"החזרת חטופים זה תמיד הדבר הנכון לעשות": שיחה עם מיקי ברגמן

קרוב לשני עשורים עוסק מיקי ברגמן בהשבת חטופים ואסירים פוליטיים הביתה. פעילותו היא במסגרת שני ארגונים לא ממשלתיים וללא מטרות רווח שלדבריו זכו להישגים מרשימים דווקא בגלל הדיפלומטיה הבלתי רשמית והיכולת להשפיע על התנהגותם של אנשים בלי הסמכות או הכוח של ממשלות. לקראת הרצאתו אצלנו ב-OFJCC ב-10 ביוני, סיפר לנו ברגמן על הרגע בו הבין שבזה הוא רוצה לעסוק, על תחושת הסיפוק כשבני ערובה שבים הביתה בזכות עבודתו וגם נותן שלוש עיצות לאלו שמקיימים כרגע את המו"מ להשבת החטופים מעזה

מאת: אמתי פריימן

כמי שעוסק למעלה מ-18 שנה בתחום שחרור חטופים, בעיני מיקי ברגמן החזרת בני ערובה ואסירים פוליטים זה תמיד הדבר הנכון לעשות. לדעתו, פוליטיקה לא צריכה לשחק תפקיד בהחלטות הללו, גם אם המחיר כבד והדרישות של הצד השני אינן נעימות ונראות לא הוגנות.

ברמן (48), המתגורר בוירג'יניה, הוא המנכ"ל של Global Reach וסגן נשיא במרכז ריצ'רדסון למעורבות גלובלית, שני ארגונים ללא מטרות רווח המקיימים פעילות דיפלומטית א־פורמליות מורכבת להשבת חטופים ואסירים פוליטיים הביתה. במסגרת פעילותו של ברגמן בארגונים אלו, ניהל מגעים עם ממשלים דיקטטורים והוא, בין היתר, זה שאחראי להשבתו של חייל הנחתים לשעבר, טרוור ריד, מרוסיה באפריל 2022 ואת העיתונאי היהודי־אמריקאי, דני פנסטר, ממיאנמר בנובמבר 2021. בימים אלו, כשנושא החטופים הישראליים על הפרק, יש לו לא מעט מה לומר בנושא.

ביום שני, 10 ביוני, יגיע ברגמן ל-OFJCC להרצאה מרתקת בה ידבר על חוויותיו האישיות ממבצעים להצלת אזרחים מהשבי, על אסטרטגיות מו"מ, מפגשים עם מנהיגים זרים וחזקים, רכבת הרים ריגשית שבאה עם האחריות להציל חפים מפשע, ועוד נושאים רבים אותם תיעד בספרו החדש In the Shadows.

עבור אלו שעדיין לא קראו את הספר שלך, תוכל לספר לנו קצת על עצמך ועל תפקידך?

"אני המנכ"ל של Global Reach וסגן נשיא במרכז ריצ'רדסון למעורבות גלובלית, ארגונים לא ממשלתיים ללא מטרות רווח שמתמחים במשא ומתן לשחרור אסירים פוליטיים ובני ערובה ברחבי העולם. אנחנו עושים את העבודה הזו בשם המשפחות, לפי בקשתן וללא עלות. אני ותיק ביחידות המיוחדות של צה"ל, וב-18 השנים האחרונות עסקתי בשחרור אמריקאים ממדינות מורכבות ומסוגרות ביותר, כולל איראן, צפון קוריאה, רוסיה, ונצואלה ומיאנמר. אנחנו לא עובדים עבור הממשלה, אך משתפים פעולה כשזה נחוץ כדי להחזיר את האנשים שלנו הביתה. בנוסף, אני פרופסור מן החוץ בבית הספר וולש לשירות חוץ באוניברסיטת ג'ורג'טאון, שם אני מלמד קורסים לתארים מתקדמים המתמקדים באמנות האינטליגנציה הרגשית ביחסים בינלאומיים. בנוסף, הייתי מועמד לפרס נובל לשלום ב-2019 וב-2023 לצד המושל לשעבר ביל ריצ'רדסון".

מה היה הרגע שבו הבנת שזה מה שאתה רוצה לעסוק בו?

"מעולם לא חשבתי שזה מה שאעשה בחיי. לא ידעתי בכלל שזו עבודה שצריכה להיעשות… במקרה, המושל ריצ'רדסון, שלא הכרתי אז, ביקש ממני ב-2006 להצטרף אליו למשימה בסודן. לאחר שניסיתי להבין אם זו הזדמנות של פעם בחיים או הטעות הטיפשית האחרונה שאעשה לפני שיפרידו לי את הראש מהגוף, החלטתי להצטרף אליו. המשימה הזו שינתה את חיי. נדהמתי ממה שאפשר להשיג בדיפלומטיה בלתי רשמית. איך אפשר להשפיע על התנהגותם של אנשים בלי הסמכות או הכוח של ממשלות. זמן קצר לאחר שחזרתי מסודן, פניתי לריצ'רדסון עם תזכיר המתאר איך נוכל לתווך לשחרור החייל הישראלי גלעד שליט מחמאס. באותו רגע, נשאבתי לעניין, אם כי לקח עוד 3-4 שנים כדי שנמסד את העבודה".

