"הציבור החרדי שצופה בסרט חש הערכה על כך שמישהו סוף סוף חושף את ה'סוד האסור'": שיחה עם בני פרדמן, הבמאי והיוצר של הסרט "בית"

בני פרדמן נולד וגדל בשכונה חרדית בירושלים. לאחר החתונה הגשים חלום ופתח חנות מחשבים וציוד סלולארי בליבה של השכונה החרדית, גאולה, בירושלים מה שמהר מאוד הפך את חלומו לסיוט מתמשך. הלינץ' שעבר, ההתנכלות של הממסד החרדי, האלימות שבסופו של דבר גרמו לו לצאת בשאלה הם הבסיס לסרטו "בית" שזכה לביקורות מצויינות ובשני פרסי אופיר. ביום ראשון, 2 ביוני, יוקרן הסרט בג'ייסיסי לוס גאטוס ולקראת ההקרנה, ישבה איתו שביט קנר לוינסון לשיחה כדי לשמוע עוד קצת על סיפור חייו המרתק, על ראייתו את העולם החרדי ועל הסרט המצויין אותו כתב וביים

מאת: שביט קנר לוינסון

לא פשוט לבחור סרט לקהילה הישראלית בעמק. צריך שהוא יהיה גם ישראלי, גם שיתאים לקהל המקומי, שלא יהיה כבד מדי (כי קיץ ובעיקר כי השנה היה לנו קשה מספיק) והכי חשוב – הוא חייב להיות טוב. לפחות לטעמי…

אז לאחר שצפיתי בחמישה סרטים שהיו פוטנציאלים להקרנה בג'ייסיסי לוס גאטוס ולא עמדו בקריטריונים, התיישבתי לצפות בסרט "בית" ואפשר לומר שהביטוי "נדבקתי לכסא" הוא התיאור המדוייק לחווייה שלי.

צילום: עופר אלדובי‏

העלילה מספרת על יאיר קפלן, צעיר חרדי, שזה עתה התחתן, החולם לפתוח חנות מחשבים וציוד סלולארי בליבה של השכונה החרדית, גאולה, בירושלים. מהר מאוד הופך חלומו למאבק מתמשך מול הממסד החרדי בשכונה, הרואה בו ובחנותו איום קיומי. המאבק הופך לאלים, מעמיד למבחן הרה גורל את יחסיו עם רעייתו ומשפחתה ומטלטל את כל עולמו.

בעשרים הדקות הראשונות נדמה שמדובר בעוד סרט על החברה החרדית הסגורה והשמרנית, אך עד מהרה הסיפור הופך לדרמת מתח שהיא קצה הקרחון למה שהתרחש במציאות, והמציאות הזו היא סיפור חייו המרתק של היוצר ובמאי הסרט, בני פרדמן. 

פרדמן, היה בעבר חלק מהעולם החרדי המתואר בסרט. הוא נולד וגדל בשכונה חרדית בירושלים, הכיר את אשתו ציפי ולהם נולדו ארבעה ילדים. כיום, עשרים שנה אחרי, הם גרים בשכונת בית הכרם בירושלים, הוא חילוני לחלוטין והיא מקיימת אורח חיים חרדי. ואם זה לא מספיק, שניים מילדיהם גם חזרו בשאלה.

מאז יצא בשאלה למד פרדמן קולנוע בקמרה אובסקורה וזהו סרטו השני כבמאי (הוא כתב וביים מותחן שנמכר לנטפליקס בשם Suicide וגם מיני סדרת מתח שעלתה בשנת 2015 ב"רשת" בשם "חשודה").

לקראת הקרנת הסרט בג'ייסיסי לוס גאטוס ביום ראשון, 2 ביוני, ניצלתי את ההזדמנות לשבת איתו לשיחה יחד עם צביה שלף, מנהלת פסטיבל הסרטים היהודי, כדי לשמוע את הצד שלו על הסרט אותו כתב וביים ועל אורח החיים המעניין שלו. 

