״פינת בישול״: מתכון מנצח לטראפלס תוצרת בית

מאת: דלית גבירצמן

כמו כל אמא יהודיה, רציתי, פינטזתי, ממש חלמתי שהילד שלי – כשיגדל – שיהיה רופא. תלמיד טוב הוא תמיד היה, בזכרון טוב הוא תמיד ניחן, כמו גם באמפתיה ורגישות לבני אדם. אך לא ברור כיצד ומתי, הילד החליט, אגב – בדיוק מאותן הסיבות, שבעצם, הוא רוצה להיות שחקן. נפלאות הגנטיקה, שכן איך יתכן שלשני הורים הנמנעים בכל מחיר מלהיות באור הזרקורים יוולד ילד שחי, נושם ומתנועע בקלילות ובטבעיות על הבמה? בזמן שילדי כל חברינו מבטיחים את עתידם בלימודי מדעי המחשב, כלכלה ורפואה, הילד שלי רץ מאודישן לאודישן, משנן בעל-פה תסריטים, בוחן בקפידה את דמותו במראה, מפתח רגישות לנבכי נפשן של דמויות מחד, ומנסה לגדל עור של פיל, מאידך. 

מאז שהילד החליט שהוא רוצה לנסות את מזלו בעסקי הבידור, נוסף לחיינו פן חדש. בזכותו, אנחנו שולטים במיטב להיטי מחזות הזמר, בהפקות קולנועיות, וסדרות טלביזיה עכשוויות. ואין, אין כמו לראות עם הילד סרטים, שכן הוא מבחין בפרטים ובדקויות של מקצוען, והכי כיף לנתח איתו סרטים לאחר ההקרנה. בביקורו האחרון, צפינו יחדיו בכל הסרטים שרק יצאו לאקרנים לקראת עונת האוסקרים. הסרט ״בירדמן״ בכיכובם של מייקל קיטון ואדוארד נורטון המצוינים, פחות או יותר, מסכם את כל הפחדים והסיוטים שלי בנוגע לעולם השואו-ביזנס; תהפוכות האגו, חוסר היציבות, ההתמכרות להערצת הקהל, היחס האמביוולנטי למבקרי התיאטרון והקולנוע, והצורך הבלתי פוסק בתהילה, בהכרה ובאישור. כשמסתיימים לרוץ הקרדיטים על המסך, אני מגניבה מבט מודאג אל הילד שלי ושואלת ספק ברצינות, ספק בחיוך: ״ואולי בכל זאת תשקול לימודי רפואה…״  

אז לכבוד הטקס הכי מדובר והכי מפונפן בתעשית הקולנוע שבהוליווד, קבלו בבקשה את רשימת עשרת הגדולים של משפחת גבירצמן:

פרט ל״בירדמן״ המצוין שכבר הזכרתי, ליבי הלך שבי השנה אחר הסרט ״Boyhood"; תסריט מקורי ביותר, ליהוק מצוין וסיפור – כמו שסבתי, עליה השלום, היתה אומרת – ״זה הכול מהחיים!״. נכנסתי לסרט בלי לדעת עליו דבר (בדיוק כפי שאני אוהבת!) והופתעתי לטובה. פטרישיה ארקט ואיתן הוק הנפלאים (שאגב, נראה בחיים לא פחות שווה מאשר על המסך, אבל על כך בפעם אחרת) וילד/נער הפלא אלר קולטריין, שותפים ליצירה הבלתי רגילה הזאת, ולא מזייפים אפילו פעם אחת במהלך כל 12 (!) השנים בהן צולם הסרט. 

