הנס הגדול של איל סתת

בימים אלו, כשאנחנו מציינים את חג החנוכה עם קושי גדול לראות את האור ועם תקווה לנס גדול שיהיה שם, אנחנו רוצים לשתף אתכם בסיפור קטן של נס גדול שקרה לחברנו היקר, איל סתת. סתת, שמוכר גם כמתופף של להקת רוקסן והמורה האהוב לתופים, התמודד בשנה האחרונה עם סרטן אלים ואגרסיבי שגזל כל חלקה טובה משגרת חייו. עכשיו, כשהוא סוף סוף עומד על הרגליים ונקי מסרטן כמעט לחלוטין, הוא משתף אותנו בכל מה שעבר עליו עד אבחון המחלה, מספר על הטיפולים הלא פשוטים ועל כל הדברים שתרמו לו להחלמה

מאת: שלומית סאם-אקרמן

"אמנם יש לי עדיין רגעים בהם אני מפחד ודואג ממה שיהיה בעתיד אבל כל רגע אני חוזר ואומר 'איזה נס זה שאני חי'. ולא סתם חי, אני חי בשמחה, אני בוחר ליהנות, בוחר לראות את החיובי, לחיות את הכאן ועכשיו ולא להתעסק יותר מידי במה יהיה בעתיד או להתבאס ממה שהיה בעבר".

את המילים האלו אומר היום איל סתת (38) אחרי השנה הכי קשה בחייו. אחרי שהתמודד עם סרטן אלים ואגרסיבי שגזל כל חלקה טובה משגרת חייו הוא היום סוף סוף מתחיל לעמוד על הרגליים, לומד להתחיל ללכת מחדש ולהעריך את כל הטוב שיש לעולם להציע ולדבריו יש הרבה, רק צריך לעצור ולהתמקד בו.

חלקכם אולי מכירים את איל מההופעות של להקת "רוקסן", בה הוא משמש כנגן התופים, או מטקסי יום כיפור של ה-ICC בהם הקפיד להשתתף מידי שנה. יכול להיות שילדיכם זכו ללמוד אצלו מוזיקה בבית הספר היהודי "יבנה" או שלמדו תופים בבית הספר שלו לתיפוף באוקלנד – Oakland Drum School.

איל הגיע לעמק לפני כ-8 שנים בעקבות אשתו יסמין שנולדה וגדלה בלוס גאטוס. הם הכירו לפני 10 שנים, בפסטיבל של היפים במדבר כאשר יסמין הגיעה להתנדבות בארץ במסגרת ארגון בינ"ה ומאז הם הפכו לחברים הכי טובים. עם השנים נולדו להם שני בנים, קלאו (5) ואושן (2) אותם הם מגדלים בחינוך ביתי עם הרבה טבע ומוזיקה בעיר פנול (Pinole) באיסט ביי, בה הם מתגוררים.

המוזיקה היא כל חייו של איל. בארץ הוא עסק בה במשרה מלאה, הוא ניגן עם אמנים ידועים כמו פורטיס וקוואמי ועוד כל מיני הרכבים מוזיקליים, וכשעבר לכאן החל לעבוד כמורה למוזיקה ב-JCC בלוס גאטוס במשך שנה וחצי ואז פתח את בית ספר לתיפוף משלו באוקלנד. באופן לא מפתיע, הרגע בו החל להרגיש שמשהו לא תקין מתחולל בגוף שלו היה לאחר עוד הופעה אחת מיני רבות בה תופף.

"הכל התחיל בהופעה של רוקסן, זה היה בסוף ינואר של שנה שעברה בערב מאוד קריר עם רוחות חזקות. סיימנו את ההופעה, שהיתה מאוד אינטנסיבית לגוף, ואחרי שסחבתי את כל התופים והעמסתי אותם לאוטו, הגעתי הביתה והתחלתי להרגיש כאבים בגב התחתון. למחרת גם היה נורא קר, יצאתי לעבוד קצת בגינה ועדיין הרגשתי את הכאבים. במשך שנים אני סוחב את התופים מהופעה להופעה ואף פעם לא סבלתי מכאבי גב אז חשבתי שאולי זה מזג האויר או הגיל שמתחיל לתת אותותיו. באיזשהו שלב זה התחיל להקרין לרגל אבל עדיין לא עשיתי עם זה שום דבר. בשלב מסויים התחיל לי גם שיעול מאוד מוזר, תוקפני כזה וחשבתי שזה אולי איזשהן שאריות מהמחלות של הילדים. אני בדרך כלל לא טיפוס של רופאים, אני תמיד מנסה לפתור את הבעיות בדרכים טבעיות אז עשיתי כל מיני טיפולים אלטרנטיביים בתקווה שהמצב ישתפר.