Photo by David Ewald

מהו הרגע הכי גאה שלך? מהו הרגע הכי נמוך שלך?

"זו שאלה קשה לענות עליה. היו לי הרבה רגעים נמוכים ורגעים רבים של גאווה. העבודה הזו היא אישית במכוון. בין הרגעים הנמוכים ביותר היה החזרתו של אוטו וורמבייר מצפון קוריאה במצב של תרדמת ופטירתו זמן קצר לאחר מכן. הקדשתי 18 חודשים במאמץ להחזיר אותו הביתה והובלתי משלחות לפיונגיאנג לשם כך. וכשסוף סוף הוא חזר הביתה, נדהמתי מהמצב שבו הוא היה. זה גרם לי לפקפק בערך העבודה שלי. כעת אני חווה תסכול משמעותי עם המאמצים להחזיר את בני הערובה מעזה. לדעת שיש עסקה אפשרית וישימה ולא להיות מסוגל להוציא אותה לפועל כבר 6 חודשים זה מתסכל ומזעזע. מצד שני, כל חזרה מוצלחת היא הישג גדול. אבל רגעי הסיפוק הם כאשר אתה יודע שבלי הפעולה שלך אדם היה נשאר מאחור. כזה היה החזרתו של דני פנסטר ממיאנמר; והחזרה ה'לא מדוברת בפומבי' של שני לוחמים לשעבר מוונצואלה. בשני המקרים הללו, רעיונות ופעולות ספציפיות שלנו עשו את ההבדל והחזירו את האמריקאים הביתה".

ברגע חסר תקדים זה, מה צריכים הקוראים שלנו להבין לגבי משא ומתן על בני ערובה שלא מכוסה בתקשורת?

"הרבה ממה שמכוסה בתקשורת הוא רק שטחי. למעשה, בכיסוי כמעט כל מקרה, הנרטיב המשותף רחוק מהעומק, הניואנסים והפרטים של מה שבאמת התרחש. עם הספר שלי וההרצאות שלי אני מקווה לגעת ולהעביר שלושה נושאים עיקריים ובראשם לחשוף את הקהל למורכבות של הנושא הזה – איך זה יכול לפגוע בכל אחד ואחת מאיתנו; הצורך לפתור את המקרים האלה ולבנות הרתעה לא על חשבון אלה שמוחזקים; ואיך המצב הזה באמת נפתר בתוך ומחוץ לממשלה. שנית, יש לשבור את התפיסות השגויות של טוב מול רע, להראות את המורכבות של האויבים שלנו ושל עצמנו. להציג את תפקיד האינטליגנציה הרגשית, אמפתיה מול סימפתיה, והממד המוזנח של הדיפלומטיה שלנו- השכבה האנושית. ולבסוף, לראות איך אותם עקרונות רלוונטיים לתיקון החברות והקהילות שלנו".

מהי ההמלצה הכי טובה שלך למנהיגים המעורבים במשא ומתן הנוכחי? מה הם עושים נכון ומה הם מצליחים נכון?

"שלוש נקודות עולות על דעתי. ראשית, משא ומתן אינו עסקה. זו היכולת שלנו להשפיע על התנהגות של מישהו אחר בשאיפה באמצעים לא אלימים. כשאנחנו מאמנים את הדיפלומטים והשליחים שלנו אנחנו מתמקדים בניתוח וביטוי של אינטרסים לאומיים. באימון אנחנו מזניחים את ההתמקדות בגישה ממוקדת אדם. אנחנו לא מאמנים על ניתוח אישיות ואופי, אינטליגנציה רגשית וכו'. שנית, העולם שלנו אינו שחור ולבן. אנחנו לא צריכים לצייר אותו כך. האויבים שלנו לא נולדו רשעים, ואנחנו לא נולדנו טהורים. רק אם נשקיע זמן אמיתי להיכנס לנעליים של אחרים; להבין את הדרך בה הם רואים את העולם ואת תפקידם בו – לא להצדיק זאת, אלא באמת להבין זאת, רק כך נוכל לראות מה אפשרי ומה לא. ודבר אחרון שלדעתי תמיד כדאי לזכור הוא שלהחזיר בני ערובה ואסירים פוליטיים זה תמיד הדבר הנכון לעשות. הדרישות של חמאס הן לא איום קיומי על ישראל, ישראל חזקה מספיק והיא יכולה לעמוד בזה".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

Back to top button