The Imitation Game- טוב, פה אני חייבת לפצוח בווידוי נרגש – יש לי קראש! כן, כן על בנדיקט קאמברבאץ׳. רק מלהגיד את השם בנדיקט קאמברבאץ׳ אני כבר מתרגשת. התאהבתי בו עוד בסדרה
הבריטית המצוינת ״שרלוק״ (בהמלצתה של שירלי הנהדרת – תודה!), והופעתו המצוינת, לצידה של קירה נייטלי המצודדת-תמיד, פשוט חתמה סופית את העניין. וכמובן, הסיפור האניגמטי ומעורר המחשבה על מדען המחשב אלן טיורינג. 

 The Theory of Everything  – אחרי הקריירה המזהירה של אדי רדמיין אני עוקבת בהשתאות כבר שנים. משהו בשפתיים הבשרניות, החיוך המבויש, המבטא הבריטי והנמשים – פשוט הורס! עוד לפני שהמיס לי את הלב  ב- Les Miserables, 

כבר כיכב לצידה של ג׳וליאן מור היפיפיה בסרט דרמטי וטעון בשם Savage Grace. כבר אז צד את עיני, ועקבתי אחריו בתשומת לב רבה, כשהוא עושה את דרכו לצמרת. הופעתו המצוינת (ודורשת האוסקר) בדמותו של סטיבן הוקינג מזכירה בעוצמתן הופעות בלתי נשכחות אחרות כמו זו של דניאל דיי-לואיס ב״כף רגלי השמאלית״, ודסטין הופמן ב״איש הגשם״. 

Selma – בכל פעם שאני צופה בסרט המתרחש בשנות ה-60 בארצות הברית והעוסק בנושאי האפליה הגזעית ששלטה במדינה הזאת – אני נדהמת מחדש. משהו בי מסרב להאמין שרק לפני חמישה עשורים שררה במעצמה הגדולה הזו חשיכה ובורות מפחידה בכל הנוגע לדת, גזע ומין. עוד פחות בלתי נתפס לחשוב, שיש עוד כאלו ששרויים בהן עוד היום. הסיפור עוצר הנשימה מעורר בעקבותיו שיחות רבות מסביב לשולחן האוכל, בהנהגתה של ילדתנו שוחרת החירות והחופש.

Whiplash – על הסרט המצוין ומעורר המחשבה הזה יש לי כל כך הרבה מה להגיד, שאאלץ להקדיש לו כתבה נפרדת. רק אומר בינתיים למי שעוד לא ראה – רוצו לראות!! 

Wild – סרט בנות קלאסי המביא את סיפורה האמיץ והאמיתי להחריד של שריל שטרייד (בכיכובה של ריס ווית'רספון האמיצה לא פחות), שמחליטה לצאת לטיול רגלי של אלפי קילומטרים לבדה. בטיול היא מנסה לברוח ולהתגבר, בו זמנית, על טראומות של גירושים, מות אם אהובה והתנהגות הוללת ופוחזת עד כדי הרס עצמי. סרט שכולו מסע של העצמה נשית. 

Still Alice –  מי מאיתנו לא מחסיר פעימה, כשעם הגיל, פרטים מתחילים להישמט וזכרוננו מתחיל לתעתע בנו? ד"ר אליס האולנד, פרופסורית באוניברסיטת קולומביה היוקרתית, שתחום השפה היה תחום ההתמחות שלה, לא שיערה בליבה שהגרוע מכול יקרה דווקא לה. מחלת האלצהיימר האכזרית, הגוזלת מהלוקים בה את היקר להם מכול – הזיכרון – מוצגת ונחשפת לראשונה על המסך הגדול בכיכובה של ג׳וליאן מור הנפלאה, המציגה בדייקנות וברגישות רבה את ההתמודדות עם המחלה הקשה. 

American Sniper – היחיד ברשימה שטרם הספיקונו, אך מכל מה ששמעתי עליו,  הוא בהחלט שווה צפיה. 

Into the Woods – טוב, אז אחרי שהילד כיכב בהפקה של בית הספר למחזמר הנפלא והמורכב הזה, הכי טבעי היה ללכת איתו לראות את זה. אז מה עוד אפשר לומר על מריל סטריפ האגדתית שעוד לא נאמר? זה כבר לא הוגן! אבל אין, פשוט אין עליה! 

