מה עשית בשביל המדינה?
מאז תחילת המלחמה עשרות מתנדבים ומתנדבות מקהילתינו עובדים ללא הפסקה כדי לתמוך בישראל. שני קליין, רביב לוי, אבנר ברוורמן, חיים הלמן ונועם מללי הם רק חלק מהם ואחרי עבודה אינטנסיבית של למעלה מחודש הם מספרים לנו על הרגע בו הם הבינו שהם חייבים לקום ולפעול ואיך תוך כדי תנועה הצליחו לגייס עשרות אלפי דולרים לציוד לחיילים, לפתח פתרונות טכנולוגיים אזרחיים, בטחוניים ואפילו צבאיים ולהקים קבוצות ריצה ברחבי העולם שמעלות את המודעות לחטופים
אבנר ברוורמן, חיים הלמן ונועם מללי- פרוייקטים טכנולוגיים
אבנר: "בימים הראשונים של המלחמה היה שטף מטורף של יוזמות ופרוייקטים, כמו כולם גם אנחנו רצינו לעזור ולקחת חלק וכשאבא שלי שלח לי לינק לכתבה על על החמ"ל של "אחים לנשק" היה ברור לנו שאנחנו עולים על מטוס וטסים להתנדב. באותו יום התחלנו לגבש קבוצה לנסיעה לארץ, הרמנו טלפונים לחפש פרוייקט משמעותי להתנדבות בארץ, אבל כולם, ללא יוצא מן הכלל, אמרו לנו לא לבוא. אין מקום. אמרו שישלחו אלינו פרוייקטים ושנעבוד מרחוק.
אנחנו סטארט אפ צעיר בתחום ה-AI עם שלושה יזמים ישראלים ובאותו הרגע שמנו על העבודה שלנו בהולד, שלחנו את העובדים האמריקאים לעבוד מהבית ואת המשרד הפכנו לחמ"ל. דרך קבוצות וואטסאפ התחיל להגיע שטף של עשרות פרוייקטים אותם ריכז נועם מללי שהפך ברגע מחוקר AI לאיש פיתוח עיסקי.
במשך שבועיים הסתובבו כאן במשרד בין 20 ל-30 אנשים, חלקם היו יומיים וחלקם ישבו על פרוייקטים יומם וליל. תוך ימים ספורים כבר היו חמישה פרוייקטים באוויר שעובדים עליהם מפתחים שלנו, מפתחים מחברות אחרות ואפילו מפתחים מהארץ. הפרוייקטים היו שונים ומגוונים החל מתרומת קוד לפרוייקטים קיימים ועד להרמה מאפס של פרוייקטים אזרחיים, בטחוניים ואפילו צבאיים ממש".
– ספר על הפרוייקטים שעבדם עליהם
"הפרוייקט הראשון היה שיתוף עם עמותה שנקראת "לב אחד". מדובר בעמותה שבימים כסדרם מפעילה תשתית מתנדבים במצבי חירום, אבל במלחמה הנוכחית העמותה עברה תוך שבוע ממצב של אלפי מתנדבים ועשרות משימות ביום למצב של מאה אלף מתנדבים ואלפי משימות ביום ולא היתה להם שום דרך לנהל את הכמות המטורפת הזאת. העמותה היא פלטפורמה למגוון עצום של משימות התנדבותיות החל מלהביא ציוד לאנשים שנעקרו מבתיהם, לארגן שיעורים, להוציא כלבים לטיול, להעביר הפעלה לילדים בנמצאים במלונות, לעזור לאנשים שנשרף להם הבית למלא טפסים לביטוח לאומי ועד להובלת 10 ק"ג בשר שמישהו תרם לארוחת שבת בשדרות. מה שאנחנו עשינו זה בניית אפליקציה שעושה סדר בכל האופרציה הזאת.
פרוייקט שני הוא בתחום הרחפנים. התופעה של רחפני תקיפה פלסטינים החלה לצבור תאוצה, מדובר ברחפנים שזורקים פצצות מרגמה על טנקים וניסינו לחשוב איך אפשר לטפל בבעיה הזאת. בהתחלה חשבנו על אופטיקה, אולי לסנוור אותם באיזושהי דרך ואז מישהו העלה את הרעיון של לשבש להם את הרדיו. נועם מללי הרים טלפון לחבר שלו שמתעסק בדיוק בתחום הזה, ולשמחתנו הוא אמר שיש לו כבר מכשיר עובד שאמור להתמודד בדיוק עם זה, אבל הבעיה היא שהצבא ביקש ממנו לשים מאות מכשירים כאלה בשטח ואין לו דרך לנהל אותם. שמר שוורץ לקח על עצמו את הובלת הפרוייקט ויחד עם חיים הללי הם פיתחו במשך 3 שבועות מערכת ניהול תוכנה על הפלטפורמה שלהם כדי לעזור להם להגיע לשטח כמה שיותר מהר עם פתרון עובד.
