פרשת יתרו: עבור מה בחר בנו אלוהים מכל העמים?

כקהילה ישראלית המתגוררת מחוץ לישראל, אנחנו עסוקים ללא הרף בשאלות זהות. מהי המשמעות של החיים שלנו פה? מהי המשמעות של מה שקורה בישראל על החיים שלנו פה? ואיך ילדינו אמורים להשתלב בתוך המורכבות הזאת? בפרשת השבוע, פרשת יתרו, מופיע רעיון הבחירה שנוצר במעמד הר סיני, כאשר אלוהים בחר בנו מכל העמים מה שהעלה אצל אפרת אנגל שאלות על היותינו "העם הנבחר" – האם זה בגלל עליונות יהודית? או שמא נבחרנו כדי לממש את הציווי המוסרי של היהדות שהוא בעיקרו דאגה מיוחדת לזולת

מאת: אפרת אנגל

"מדינת ישראל, שמבוססת על רעיון העליונות היהודית, לא היתה צריכה לקום בכלל"

תחת הכותרת הראשית במאמר שהתפרסם בעיתון ״הארץ״ ב-18 בדצמבר 2023 וקודם בניו-יורק טיימס (5 בדצמבר 2023), מופיעה כותרת משנה: ״מארק וג'ודית קורנבלט עלו לישראל לפני כמה שנים, אך בתם לואיזה שמתגוררת בברוקלין מתנגדת לקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. היא קוראת להפסקת אש מיידית ומביעה תמיכה בפלסטינים. כיצד הלך וגדל הקרע הבין־דורי שמאפיין כיום משפחות יהודיות‏־אמריקאיות רבות?״

כקהילה ישראלית המתגוררת מחוץ לישראל, אנחנו עסוקים ללא הרף בשאלות זהות שהרבה פעמים מתחילות ב״למה ו״מה״. למה אנחנו כאן? למה אנחנו מרגישים את מה שאנחנו מרגישים? מהי המשמעות של החיים שלנו פה? מהי המשמעות של מה שקורה בישראל על החיים שלנו פה? אנחנו מתאמצים להבין, לדייק את עצמנו ולנסות להשפיע כקהילה ואינדיבידואלים על מה שקורה לנו. 

מהכותרת של המאמר וגם מכותרת המשנה אפשר לחלץ נושאים רבים לדיון. מה שתפס אותי ולא הניח לי במאמר הזה היתה דווקא הכותרת הראשית. מהו רעיון העליונות היהודית? האם אנחנו באמת מופעלים על ידי תודעה של עליונות יהודית? 

בפרשת השבוע, פרשת יִתְרוֹ, מופיע רעיון הבחירה שנוצר במעמד הר סיני, כאשר אלוהים בחר בעם היהודי להיות העם הנבחר וכרת עימו ברית: ״וְעַתָּה אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל־הָעַמִּים, כִּי־לִי כָּל־הָאָרֶץ״ (שמות י״ט, ה). ברבות הדורות, הרעיון הזה קיבל פרשנויות דתיות שונות. בלשון המקרא מתוארת הבחירה כפעולה של האל שהופכת את העם הנבחר (עם ישראל) לשליחו. במדרשי חז״ל, עלתה התפיסה שהבחירה אינה של האל בעמו, אלא של העם באלוהיו. לאורך השנים הודגש גם ההקשר ההיסטורי, המציג את העם היהודי כקורבן של עמים אחרים.

במציאות של ימינו, יש למושג ״העם הנבחר״ קונוטציה שלילית כאשר הוא נקשר ללְאֻמָּנוּת. רבים מזהים את המושג עִם גזענות, משיחיות והתבדלות דתית. אנשים רבים – ישראלים ולא ישראלים – מוצאים שיש התנגשות בין אלה הבוחרים לבטא את יהדותם על ידי אמונה ב“עם נבחר”, שהוא בעל זכויות ייחודיות ותודעת עליונות דתית-לאומית, לבין אלה המאמינים בעליונות הערכים הדמוקרטיים, ליברליים והומניסטיים של כבוד האדם וזכויות האדם.

ברצוני להציג ולהציע כאן קו מחשבה שהעלה הפילוסוף עמנואל לוינס, כרעיון שיכול להוסיף עוד רובד בחשיבה על הגדרת הזהות שלנו כעַם ועל המציאות של ימינו. עמנואל לוינס (1906-1995) נחשב לאחד הפילוסופים הבולטים במאה ה-20. הבנתו את היהדות לצד התיאוריה המוסרית-אלטרואיסטית שלו רלוונטיות גם היום. לוינס, ששרד את השואה, הגיע למסקנה שהתפיסה ההומניסטית המערבית המקובלת מפספסת ערכים ודגשים חשובים, ולכן עלולה לעיתים אף להיות מסוכנת. 