שנה קולנועית בהחלט מרשימה. ומי יזכה בסוף? זה נראה מחרתיים! ומי שמחפש בינתיים לחגוג את האירוע הנוצץ עם חברים ותוהה מה להכין (חוץ מפופקורן)? הנה מתכון מנצח לקינוח מושקע ומרשים הוליווד-סטייל. של קרין גורן, כמובן. 

טראפלס תוצרת בית  

מה צריכים?

לאגוזי לוז מסוכרים:

1 כוס סוכר (200 גרם)

1 כוס אגוזי לוז קלויים וטחונים גס (100 גרם)

לטראפלס:

1 מיכל שמנת מתוקה (250 מ״ל)

1/4 כפית מלח

400 גרם שוקולד מריר

20 גרם חמאה קרה

קליפה מגוררת מתפוז אחד

25 מקלות קינמון ארוכים

קקאו, לאיבוק הידיים

לציפוי:

250 גרם שוקולד לבן או מריר

2 כפות שמן (30 מ״ל)

מה עושים?

מכינים אגוזים מסוכרים (או בשפה מקצועית ״קרוקנט״): ממיסים במחבת את הסוכר לקרמל זהוב. מוסיפים את האגוזים ומערבבים היטב בעזרת כף עץ עד שהם מצופים בקרמל והתערובת הופכת סמיכה. מסירים מהאש ויוצקים מיד על נייר אפיה. מכסים בנייר אפייה נוסף ומרדדים לשכבה דקה ככול האפשר (זהירות, זה לוהט!). מניחים בצד עד שהתערובת מתקררת ומתקשה (אפשר לזרז את הצינון על ידי הקפאה קצרה). שוברים בידיים לפיסות, מניחים בתוך מגבת מטבח נקיה (או שקית פלסטיק) והולמים במערוך עד לקבלת פירורים גסים. 

מכינים את הטראפלס: מחממים בסיר את השמנת המתוקה והמלח עד לסף רתיחה. יוצקים על השוקולד ומערבבים עד שהוא נמס. מוסיפים חמאה וטורפים לתערובת חלקה ומבריקה. מערבבים פנימה את קליפת התפוז ואת האגוזים המסוכרים המרוסקים ומערבבים היטב. יוצקים לתבנית מלבנית קטנה, מרופדת בניילון נצמד. מכסים ומעבירים למקפיא לפחות לשעתיים, עד שהתערובת מתקשה. מוציאים את מלבן השוקולד מהתבנית ופורסים לריבועים קטנים בעזרת סכין. אפשר לעצור כאן, לשים במנג׳טים קטנים ולהנות מטראפלס נפלאים תוצרת בית. למאותגרים: הנה ההמשך. בידיים מאובקות בקקאו מגלגלים את הריבועים לכדורים ונועצים בכל כדור מקל קינמון. מניחים את הכדורים על תבנית מרופדת בנייר אפייה כשהמקל כלפי מעלה. 

מצפים: ממיסים את השוקולד, ורק אחרי שהוא נמס לגמרי מערבבים לתוכו את השמן. מניחים להתקרר לטמפרטורת החדר. אוחזים במקל הקינמון וטובלים את הטראפלס כולו בציפוי השוקולד. מניחים שוב על הראש על נייר האפייה. השוקולד יתקשה בתוך דקה לציפוי קשיח ודקיק. שומרים במקפיא ומעבירים למקרר להפשרה, שעה לפני ההגשה. 

מגישים: מניחים על צלחת הגשה נאה, לובשים שימלה נאה, מוזגים שמפניה או יין מבעבע אחר לכוסות גבוהות והדורות ויושבים לצפות בטקס חלוקת האוסקרים. לחגיגות ולחיים טובים!

שבת שלום,

דלית