עוד פרוייקט היה מתחום התעופה – פנה אלינו טייס מטייסת בחיל האוויר וביקש פתרון למערכת מבצעית מאוד ישנה (לא מסווגת). הקמנו צוות של 10 אנשים, ממתמטיקאים ומפתחים ועד אנשי פרודקט ו-UI/UX שפשוט בונים להם מערכת אלטרנטיבית. את הפרוייקט הוביל רן אקוקה שבלעדיו לא היינו מצליחים להרים את אותו כי ממש לאחרונה הוציא רשיון טייס אז הוא הכיר את כל המונחים המקצועיים והבין את הצורך.
עוד פרוייקטים שעבדנו עליהם עוסקים בניהול מדיה וזיהוי של תמונות וארכיונים של סרטונים, הרבה עבודה של AI ושל DevOps.
החזית הבאה שאנחנו נכנסים אליה היא כל הנושא של הסברה ואיך אנחנו יכולים לעזור ל10 מליון יהודים להתמודד מול 2 מיליארד מוסלמים באינטרנט וגם איך להקטין את הסיכוי שבני נוער אמריקאיים ייסחפו כל כך בקלות ובהתלהבות אחר מסרים שהם בכלל לא יודעים במה ועל מה מדובר ולא יודעים להבדיל בין טוב לרע.
יש לנו רעיונות וכרגע זה מאוד בוסרי אבל אני יכול להגיד שאנשים מאוד טובים עובדים על הסיפור הזה. יש המון רצון והתלהבות לעזור ולתרום, נראה כמה מזה ישרוד עד הסוף של המלחמה. אם גם אתם רוצים לקחת חלק מוזמנים לפנות אלינו ל-hamal@voia.com.
שני קליין- Run For Their Lives
ביום שבת, ה-15 באוקטובר, שבוע אחרי השבת השחורה, קמתי בבוקר וקבוצות הוואטסאפ שלי הסתכמו באמירות קשות, "אני בהלם", "איום ונורא", "לא רואה איך מתקדמים". בתחושת חוסר אונים ומחנק יצאתי לרוץ. חשבתי לתומי שאצבור קצת שמש ואנדורפינים, אך נתקפתי תחושת אשם על השמש הקליפורנית החמימה, על כל נשימה, על זה שאכלתי ושתיתי, שהציפורים מצייצות ושהחיים ממשיכים.
המשכתי לרוץ, כמו מעין הזדהות, התחלתי להגביר קצב ומהירות, ללא מטרה, כמו ברחתי ממשהו, ממישהו. בסיבוב השני, חוסר האונים התחלף בתחושת שליחות, נמלאתי התכווננות ובהירות. נזכרתי בפורסט גאמפ, פשוט תתחילי לרוץ! כולם ירוצו גם, תגייסי את העולם שיצביע ברגליים ויהדהד את המסר: Run for Their Lives, because they can't!
בשלב הזה, הצטרפו למסע אנשים יקרים, חרוצים ומסורים, עם 90% לב וכל היתר נחישות והם שחר (בעלי), אייל שחר, אלון שגיא, גיל מצליח, טרן הדס, יקירה הוז ורונית שריר. צוות יוצא דופן, מגויס, ממוקד, מפוקס על מטרה אחת: יצירת הד גלובאלי, אוניברסלי, בינלאומי להשבת החטופים הביתה בריאים ושלמים.
המיזם הבילאומי שהקמנו מאגד תחת פלטפורמה קלה לשימוש ו-7 עקרונות פשוטים קבוצות ריצה/הליכה בכל העולם, שנפגשות אחת לשבוע לרוץ/ללכת 1 ק"מ. המסר הוא בואו ניתן 18 דקות מהחיים שלנו (door-to-door), לסייע בהצלת חיי החטופים.
פגישות ליליות הולידו ייחודיות. היוזמה התהוותה ליוזמה שקטה, איטית, הייתי אומרת אפילו "ביישנית". אנחנו מזמינים את המצטרפים להפריד בין סממנים ישראלים (אין צורך to stand with Israel), לבין ערכים אוניסברסליים בינלאומיים, של נכון ולא נכון, מותר ואסור!
