"הקשר הרב דורי": סיפורה של יעל אלשיך

כחלק מתוכנית הלימודים של בית הספר לעברית, "בגד כפת", מוצעת תוכנית תלת שנתית לכיתות חטיבת הביניים העוסקת בנושאים של זהות, שייכות, קהילה וישראל.

"הקשר הרב דורי", הוא חלק מתוכנית זו והוא למעשה פרוייקט המופעל בישראל על ידי המשרד לשוויון חברתי ו"אנו" מוזיאון העם היהודי, אליהם חבר בגד כפת.

התוכנית מתמקדת ביצירת קשר בין תושבים ותיקים בקהילה לבין בני נוער צעירים ובמסגרתו בני הנוער מראיינים את המבוגרים על סיפור חייהם מתוך תפיסה שלכל סיפור יש מקום ומשמעות, כל חיים הם ייחודיים ויש מה ללמוד מהם עבור הדור הצעיר ויש ערך בתיעודם. בני הנוער מעבדים את הראיונות לסיפורים, משלבים בהם תמונות והסיפורים עולים לאתר אינטרנט שנקרא "מאגר סיפורי מורשת". כיום, יש במאגר כבר אלפי סיפורים, בעיקר מישראל, אך גם ממדינות נוספות בעולם והשבוע, יש לנו את הזכות להציג בפניכם את סיפורה של יעל אלשיך מקהילתינו אשר רואיינה על יד שתי התלמידות, רום נוב וטל ארוץ, מכיתת החטיבה של המורה שירלי סבו.

רום נוב, בת 14, גרה באלמדן בסן חוזה, לומדת ב-Leland high school והיא מאוד אוהבת לשחק בהצגות תיאטרון, לשיר, לצייר ולקרוא. בבגד כפת היא לומדת כבר 7 שנים, מאז כיתה ב'.

טל ארוץ, בת ה-13.5, גרה בלוס אלטוס ולומדת בחטיבת הביניים Blach. היא שוחה בנבחרת שחייה ובזמנה הפנוי אוהבת לשמוע מוזיקה, לקרוא ולהיפגש עם חברים. השנה היא מציינת 5 שנות לימוד בבגד כפת.

כשהשתיים קיבלו את המשימה לראייו את יעל אלשיך הן היו מעט בלחץ. לפני הפגישה הן כתבו את השאלות, התכוננו לראיון ותיכננו שטל תשאל את השאלות ורום תכתוב את התשובות, אבל בסופו של הדבר הפגישה היתה רגועה ונעימה, השיחה זרמה בטבעיות והן הצליחו להעלות על הכתב את כל מה שרצו.

"לפני הפגישה הייתי נבוכה וקצת חששתי כי לא ידעתי למה לצפות", מספרת רום, "פחדתי שנשכח דברים, שהעברית שלי לא תהיה מספיק טובה בשביל לעשות שיחה שלמה, חשבתי שיעל תרצה לדבר רק עברית, אבל כשהגענו ליעל כל החששות נעלמו, שמחתי להכיר את יעל הנחמדה והנדיבה, הכרנו את אלי בעלה ושניהם אירחו אותנו מאוד יפה".

"גם אני הייתי מעט לחוצה", מוסיפה טל, "לא הייתי בטוחה אם אבין הכל ואם נספיק לרשום את כל התשובות. בסוף היה ממש כיף ומעניין. ליעל יש סיפור חיים מרתק וממש נהנתי לשמוע את החוויות שלה מתקופות שונות בחיים. אני חושבת שהסיפור של יעל מעורר השראה כיוון שהיא הגשימה את עצמה בכל פרק בחייה, בארץ- בצבא, בלונדון ובקליפורניה. יעל היא אישה חזקה ומרשימה שבנתה קרירה מצליחה וגם משפחה חמה ואוהבת.

היה מרתק לשמוע סיפור חיים של מישהי שעברה ארצות וחוויות רבות.

סיפורה של יעל אלשיך

יעל נולדה בתל אביב בשנת 1947 לרות (שנולדה בגרמניה) ולמקס (שנולד ברפובליקה הצ'כית) רייזר. במהלך מלחמת העולם השנייה, מקס נלחם בצבא הצ'כי ולילה אחד המפקד שלו אמר לו לפשוט את המדים ולברוח, מכיוון שהוסכם עם הגרמנים להעביר להם את כל החיילים היהודים, וכך מקס הגיע לארץ בשנת 1939.

