פרשת שופטים: צדק צדק תרדוף
כבר במשפטים הראשונים בפרשת שופטים מוצגים לעולם הרעיונות היסודיים והעמוקים של משפט צדק, הפרדת רשויות ושמירה על טוהר המידות: צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף-לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ. הרעיון המרכזי – ללא צדק, אין חיים ואין זכות קיום בארץ. כשקרא איתי בק את הפרשה, לא הפסיק לחשוב על המצב בישראל, על הרדיפה אחר כסף, כוח וכבוד, על הדרת נשים ועל כך שעם ישראל, שהביא לעולם את עקרונות הצדק המודרני, מחויב וצריך לעשות כל שביכולתו לקיימם ברוח נביאי ישראל, ובוודאי ברוח עקרונות הצדק בפרשת שופטים
מאת: איתי בק
פָּרָשַׁת שֹׁפְטִים היא פרשת השבוע החמישית בספר דברים. ספר דברים מסכם את חמשת חומשי תורה, ולקראת סופו, משה חוזר ומנחה את העם לגבי המצוות שעליהם לקיים ולגבי אופן ניהול החברה. הפרשה מתחילה בפרק ט"ז, פסוק י"ח ומסתיימת בפרק כ"א, פסוק ט'.
כבר במשפטים הראשונים בפרשה, מוצגים לעולם הרעיונות היסודיים והעמוקים של משפט צדק, הפרדת רשויות ושמירה על טוהר המידות: המשפט הראשון בפרשה הוא ציווי בסיסי למנות מערכת שיטור ומשפט על מנת לאכוף את הצדק. הצדק הוא ערך כל כך עמוק בכתוב, עד כדי היותו תנאי לחיות ולרשת את הארץ. כלומר, ללא צדק, אין חיים ואין זכות קיום בארץ: צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף-לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ (דברים ט״ז, כ)
שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק. לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד–כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף – לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ (דברים ט״ז, יח-יט)
מכאן, פונה הפרשה לטוהר המידות של השלטון. אם ימונה מלך, הוא יהיה חייב להיות מקרב עם ישראל ויהיה מחויב ברמה הגבוהה ביותר לעקרונות המוסר. מכל הציוויים והסטנדרטים האפשריים, בוחר הכותב להתמקד בשתי דרישות מהמלך – לא ירבה ברכוש וממון ולא ינהג בנשים בדרך של החפצה. אלה הם עקרונות המוסר הבסיסיים ביותר עבור השליט, עליהם נבנה הכל. מי שרודף ממון, סופו להשחית את השלטון בשוחד ומרמה, מי שמחפיץ נשים אינו ראוי להנהיג את ציבורו. זה מרשים לפגוש שיחה על כבוד לנשים בשלב כל כך מוקדם של ההיסטוריה, גם אם עוד לא ממש שוויון.
רַק לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיהוָה אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד. וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד (דברים י״ז, טז-יז)
כעת, לאחר שהוגדרה ראשוניותו של הצדק, כמעין חוק יסוד, וכן הוגדר טוהר המידות של השליט, פונה הפרשה לשני עקרונות חשובים בעניין הפרדת הרשויות. העיקרון הראשון הוא חיוב השליט לכתוב את התורה אל מול עיני הכהנים הלויים, כמו היו היועצים המשפטיים. השליט אינו מחוייב רק לקרוא מה שהם כתבו, אלא נדרש גם לכתוב בעצמו תחת עינם הפקוחה, ולהמשיך ללמוד אותם כל ימי שלטונו. זוהי דרישה להתחייבות הצהרתית של השליט לעקרונות הצדק המוגדרים בפרשה.
וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל-סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם. לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל (דברים י״ז יח-כ)
העיקרון השני אותו מגדיש משה בדבריו הוא עליונות המשפט ומערכת המשפט. השופטים (כמו גם ה"יועצים המשפטיים") ימונו משבט לוי, שנבחר על ידי אלוהים, בעוד שאת המלך ממנה העם. שבט לוי לא יישב עם יתר העם, והעם יידרש לספק את צרכיהם, כי הם נבחרו על ידי אלוהים. הפרשה לא מספקת לנו הוראות פרקטיות לבחירת השופטים, אבל בוודאי מגדירה היטב שהם לא יבחרו על ידי השליטים או העם.
לֹא-יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל-שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם-יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי יְהוָה וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן. וְנַחֲלָה לֹא-יִהְיֶה-לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לוֹ. וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם-שׁוֹר אִם-שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה. רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן-לוֹ. כִּי בוֹ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִכָּל-שְׁבָטֶיךָ לַעֲמֹד לְשָׁרֵת בְּשֵׁם-יְהוָה הוּא וּבָנָיו כָּל-הַיָּמִים (דברים י״ח, א-ה)
פרשת שופטים מגדירה סדרה ארוכה נוספת של ציוויים לגבי משפט, עונשים, סדרי יציאה למלחמה, התנהגות במלחמה ועוד. אבל יותר מכל היא מרגשת באופן שבו היא מגדירה את עקרונותיה הבסיסיים ביותר של חברה המושתתת על צדק, ואת האיזונים הנדרשים כדי לקיים אותה. צדק הוא בסיס לחיים וזכות קניין על הארץ.
בנימה אישית ובמעבר חד לימינו, אל הוויכוח הקשה בישראל וכן במקומות רבים בעולם, אני כואב את הרדיפה אחר כסף, כח וכבוד מטעם השלטון, כואב זלזול והשפלה של נשים, וכואב את הניסיונות האגרסיביים להשתלט על מערכת החוק ולהכפיף אותה לשלטון. וזאת במקרים רבים בשם תורת ישראל.
עם ישראל הביא לעולם את עקרונות הצדק המודרני, ומחויב לקיומם ברמה הגבוהה ביותר. מגילת העצמאות הישראלית מצווה לקיים את מדינת ישראל ברוח נביאי ישראל, ובוודאי ברוח עקרונות הצדק בפרשת שופטים. ד-מו-ק-ר-ט-יה!