מה הביא אותך לכתוב את סיפור חייך כתסריט?

"בסדרה 'חשודה' עבדתי עם דרור קרן ששיחק בלש עם הפרעות. אחד הימים, אשתי באה לבקר אותי על הסט ודרור לא הבין מדוע יש לי אישה חרדית שכן אני נראה חילוני למהדרין. ישבתי איתו ושטחתי בפניו את סיפור חיי ומיד הוא אמר לי 'חייבים לעשות על זה סרט'. מהרגע שהתחלנו לעבוד על הסרט ועד שיצא לאקרנים עברו 7 שנים".

ספר קצת על היציאה בשאלה והאם היא קשורה לסיפור שעומד במרכז הסרט?

"כדי לייצר מתח, הסרט מאוד אינטנסיבי ורווי אירועים שנדמה כי הם מתרחשים בפרק זמן קצר. במציאות, סיפור הסרט השתרע על פני שנתיים בהם גרתי וחייתי בסביבה שהפכה אלימה ועויינת כלפיי עד שהרגשתי בה אאוטסיידר. בתקופה הזו גם עברתי לינץ' באמצע רחוב ראשי כאשר מאות אנשים עברו במקום ולא נקפו אצבע. אלו חוויות שמצטברות וגורמות לך להתרחק. הציבור החרדי הוא ציבור של שייכות, של הווי, של תרבות ודרך חיים. כבר לא הייתי חלק מזה. כשרגש השייכות לסביבה שלי נשבר, זה נגמר מבחינתי.

אני רוצה להוסיף שאני עדיין מאמין באלוהים ואוהב את הדת. יש מה שנקרא 'גירסא דינקותא' – השינון שאדם לומד בגיל צעיר נחקק בו חזק יותר מאשר לימודים שלמד בגיל מאוחר יותר. מה שספגתי בילדותי הוא עכשיו חלק בלתי נפרד ממני. אני מסתכל על דברים בפריזמה של מה שלמדתי כשהייתי ילד. יש אנשים שחוזרים בשאלה ומפתחים אנטי לדת. לאנשים האלו קשה יותר, כי הם במלחמה נגד עצמם". 

אז איך חיים אורח חיים חילוני וחרדי בבית משותף?

"זה לא אישיו אצלינו. חיים יחד. הגדולה שלי יוצאת עם תל אביבי שאולי לא ראה דתי אחד בחיים שלו, השני בצבא והשלישית אמרה שהיא רוצה ללכת עם כיסוי ראש אחרי החתונה. הכל ביחד. אני לא שומר שבת ואשתי כן. הטלויזיה לא דולקת אצלינו בשבת. מכבדים". 

אנחנו מדברים בתקופה שחוק הגיוס בכותרות. מה יחסך לנושא? האם אתה מבין את החרדים?

"יש תפיסה שגויה של אנשים מחוץ לציבור החרדי שמפספסים משהו מאוד מהותי. את מנהיגי הציבור החרדי לא מעניין אם אדם לומד או לא. מה שחשוב להם הוא לשמור על החרדים, שחרדי ישאר חרדי. הדרך לדעתם לעשות את זה הוא הבידוד שלהם מהעולם, למשל בישיבות שהן בבחינת חממות רוחניות, שם מטביעים את אורח החיים החרדי ואחר-כך דואגים לשמר את המגורים בשכונות חרדיות. 

אם רוצים לגייס חרדים, צריך לתת מענה לזה ואז גם יצליחו לקבל את הסכמתם של קברניטי העדה.

מצד שני, החלק הצעיר והמודרני שהחרדים מכנים אותו 'השוליים' של החברה החרדית, גדל מספרית יחד עם הגידול של הציבור החרדי והם אלו שכן רוצים להרגיש חלק מהמדינה, להתפרנס, לתת ולהרגיש שייכות. נוצר ביקוש מלמטה להשתלבות ולהיות חלק, במיוחד אחרי ה-7 באוקטובר. כשהחלה המלחמה התחושה שהם לא נושאים בנטל מכבידה עליהם ועקב כך נוצר מתח בתוך החברה".