אבא של רות שמע שמועות על מחנות העבודה אליהם נשלחו יהודים והחליט לעלות לארץ ישראל ביחד עם אחיה של רות, רפאל. רות, שתי אחיותיה ואימא שלה עברו לגור עם משפחתה בפולין. רות ומקס לא עלו ביחד לישראל מכיוון שמקס רצה לעבוד ולהרוויח מספיק כסף לפני שרות, אמה ואחיותיה יגיעו לארץ.

לאחר זמן מה, למשפחה בפולין לא היה מספיק אוכל עבור כולם והם עלו לארץ ישראל בשנת 1936. רות ומקס היו מאוד מעורבים במשחקי הספורט של המכביה וכך הם נפגשו ונולדו להם שני ילדים – יעל ואחיה.

עד כיתה ה' יעל גרה בתל אביב ואז היא עברה לרמת גן, שם היא הצטרפה לתנועת הצופים, ובגיל 16 היא עברה שוב, הפעם לנתניה, היכן שההורים גרו עד מותם.

יעל מספרת שההורים שלה היו קשוחים. היא מתארת את עצמה כ"ילדת מפתח", ושהיא הייתה מאוד עצמאית. שני ההורים שלה עבדו, אז רוב הזמן היא ואחיה היו לבד בבית. יעל מספרת שהיא לא הייתה תלמידה טובה אבל היא היתה ספורטאית ומאוד חברותית. יעל גם מוכשרת בשפות, היא דוברת ארבע מהן – אנגלית, עברית, גרמנית וצרפתית.

בצבא יעל למדה שפה נוספת, שפת ההצפנה. ליעל לא היתה אפשרות לבחור את העיסוק שלה, אבל היא מאוד נהנתה בחיל האוויר בתפקיד מצפינה. יעל מתארת את החוויה שלה בצבא כחוויה מצוינת, היא מאוד נהנתה והכירה הרבה חברים.

אחרי הצבא יעל הצטרפה לאביה האופטומטריסט בעסק הקטן שלו, שם היא עזרה לאנשים לבחור מסגרות למשקפיים. היא עבדה בחנות במשך שנה כדי לחסוך לקראת נסיעה ללונדון.

בלונדון יעל עבדה בשגרירות הישראלית. לפני כן יעל מסבירה שהיא עבדה באגרקסקו -(Agrexco) כדי להתפרנס.

באותה תקופה יעל פגשה את בעלה, אלי. באחת מנסיעות העסקים של אלי, הוא רצה לקנות חליפה חדשה. כשהיה אצל החייט, הוא ביקש ממנו המלצה על מקום לארוחת הצהריים, ובמקרה יעל וחברתה סעדו באותה מסעדה. נוצר ביניהם קשר מיידי ולאחר אותה פגישה יעל נתנה לאלי את מספר הטלפון שלה. לאחר תקופת היכרות, יעל עברה ב- 1971, בעקבות אלי לקליפורניה כדי לעבוד איתו בעסק שלו, של שיווק קרקעות.

כשיעל עברה לקליפורניה היה לה מאוד קשה להסתגל לתרבות האמריקאית, היא מספרת שעברו עשר שנים עד שהיא התרגלה. למרות שיעל מסורתית אך לא דתיה, היא הצטרפה לבית כנסת על מנת להתיידד עם נשים אחרות מרקע דומה, וכמו כן להכיר יהודים שאינם ישראלים. כך נוצרה קהילה נחמדה.

דבר נוסף שיעל היתה צריכה להתרגל אליו, זה להיות אימא. כשיעל נישאה לאלי, כבר היו לו שני ילדים, אורן וריקי. היא אוהבת אותם כאילו הם שלה ומעולם לא התייחסה אליהם כאילו שהם 'ילדיה החורגים'. עם הזמן נולדו לה ולאלי שני ילדים משותפים – רונית ומיכאל. יעל מגדירה את עצמה כאימא אוהבת וגידלה את ילדיה עם הרבה יותר סבלנות וקבלה, שונה מאוד מאיך שהיא עצמה גדלה.

כיום יעל חיה באושר בלוס אלטוס, קליפורניה, עם בעלה אלי. היא עדיין מעורבת מאוד ונהנית לעבוד בעסק המשותף לה ולאלי אבל עם הזמן עסק זה יעבור לילדיה. בזמנה הפנוי היא אוהבת לבלות עם 11 נכדיה ולטייל איתם בכל העולם. היא אוהבת לארח בחגים בביתה בדרכים מודרניות ויצירתיות.

חשוב לה מאוד להדגיש את עצם היותה יהודיה וללמד על יהדות ולחימה באנטישמיות. היא הייתה רוצה לומר לדורות הבאים להיות גאים במי שאתם ומאיפה באתם.

לקריאת סיפורה של יעל אלשיך באתר הקשר הרב דורי לחצו כאן.