פרשת לך לך: לקום, ללכת, לעשות ולהשמיע קול

מאת: דנה גריצר-גוטליב

לְכִי־לָךְ

לפני חמש עשרה שנים, בדיוק, הלכתי, מארצי, מולדתי, מבית אבי ואמי אל ארץ חדשה אשר תביעת הלב הוליכתני. הלכנו יחד, אישי ואני, וגם לחוד. כל אחד וסיבותיו הוא. לקחנו את שני ילדינו וטסנו אל הארץ האחרת, אמריקה. 

פרשת השבוע שלנו ״לך לך״ (בראשית י״ב:א׳-י״ז:כ״ז) פותחת בציווי אלוהי לצאת למסע:
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃ {פ}.
אברהם, הולך מפורסם בסיפור המקראי, יהפך לאב האומה היהודית, וככזה זכה לתמריצים, הבטחות וחבילת רילוקיישן אדירה.  וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃ וַאֲבָֽרְכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה׃  {פ}.

ההבטחות שקיבלנו  אנחנו לעומת אברהם היו צנועות ומוערכות. לא באותיות הקטנות וגם לא בגדולות הובטח שנהיה לעם גדול, נתברך ונתגדל, ששונאינו יקוללו, אוהבינו יבורכו, ומשפחות האדמה יתברכו בנו. קיבלנו בהערכה את מה שניתן, ארזנו שמונה מזוודות, את הילדים ויצאנו לדרך. ביתנו שהתקפל במכולה הפליג חודשים על פני מים עד לפגישתנו החדשה-ישנה בקליפורניה. מדוע ללכת? 

הליכה היא נרטיב מרכזי ביהדות ובדתות אחרות ויש לה משמעויות פיסיות ומנטליות עמוקות. לצד האמירה של אלוהים לאברהם ללכת מארצו, יש משמעויות נוספות לביטוי "לך לך". "לך לך" מובן כ"לך אל עצמך״ Go to your self. מה הכוונה? רבי ג'ונתן סאקס מציע במאמרו, ״מסע בארבעה מימדים״, ארבע פרשנויות שונות המבוססות על המקרא, המדרש וחכמנו: צא למענך, לך עם עצמך, לך אל עצמך ולך לבדך. צא והאמן במה שאתה יכול להפוך לו, חייה על פיו, היה במסע של גילוי עצמי ובטא את חירותך. 

1. צא למענך: ״לַהֲנָאָתְךָ וּלְטוֹבָתְךָ, שָׁם אֶעֶשְׂךָ לְגוֹי (עַם) גָדוֹל, כָּאן אִי אַתָּה זוֹכֶה לְבָנִים, וְעוֹד שֶׁאוֹדִיעַ טִבְעֲךָ בָּעוֹלָם:״. רש"י  מפרש את הצו האלוהי לאברהם כבקשה שינהיג את עצמו למקום שבו יש ברכה ותועלת. אברהם יפקיע עצמו מהמוכר והנוח ויתמקד במסע אישי ופנימי בנוסף לגיאוגרפי. במעבר לארץ אחרת יזכה להפוך לעם גדול. במילים אחרות, צא והאמן במה שאתה יכול להפוך לו. 
2. לך עם עצמך: במדרש, בראשית רבה ל״ט:ב מדמה רבי ברכיה את אברהם לפך שמן בלסם מכוסה בצמיד, שהיה מונח בפינה וריחו לא התפשט. כאשר הוזז, התפשט ריחו. ״כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו: 'הזז את עצמך ממקום למקום, ושמך יתרומם בעולם'. כלומר, במסע ממקום למקום תרחיב את השפעתך לא רק על ארץ אחת אלא על ארצות רבות. אברהם ושרה מדומים לבּוֹשם המותיר עקבותיו במקומות רבים, והופך את העולם למקום טוב יותר. 
3. לך אל עצמך: במיסטיקה היהודית, המסע הוא לא רק פיזי אלא גם רוחני. חשיבות המסע בגילוי עצמי וחיפוש זהותינו באמצעות מסע ארוך ובודד. ר' דוד מלילוב ור' זושיה מהניפול מביעים צורך במסע אל עמקי הנשמה, והבנה שאנו נשאלים על היותנו עצמנו ולא היותנו אחר. המסע היהודי, אמר ר' דוד מלילוב, הוא מסע אל שורש הנשמה. ר' זושיה מהניפולי אמר, "כשאגיע לשמיים, לא ישאלו אותי, למה לא היית משה? הם ישאלו אותי, זושיה, למה לא היית זושיה?" .
4. "לך לבדך" – כדי להגשים את המשימה בהליכה (איש ואישה ומשימתם.ן הם.ן), על האדם להיות בודד וייחודי ולשחרר מעליו מסגרות חומריות וחברתיות שמוליכות ומקבעות אותו. המסע אל הבלתי ידוע הוא אחד הביטויים לחירות.
   

   ---

¹David of Lelov, Pninei Ha-Hassidut (Jerusalem, 1987), vol. 1, p88

²R. Ephraim Lundschitz, Kli Yakar to Bereishit, 12:1

הקהילה הנפלאה שלנו נבנתה על ידי נשים וגברים שהלכו מישראל לכאן בחיפוש פרטי וקולקטיבי. יצרנו פה חיים חדשים, ישראליים, יהודיים מזן מקומי. התיישבנו כאן ובנינו את עצמנו וראינו כי טוב. והנה הגיע אסון ה-7 באוקטובר, השבת השחורה. התחושה הברורה היא שאי אפשר עוד לשבת מול האסון בארץ, וגם כאן אצלנו מול מכונת התעמולה וההסתה הפרו-חמאסית שמהר מאוד מתרגמת לאנטישמיות טהורה. 

אזור הנוחות – כבר אינו כזה. צריך ללכת. לאן? 

באירוע למען שחרור החטופים שנערך בשבת שעברה בסן חוזה, התרגשתי מדבריו של התובע המחוזי היהודי של מחוז סנטה קלרה, ג'ף רוזן, שסיפר על  נתן שרנסקי שביקר באזור לפני שנים. שרנסקי הפציר בפני סטודנטים בסטנפורד ללמוד על הציונות ולהיות יהודים גאים. ברמה הציבורית, התחייב רוזן לתבוע ולהביא לדין כל מי שיבצע פשע שנאה כלפי יהודים במחוז. 

התחושה הזו בוערת מבפנים והציווי הפנימי ברור וחזק מאי פעם: לא להצניע, לא לשבת, ללכת, לא לשתוק, להיות גאים במי שאנחנו ולהגן על זכותנו לחיות כאן בשלום. לקום, ללכת, לעשות ולהשמיע קול במרחב הדיגיטלי והפיזי, כאן ועכשיו.

טקסט זה מוקדש לקהילה המדהימה שלנו, לכל העושים והעושות, ההולכים וההולכות שלא נחים לרגע.

ותודה לאודי גוטליב, אישי, על העריכה.