היוזמה היא יוזמה משלימה. היא אינה באה להחליף הפגנות רבות משתתפים בעלות תהודה וכוח. R4TL מציעה חלופה. כל קבוצה לובשת את חולצות המיזם האדומות, כשעליהן מתנוססת כף רגל התינוק שאינה משאירה מקום לאדישות ונושאות מסר בעל משמעות כפולה: Run for Their Lives.
היוזמה קוראת לישראלים אך במיוחד מנסה להגיע אל ליבם של זרים, שאין להם דבר וחצי דבר עם ישראל. בתחילה היינו כהוזים, אבל היום אנחנו מעדכנים בהתרגשות רבה שצדקנו! קבוצת המובילים מונה מובילים שאינם ישראלים או יהודים. אנשים שמסכימים עם המטרה הצרה שאין זה מתקבל על הדעת שתינוקות, ילדים, נשים, קשישים ובכלל אזרחים מצויים בשבי אכזרי ובתת תנאים. קבוצות קבוצות שבחרו ללכת/לצעוד לצידנו בשמש או בגשם, בקור ובחום.
בכל שבוע אנחנו נפגשים מבלי להפגין ולהפריע לשכנים, בלי לשרבב מסרים פוליטיים או אחרים, אנחנו פשוט רצים/הולכים נושאים דגלים של מדינות החטופים, בגודל אחיד, כי הרי הערכים שאנחנו מבקשים לקדם אינם בהכרח ישראלים, אלא אנושיים.
בשבוע הראשון, רצנו כ-50 אנשים, מחברינו הטובים. בשבוע שלאחריו רצו 16 קבוצות בעולם וכחודש לתוך המלחמה יש כ-51 קבוצות בפריסה גלובלית ובין היתר במקסיקו, קנדה, ארה"ב, יפן וניצנים באירופה (גם בישראל היוזמה תפסה תאוצה).
בסוף כל ריצה כל קבוצה מצלמת עצמה אומרת בתחינה ובתפילה: Run for Their Lives, Bring Them Home Now, Sunnyvale, California, Tokyo, Japan, Mexico ובכל מקום שאליו נצליח להגיע בעולם.
לעולם אין לדעת מי יתפקד לרוץ בין שורותינו, אם ירוץ בינינו משפיען, סנאטור, או קמפיינר חשוב. אנחנו מעודדים את הרצים/הולכים להסיר משקפי שמש, להישיר מבט, לחייך, ליצור עניין, לסקרן את העוברים ושבים, להושיט יד לשכנים, לגייס את אלה שאינם ישראלים, שילכו איתנו בעד המסר לשחרור החטופים. אנחנו מקפידים ככל הניתן על בטיחות ההולכים וכן שהיוזמה לא תערב מיצגים קשים ומזעזעים, כדי להתאים למשפחות עם ילדים.
משפחות החטופים (Bring Them Home Now) נתנו את ברכתם הנרגשת למיזם. בכנס Z3 בפאלו אלטו הוצגתי בפני איתן גונן, אביה של רומי שנחטפה לעזה. רעדתי בכל הגוף. איתן, שזיהה את החולצה שלבשתי, קם לעברי, אסף אותי אליו בחיבוק ארוך וחם ובעיניים מלאות רגש ותחינה העביר את הערכתו העמוקה והכנה. הבטחתי לו שנמשיך לרוץ עד שנקליט את הסרטון האחרון:
Welcome Home, Sunnyvale California ומעשרות מקומות בעולם.
בואו לרוץ איתנו ועיזרו לנו לעמוד בהבטחה ולהביא את היוזמה לכל פינה מוארת וחשוכה, לידיעת כל חבר, שכן, קולגה שיש לו לב רחב, ערכים בסיסיים ואהבת אדם. מוזמנים להציץ באתר Run for Their Lives.
רביב לוי- גיוס תרומות ושילוח של ציוד לחימה
אני מאמין שבדומה לרצח רבין ו-9/11 כל אחד מאיתנו לנצח יזכור איפה היינו ומה עשינו אחרי ה-7 באוקטובר 2023. אני, באופן אישי, עברתי מצריכה אובססיבית של סרטוני זוועה, לפעילות ברשת, מאוחר יותר להפגנות, ובעיקר תפסתי את הראש בידיים ולא האמנתי.