באחד הערבים בזמן שאני משחק עם הילדים, אנחנו שוכבים על הרצפה, קצת משתוללים, באיזשהו שלב אני עושה איזושהי תנועה לא נכונה ופתאום שומע 'קנאק' בגב שאחריו ממש קשה לי לזוז. קבעתי תור לכירופרקט ובטיפול עצמו הוא לחץ, מעך, סובב, עשה כל מיני פעולות לא הכי עדינות, ולבסוף שלח אותי הביתה ואמר שתוך יומיים שלושה אני כבר ארגיש הרבה יותר טוב. כשחזרתי הביתה כבר לא הייתי מסוגל לזוז. כל תנועה היתה מלווה בכאבים חזקים אז פשוט לא קמתי מהמיטה ולקחתי משככי כאבים. היו מתוכננות לי הופעות והקלטות שנאלצתי לבטל, וככל שעבר הזמן הכאבים התחילו להתפשט לכל מיני מקומות אחרים בגוף. סברתי שאולי זה הטיפול הכירופרקטי שלא היה מוצלח או אולי יש כאן גם עניין של גוף ונפש – באותה תקופה פתחתי כל מיני טראומות מהעבר עם המטפלת שלי וחשבתי שזה אולי בא לידי ביטוי בכאבים בגוף.

כשהכאבים לא פסקו, פניתי לרופא, ובשיחת וידאו הוא המליץ לי למרוח משחות, הוא גרס שמדובר בשרירים שנמתחו ולגבי השיעולים המליץ לעשות צילום רנטגן. כשהגיעו התוצאות של הרנטגן, הוא אמר שיש לי דלקת ריאות קלה, נתן לי אנטיביוטיקה למשך שבועיים ואמר שזה יעבור. בגלל שהייתי אמור לטוס לישראל חמישה ימים אחרי עם שני ילדים קטנים בטיסה ארוכה, העדפתי לא לקחת את האנטיביוטיקה, ליתר בטחון לקחתי אותה איתי בתיק ואמרתי שאם המצב יחמיר אני אתחיל לקחת אותה בישראל.

הביקור בישראל היה קשוח ביותר. אני כבר עם כאבי גב יותר חזקים, משתעל בלי סוף, ובנוסף לכל זה גם הילדים חולים עם חום גבוה. אני שם לב שכואב לי הגב כל כך חזק שממש קשה לי ללכת ואני עדיין משייך את זה לטיפול של הכירופרקט שטיפל בי. בדרך חזרה מישראל, בשדה התעופה, כבר הגעתי למצב שממש לא הצלחתי להרים את המזוודות ויומיים אחרי זה בלילה, כשרציתי ללכת לשירותים, כבר לא הצלחתי לקום מהמיטה מרוב כאבים. למרות שאנחנו מדברים על סוף אפריל, שלושה חודשים מהרגע שבו התחילו לי כאבי הגב, אני עדיין ממשיך לחשוב שזה קשור לגוף ונפש, אני קורא המון בנושא, ממשיך ללכת למטפלת שעוזרת לי לשחרר טראומות מהעבר, מנסה לעשות תרגילים, לוקח משככי כאבים ועדיין ממשיך לעבוד ולתפקד יחסית כרגיל.

בשלב מסויים הייתה פתאום התדרדרות חדה במצב שלי, אני כבר 30 פאונד פחות במשקל, הכאבים רק מתגברים ובאחת הפעמים שהשתעלתי שמתי לב שאני יורק קצת דם. התקשרתי לרופא, הוא קצת הטיף לי על זה שקיבלתי מרשם לאנטיביוטיקה ולא לקחתי… ואמר לי לעשות עוד צילום רנטגן. בצילום הוא ראה שיש איזשהו גודש באיזור של הלב, ולכן שלח אותי לעשות צילום סיטי. הכאבים כבר היו היסטריים, ממש צרחתי מכאבים, לא יכולתי יותר וזה היה השלב שכבר התחלתי לדאוג.

באותו היום של בדיקת הסיטי הרופא התקשר אליי. הוא אומר '?Mr. Satat, can you sit down please', נכנסתי לחדר השינה, התיישבתי על המיטה ואז הוא פשוט אמר 'You have cancer'. מיד קראתי לאישתי, הוא דיבר עם שנינו ואמר שבצילומים הוא ראה גידול של 2.5 סנטימטר בריאות ושיש עוד גידולים בכבד, בכליות, בבלוטות הלימפה ובעצמות. באותו הרגע החיים שלי קיבלו תפנית.

