הלוואי ויגיע היום שזרים יגידו "מה טובו…" ויכירו את המורשת, את הקבלה, את ההכלה ואת הפלורליסטיות שבנו.

היום אני מבינה כי המילים "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" בתחילת תפילת השחרית, לא נאמרות כדי להשוויץ או לומר שאנחנו טובים, אלא תפקידן להזכיר לכולנו כי יש בנו את הכוח לשנות מציאות, להפוך קללה לברכה, לאפשר חיים הבנויים על יסודות של טוב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

Back to top button