ואז הגיעה השיחה מהארץ – אחי גוייס בצו 8. כשהוא הגיע לימ"חים להפתעתו הוא גילה שהציוד שקיים שם הוא משנת 73'.. די אירוני ש-50 שנה אחרי שהופתענו במלחמה ההיא עדיין לא למדנו לקח ונערכנו להפתעות נוספות. חשבתי מה אפשר לעשות בעניין ואיך אני אוכל לעזור לאחי ותוך כדי תנועה גיליתי שני דברים – האחד, שיש הרבה אנשים שמעוניינים לדאוג ליקיריהם מבחינת ציוד כי המצב ממש קטסטרופלי ודבר שני שיש המון רצון בקהילה לעזור ולתרום, אבל אין גורם אחד מסודר שמארגן את זה.
הוסיפו אותי לקבוצת וואטסאפ של אנשים שהתחילו להתארגן ותוך 24 שעות הקמנו צוות שמורכב מהרבה אנשים נפלאים מהקהילה שמתעסק באיסוף דרישות ציוד מיחידות, בגיוס כספים, ברכש, ובשילוח והפצה. אנשים מדהימים שפשוט עזבו כמעט את כל מה שהם עושים והרימו את האופרציה הזו תוך כלום זמן.
אחרי 36 שעות היינו כבר בקשר עם ארגונים דומים מהאיזור ומארה"ב, וגם עם חמ"לים מקבילים בישראל (כולל האנגר 11, אחים לנשק, ומשרד הביטחון) כדי להבין טוב יותר את התמונה הגדולה ואיך אנחנו יכולים לעזור.
אחרי 4 ימים בערך כשהתמונה התחילה להתבהר, קיבלנו החלטה להתמזג עם אחד הארגונים בישראל שהיינו איתו בקשר (50+ מתנדבים בחמ"ל בתל אביב ו25+ משאיות שמסתובבות בארץ ומפזרות ציוד בשווי חצי מיליון ש"ח ביום).
הפוקוס עבר לגיוס מקומי, רכש מקומי של ציוד שקשה להשיג בישראל ובשילוח לישראל, ורכש דרך הארגון בארץ של ציוד שעדיין אפשר להשיג בארץ ובהפצה ליחידות.
אחרי כמעט שבוע הצלחנו למצוא דרך לאפשר לתורמים מארה"ב וקנדה לתרום בצורה שתזכה אותם בחשבונית מס ומייד אחרי כן השקנו את האתר שלנו בו אפשר לקבל פרטים על כל הפעילות שלנו ולתרום.
עד כה קיבלנו דרישות ציוד מלמעלה מ-100 יחידות עבור אלפי חיילים ועשרות אלפי פריטים שחלקנו עם הארגונים השונים ומשרד הביטחון.
גייסנו כבר מעל ל-$75,000 והספקנו לרכוש 780 פנסי ראש, 670 לדרמנים, 50 שעונים, ו-220 ברכיות ללוחמים שכבר בארץ אצל לוחמים.
לצערי, אני חושב שהמערכה הזו תיקח זמן ואין לי ביטחון מלא במערכת הציבורית בישראל שתדע לענות על כל הצרכים, במבחן התוצאה.
רוב המאמצים מופנים לעזרה ללוחמים, אולם אנחנו כבר יש בקשות מיחידות כוננות והיינו בקשר עם ארגון הרבש"צים הארצי. כתלות בסכומים שנוכל לגייס, כך נוכל לעזור גם עם שיקום אזרחי בהמשך.
עם כל הכאב של הסיטואציה הנוכחית, מחמם את הלב לראות את העם שלנו ואת הקהילה שלנו בפעולה ובמיוחד את קבוצה האנשים המיוחדים שיצא לי לעבוד איתם בהקשר של הפרויקט הזה, אנשים ששמו להן/ם למטרה לעזור לעם בישראל, עובדים בלי אגו, רובנו בלי ניסיון (למרות שעכשיו אני יכול להסביר לעומק על דרגות מיגון של אפודים קרמים והיבטי מס של תרומות…), אבל עם הרבה רצון טוב ונחישות לעזור. רצים מהר, ולומדים תוך כדי תנועה .
קצרה היריעה מלהכיל את כל השמות של האנשים שמעורבים ועוזרים, אבל אני רוצה להזכיר כמה אנשים שבלעדיהם זה לא היה קורה: מעיין חלימי, עמית בן נתן, יקירה הוז, מאיה פינקובצקי, אורן ירדני, גיל פינקלשטיין, תומר דרובל, אולה ברוור, ומאור בריל. סליחה מראש אם פספסתי מישהו. תודה רבה גם לשרון אשכנזי, עודד חרמוני, ואחרים שעוזרים לחבר אותנו עם ארגונים אחרים ועם תורמים.