לוינס טוען, כי ההומניזם המערבי מפספס בכך שהוא מכוון לטפח את ״האדם״ ולשים אותו במרכז. יעיד על כך העם היהודי שחווה את הפספוס הזה על בשרו. לפי לוינס, תחושת האחווה קודמת. ״האדם במרכז״ צריך לבוא אחרי הדאגה לזולת. האדם נדרש לנטוש את חייו השלווים ולקבל עליו אחריות לגורלו של האחר, שכן לא התמודדות עם בעיות בקיום האישי שלנו היא שיוצקת משמעות לחיינו, אלא המפגש עם האדם האחר אליו אנו מחויבים יוצר זאת. עצם ההשתייכות ל״יחד״, לקהילה, מחייבת את האדם הבודד ומבססת מערכת של אחריות וסולידריות בין פרטים ובין כל יחיד לזולתו. 

האם מחשבותיו של לוינס רלוונטיות למציאות חיינו המורכבת? 

החיים היום באמריקה מרגישים קצת אחרת. חלקנו מרגישים שונים. חלקנו מרגישים קצת יותר יהודים. קשה עדיין לעבד מה את מה שקרה וקורה, אבל ללא ספק בחודשים האחרונים התווספה לשאלות ה״למה״ ו״מה״ גם שאלת ה״איך״. איך אנחנו יכולים לעזור? איך אנחנו יכולים לתת? איך אנחנו יכולים להגן על עצמנו?

אחד המשפטים שלוינס אומר: "באחריות לאדם אחר טמונה הייחודיות שלי: לא אוכל להעביר מעל עצמי את האחריות לאיש". לאחר ה-7 באוקטובר ראינו את המשמעות ואת העוצמה שיש לשייכות לקהילה, את תחושת האחווה, הסולידריות והאחריות המפותחת שגילו אנשים בארץ ומחוצה לה כלפי אנשים שנפגעו באותו יום. 

במעמד הר סיני ניתנה התורה, נמסרו עשרת הדברות ונכרתה הברית בין העם לאלוהים. לכן, הלוחות שעשרת הדיברות כתובות עליהם מכונים גם ״לוחות הברית״. מאז מלוות אותנו עשרת הדיברות ומגדירות לנו את ערכי המוסר שלנו, עוד לפני שהוגדרו על ידי ההומניזם ומתוך מודעות עצמית גבוהה כעַם. 

כך רואה זאת גם לוינס שנותן ליהדות תפקיד מיוחד. הוא ראה את היהדות כנושאת את דגל החובה המוסרית, ואת העם היהודי כמי שצריך לקחת על עצמו אחריות מיוחדת לתחום המוסרי דרך דאגה מיוחדת לזולת. 

בהקשר לרעיון של ״עַם נבחר״ – לוינס היה מוטרד מסכנת היוהרה המצויה ברעיון הזה. הוא האמין שהנבחרות אינה מקנה זכויות יתר או פריבילגיה כלשהי. אנחנו נבחרים (נבחרנו) לאחריות שנמצאת בשורשים הקדומים שלנו. בתנ״ך ובספרות הרבנית מופיעים טקסטים רבים, העוסקים בנושאים אנושיים שהדיון בהם הוא על-זמני. גם משה רבנו וגם הנביאים התעניינו בעָנִי, ביָתוֹם, באַלְמָנָה ובגֶּר יותר מאשר במימוש עצמי. עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפַּ֥ט יָתֹ֖ום וְאַלְמָנָ֑ה וְאֹהֵ֣ב גֵּ֔ר לָ֥תֶת לֹ֖ו לֶ֥חֶם וְשִׂמְלָֽה (דברים, י׳, יח).

עבר הרבה זמן מאז שיצאנו ממצרים. לוינס שהיה עד להקמתה של מדינת ישראל, ראה בה הזדמנות להגשים רעיונות מוסריים נעלים של חוק וצדק בתוך מציאות יומיומית של מדינה מודרנית. הוא לא היה נגד מלחמה. כמי ששכל את הוריו ושני אחיו בשואה, הוא חיפש כיצד ניתן לשקם את האנושיות על רקע המראות האכזריים והרוע. לתפיסתו, האחריות ממשיכה להיות מוטלת על כל אחד מאיתנו. אחריות על שאולי לא עשינו מספיק כדי לשנות את המצב הפוליטי במדינה? אחריות להסביר ולטעון בעד ישראל גם כאן באמריקה? האחריות, לגישתו של לוינס, לעולם אינה מסתיימת. אני מעריכה שאצל רבים מאיתנו עוברות שאלות כמו: האם אנחנו עושים מספיק? האם אנחנו עומדים ברף הציווי המוסרי של היהדות? אני מניחה שיש דעות לכאן ולכאן, ולכולן יש מקום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

Back to top button