מעניין אותי הליהוק של השחקן, רועי ניק, לתפקיד הראשי, עליו קיבל את פרס אופיר לשחקן הטוב ביותר. עד כמה היית מעורב בתהליך הליהוק?

בארץ המלהקת ממליצה ונותנת אופציות והבמאי אמור לבחור. לקח לנו הרבה זמן למצוא את השחקן הראשי כי במקור התפקיד נכתב למישהו צעיר יותר. מה שקנה אותנו אצל רועי הוא מידת הנוירוטיות המצוינת אליה יכל להגיע. אנשים שמכירים אותי אומרים שהוא נוירוטי טוב ממני, הוא הגרסה המשופרת והיפה שלי.

ואם נגעת במשחק, אז ההבדלים בין דרור קרן לרועי ניק הם שדרור שחקן טכני נהדר. הוא יעשה טייק ועוד טייק ויתקן כל פעם לפי ההוראה שתינתן לו. רועי נכנס לדמות באופן כזה מוחלט שלא ניתן לזהות בה את רועי".  

צילום: עופר אלדובי‏

איך הסרט התקבל אצל הציבור החרדי? הם צופים בו?

"היחס הוא כפול. על כל צופה אחד של הסרט צופים שני חרדים. יש הקרנות גדולות ליד ריכוזים חרדיים. הסיבה לכך, היא משום שהם מכירים את הנושא עליו מדבר הסרט מקרוב. אנחנו מכירים את זה כ"פרוטקשן". זו אחת משתי התופעות המופיעות בסרט. השנייה היא הסנקציות המופעלות על אלו שלא הולכים בתלם. אלו נושאים שלא פשוט לדבר עליהם וחשיפת ה'כתם' על דרך האכיפה שקיימת בחברה החרדית הסגורה כל כך מצריכה אומץ. הציבור החרדי שצופה בסרט חש הערכה על כך שמישהו סוף סוף מדבר על כך וחושף את ה'סוד האסור ששומרים בחדרי חדרים'." 

________________

השיחה הסתיימה בהרבה סופרלטיבים. צביה אמרה לבני שבעיניה זו יצירת מופת ואחד הסרטים הכי טובים שיצאו השנה. כדאי לקחת אבחנה זו ברצינות, משום שצביה צופה ביותר ממאה סרטים בשנה כשצריכה לבחור סרטים לפסטיבל.

הסרט היה מועמד ל-9 פרסי אופיר וזכה בשניים – פרס לשחקן הראשי הטוב ביותר שניתן לרועי ניק ופרס שחקן המשנה הטוב ביותר שניתן לדרור קרן. הסרט עלה לאקרנים בישראל בחודש מרץ ועדיין רץ בבתי הקולנוע בארץ וכאמור אצלנו יוקרן ביום ראשון, 2 ביוני, בשעה 8:30 בערב על הדשא בג'ייסיסי לוס גאטוס.

זו לא הפעם הראשונה שמתקיימת הקרנת סרט ישראלי בחוץ על הדשא בג'ייסיסי לוס גאטוס.

לא המצאתי את הפורמט, כמובן. החוויה של ישיבה בחוץ לצפייה בסרט על מסך ענק מוכרת לי מן השנים בטרם עברתי לוואלי. גרתי לא רחוק מאוניברסיטת תל אביב ובימות הקיץ היה (ועדיין) מקובל לקיים הקרנות של סרטים פעמיים בחודש תחת כיפת השמיים ב"אמפי דשא".

אז באווירת האמפי הכיפית הזאת אנחנו ניפגש, במקום יהיו כסאות, אבל תמיד יש מקום להביא כיסא פיקניק על השכם, למיקסום הנוחיות.

הסרט דובר עברית ומעט יידיש ויהיו כתוביות באנגלית. העלות: $18 כולל פופקורן ושתיה.

לפרטים נוספים ולרכישת כרטיסים לחצו כאן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

Back to top button