בלילה הראשון אני זוכר שאני שוכב במיטה והמוח לא מצליח לעכל. זה היה שוק מטורף. ממש לא הייתי מוכן לזה אבל כל הזמן אמרתי לעצמי שאני אבריא, אין סיכוי שאני לא יוצא מזה.

ישר מהרגע של האבחנה, עלינו על רכבת הרים משוגעת של בדיקות ושיחות טלפון וביורוקרטיות שאשתי הגיבורה ניהלה.

כשהגיעו התוצאות של הביופסיה ראו שזה סרטן שלב 4, ושזו מוטציה ספציפית שיש לה טיפול ביולוגי ייעודי שניתן באמצעות כדור שנקרא Tagrisso אותו לוקחים יום יום ותופעות הלוואי שלו הן מאוד מינוריות. בחודשים הראשונים לקחתי את הכדור והמצב התחיל להשתפר, בגלל שאני מאוד מתחבר לטיפולים אלטרנטיביים, עשיתי גם דיקור ואינפוזיית ויטמין C שעזרה עם התיאבון והאנרגיה, לאט לאט גם עליתי במשקל. אחרי שלושה חודשים, עשיתי סריקה (PET Scan) כדי לבדוק אם יש שיפור והתוצאות היו מאוד מעודדות – הסרטן התנקה מהכבד, מבלוטות הלימפה והגידול בריאה הצטמצם לסנטימטר אחד. מה שהיה פחות מעודד זה שהסרטן התפשט לי לעצמות ולכן האונקולוגית שלי המליצה לעשות ארבעה סבבים של כימו במקביל ללקיחת הכדור. מכאן התחילה תקופה מאתגרת של טיפולים, אשפוזים וניתוחים שהיו כרוכים בהחלמה לא פשוטה. המצב שלי לא היה טוב, היו לי כאבים ממש חזקים ברגל, לא יכולתי ללכת וממש איבדתי את העצמאות שלי. הסתבר שהסרטן ממש אכל את העצמות, היו לי שישה סדקים בגב שהקשו עליי לזוז ובעצם הירך היה צריך להשתיל לי טיטניום כדי להציל את הרגל. לפחות עכשיו כבר הייתי עם מורפיום אז כל הכאבים הפכו הרבה יותר נסבלים.

איך הצלחתם להתנהל עם כל המצב הזה כשיש לכם שני ילדים קטנים בבית, ועוד בחינוך ביתי?

"ההורים שלי באו מישראל לעזור, כל החברים נרתמו ועזרו עם אוכל ועם כל מה שהיינו צריכים. בגלל שאני המפרנס היחיד בבית, נורא חששנו מזה שלא אוכל לעבוד, אז אחרי שלושה ימים גם עשינו גיוס המונים ב-Gofundme שנתן לנו מרווח נשימה מבחינה כלכלית. כמות התמיכה והעזרה של האנשים, גם כאלה שאני לא מכיר, היתה פשוט מדהימה ומחממת לב. היינו מוקפים בכל כך הרבה אהבה שממש נתנה לי אמון מחדש באנושות.

גם בישראל היתה התגייסות מרגשת והיא הגיעה במקרה בעקבות פוסט שקוואמי פרסם בפייסבוק עם הפרטים של ה-Gofundme. הקומיקאי עידן אלתרמן נתקל בפוסט ונורא התחבר לסיפור, הוא החליט שהוא רוצה להרים אירוע התרמה ויצר קשר עם אחותי. בעזרת בעלה של אחותי השנייה, שהוא מפיק פסטיבלים במקצועו, הם הרימו את ה"פסטיבאיל", פסטיבל מוזיקה בבארבי ת"א עם להקות גדולות כמו הדג נחש, קרולינה, קוטימן, גבע אלון, שוטי הנבואה ועוד.. זה היה אירוע פשוט מטורף שאני צפיתי בו בזום והבארבי היה מפוצץ באנשים והמון אהבה. כל הלהקות והקהל לא הפסיקו להגיד כמה מיוחד היה שם. הערב גייס לנו כסף שממש עזר ועוזר לנו גם היום.

אני מוקיר תודה מעומק ליבי לכולם, חשוב לי להגיד שמעבר לכסף, עצם זה שאנשים כל כך טובי לב, אפילו כאלה שלא מכירים אותי אישית, פתחו את הלב ותרמו חימם את ליבי מאוד ונתן לי כוחות עצומים להמשיך להילחם".

מה עוד נתן לך כוחות להילחם?

