פרשת פנחס: מִבָּנוֹת לְבוֹנוֹת
אחד הנושאים המרכזיים בפרשת פנחס הוא נושא ״חלוקת הנחלות״, הידוע כסיפורן של בנות צלפחד. בנות צלפחד קובלות על כך שלפי החוק הפורמלי לא יקבלו נחלה כי אין להן אחים ויוצאות למאבק על זכויותיהן. בעיני ציפי זך ונרי לייף-חומה, בין פרשת בנות צלפחד לתנועת ״בונות אלטרנטיבה״ יש קשר ישיר ובין-דורי. כמו האומץ של בנות צלפחד לשנות את המציאות האישית שלהן ובכך גם לשנות את המציאות של כלל בנות ישראל כך בדיוק תנועת "בונות אלטרנטיבה" פועלת למען מעמדן של כל נשות ישראל
מאת: ציפי זך ונרי לייף חומה
פָּרָשַׁת פִּנְחָס היא הפרשה השמינית בספר במדבר. הפרשה מתחילה בפרק כ"ה, פסוק י' ומסתיימת בפרק ל', פסוק א׳. אחד הנושאים המרכזיים בפרשה הוא נושא ״חלוקת הנחלות״, הידוע כסיפורן של בנות צלפחד, אשר לקראת הכניסה לארץ ישראל וחלוקת הנחלות מתוארת מצוקתן. חמש בנות צלפחד קובלות על כך שלפי החוק הפורמלי לא יקבלו נחלה, כי אין להן אחים. ה' נענה לפנייתן וקובע שגם נשים יוכלו לנחול נחלה, אם אביהן מת בלא בנים.
מַחְלָה, נועָה, חָגְלָה, מִלְכָּה, תִרְצָה ו…מורן!
כן, ככה, בלי שום היסוס או השתהות, הוספנו לצלפחד בת נוספת, מורן זר קצנשטיין, מייסדת תנועת ״בונות אלטרנטיבה״. בין פרשת בנות צלפחד לתנועת ״בונות אלטרנטיבה״ יש קשר ישיר ובין-דורי. קשר של אפליית נשים והחלשתן, קשר של העדפת גברים והעצמתם.
כבר בתחילת הסיפור, יוצאות בנות צלופחד מאזור הנוחות שלהן ומעמידות את עצמן במרכז, במקום שאינו טבעי להן: וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד (במדבר כ״ז, ב). ניתן לשער לכמה אומץ ונחישות נזקקו האחיות בפנייתן אל משה כשעיני כל נשואות אליהן, ועל אלו פחדים ורגשות בושה היה עליהן להתגבר כדי לחשוף קבל עם ועדה את ה"פגמים" שבמשפחתן: אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח, כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ. לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ בֵּן? תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ (במדבר כ״ז, ג-ד).
אגב, רק כשכתבנו את שמו המקראי של האב, צלפחד, הבנו שיש פה חיבור בין שתי מילים – צל ופחד. ועל זה דורשת רבקה לוביץ: מַדּוּעַ נִקְרְאוּ בַּתְּחִלָּה בְּנוֹת צְלוֹפְחַד, וְרַק אַחַר כָּךְ מְנָאָן בִּשְׁמוֹתֵיהֶן? עַל שוּם צֵל וּפַחַד שֶׁהָיוּ בָּהֶן בַּתְּחִלָּה. שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ בְּצֵל אֲבִיהֶן, וּפָחֲדוּ לָשֵׂאת אֶת רֹאשָׁן. מִשֶּׁנִתְקָרְבוּ הָאֲחָיוֹת זוֹ לָזוֹ, נִתְעַצְּמוּ וְנוֹדְעוּ בִּשְׁמוֹתֵיהֶן (״מדרשי בנות צלפחד״, בתוך: דרשוני: מדרשי נשים, עמ' 92).
את התנועה הפמיניסטית מובילות מי שעמידה בצל מפחידה אותן יותר מהעמידה באור הזרקורים. העמידה של נשים יחד, מול משה – כמו מול האיום בדיקטטורה – מעצימה אותן ונותנת להן כוח לקרוא תיגר על סדר חברתי מפלה.
בואו, לרגע אל תחשבו שמשה רבנו היה מנהיג אמיץ בישראל יותר מרבינו העכשוויים. הוא לא העיז לזוז מהלכות הירושה המפלות, שלכאורה נקבעו בידי שמיים: וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה' (במדבר כ״ז, ה). מהדהד לכם? נשמע מוכר? אלא שלמשה רבנו, כך לפי המקרא, היה קו פתוח וזמין לקב"ה, ולרבנים של היום אין. בהעדרו, הם נצמדים לטקסטים ארכאיים חסרי רלוונטיות לימינו, ושואפים לשוב ולנשל נשים מכל סעיפי השוויון המגדרי שכבר הושגו.
ומה העלתה הפנייה של משה לקב"ה? נראה שמי שאינו עומד בצל הפחד משינוי, מסוגל להקשיב לטיעון הגיוני ולקבל אותו. אלוהים שומע, משתכנע, ומורה למשה לצעוד עם הזמן ולאפשר לנשים האמיצות לקבל את מה שניתן לגברים בלי שום מאבק – ירושה, בעלות על אדמה ובית משלהן: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת, נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם, וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן (במדבר כ״ז, ו).
הפתרון הזה מטריד מאד את ראשי שבט מנשה, כשהם לגמרי שבויים במבנה הפטריארכלי המקומם. הם טוענים בפני משה שיש חשש שהבנות תינשאנה לגברים בני שבט אחר, ואז אדמותיו של צלפחד יאבדו לשבט מנשה לעולם. לא טובתן של הבנות לנגד עיניהם, כי אם תחושת בעלות ודאגה לאינטרסים הצרים שלהם: וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים, וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם, וּמִגֹּרַל נַחֲלָתֵנוּ יִגָּרֵעַ (במדבר ל״ו, ג). את הבעיה הזאת משה פותר בעצמו בלי להתייעץ עם הקב״ה. הוא קובע שבנות צלפחד, ונשים אחרות בסיטואציה דומה, תהיינה חייבות להינשא בתוך השבט: וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה לְמַעַן יִירְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת אֲבֹתָיו (במדבר לו, ח). ככה זה, הרבה יותר קל לצמצם זכויות של נשים מאשר להעניק אותן. לכן, מאבקים כאלה הם משימה מתמשכת, עוברת מדור לדור, ואלה על כתפי אלה עומדות.
ובחזרה למורן ולתנועת ״בונות אלטרנטיבה״ – בנות צלפחד הובילו לחקיקה וציווי לדורות: וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה (במדבר כז, יא). האומץ של בנות צלפחד לשנות את המציאות האישית שלהן הוביל לכך שהן שינו את המציאות של כלל בנות ישראל. כך בדיוק עושות ׳בונות אלטרנטיבה׳ כיום עבור מעמדן של כל נשות ישראל.
וכדבר המשוררת: ״וְגַם אִם אֲרֻכָּה הַדֶּרֶךְ, וְרַבָּה הַדֶּרֶךְ, נַעֲבֹר בָּה יַחְדָּיו.״ (״אל הדרך״, שמרית אור).
*הכותבות פעילות בתנועת UnXeptable, שחבריה ישראלים הגרים בעולם הרחב ופועלים בסולידריות עם המחאה בישראל לעצירת ההפיכה המישטרית ולשמירה על הדמוקרטיה.