"מאז שזה התחיל עשיתי כל מיני טיפולים אלטרנטיביים – דמיון מודרך, טיפול בהיפנוזה, טיפול עם שַׁמָּנִית ובחודשים האחרונים אני עושה טיפול עם פסיכולוגית בטבע שמשלב מדיטציות, טקסיות, סמלים מהטבע ואני מאוד מאוד אוהב את זה. אנחנו עוברים יחד תהליכים מאוד משמעותיים. אני גם קורא הרבה על אנשים שהבריאו מסרטן כנגד כל הסיכויים, אני כותב הרבה את מה שאני מרגיש, עושה מדיטציות, מדבר עם עצמי, אוכל בריא, עושה מוזיקה, יושב בשמש ורואה את שחר חסון 🙂

עוד דבר שמאוד עזר ועדיין עוזר לי זה מעגל גברים בו אני משתתף. בתחילת הקורונה נפגשנו פעם בשבוע בזום קבוצת גברים ישראליים שגרים כאן באיזור והיינו פשוט מדברים על הכל, משתפים על דברים בחיים שלנו ועוברים תהליכים יחד. אנחנו משתדלים לא לתת עצות אלא לשאול שאלות ופשוט להקשיב.

היום אנחנו קבוצה קצת יותר קטנה ונפגשים פעם בשבועיים, ועדיין נותנים מרחב בטוח לדבר על כל דבר שקורה בחיים של כל אחד מאיתנו ומגיעים יחד לעולמות מדהימים.

בחירת האונקולוג שליווה אותי גם היה גורם משמעותי בתהליך ההחלמה שלי. בהתחלה ליוותה אותנו אונקולוגית שבכל פעם שדיברתי איתה יצאתי בתחושה של ייאוש. היא היתה נורא Doom and Gloom, כל הזמן ראתה את השלילי ולא נתנה לי תחושה של תקווה. אני זוכר שבסריקה שבה גילינו שהסרטן התנקה מהכבד, מבלוטות הלימפה ושהגידול בריאה הצטמצם, כל מה שהיא בחרה להתמקד בו, זה שהסרטן התפשט בעצמות, היא לא אמרה שום דבר חיובי על השיפור המדהים בשאר האיזורים, אלא רק מה החמיר.

אחרי כמה חודשים החלטתי להחליף אותה ולעבור לאונקולוג אחר שאמנם ממוקם בסן חוזה אבל עדיין הצדיק את הנסיעה אליו. הוא הרבה יותר טוב, אני אוהב אותו ואנחנו אפילו מתחברים בתחום המוזיקלי. עשינו מנהג שבסוף כל שיחה אנחנו ממליצים אחד לשני על אלבום טוב שכדאי להאזין לו".

מתי התחלתם לראות שיפור במצב?

"בחודשיים האחרונים אחרי ארבעה סבבים של כימו אני כבר מרגיש הרבה יותר טוב. לאחרונה עשיתי PET scan נוסף והתוצאות היו מדהימות – הריאות נקיות מסרטן וחוץ מנקודה אחת קטנה בכתף ימין וכמה נקודות בעצם האגן הכל התנקה. זה ממש נס. הגוף והנפש מחלימים. אני הולך הרבה יותר, כבר לא זקוק להליכון, רק נעזר במקל הליכה, אני מתופף, ואפילו חזרתי ללמד פה ושם תלמידים.

כל סיפור סרטן הוא אחר לגמרי. בסרטן שלי החיים נעצרו והייתי צריך ללמוד לחיות מחדש. לפני כמה ימים עליתי מדרגות וזה היה רגע ממש מרגש, זה לא היה מובן מאליו שאני אגיע לזה. אמנם אני עדיין לא יכול לעשות הרבה דברים בסיסיים אבל הרופא שלי אופטימי ומדבר איתי על המשך טיפול מניעתי.

תמיד היתה בי האמונה שאני אחלים ואני חושב שיש לזה חלק גדול בשיפור של המצב שלי. כחלק מתהליך הריפוי גם הבנתי שלמילים יש המון משמעות והחלטתי שמעכשיו אני מציין את המצב שלי כ'מחלים ונרפא מסרטן' ולא כ'מתמודד ונלחם בסרטן', הסרטן נוכח בגוף שלי ואני לא רוצה להלחם בגוף שלי אלא להתמקד בלרפא אותו.

היום הילדים שלי קיבלו בחזרה אבא יותר מתפקד וחזרנו להיות משפחה של ארבעה עם אבא קצת יותר נוכח. אני עובד על עצמי כל הזמן לחיות את הרגע, לא להסתכל על העבר ולא על העתיד. בעבר לא חייתי ככה, וזה משהו שאני זוקף לזכות הסרטן".

 

*לפני כחמישה חודשים פתח איל ערוץ יו טיוב בו הוא מדבר על ההחלמה מהסרטן ומשתף בכל מיני מחשבות בנוגע לריפוי ורוחניות שפיתח במהלך התקופה. מוזמנים לצפות בו כאן.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

Back to top button