חיבור או ניתוק? תערוכה חדשה על חיבור ליהדות במוזיאון CJM בסן פרנסיסקו

בנובמבר האחרון פרסם המוזיאון היהודי בסן פרנסיסקו קול קורא לאמנים ואמניות יהודים באיזור להשתתף בתערוכה חדשה בה יציג כל אמן בדרכו את החיבור שלו ליהדות. לאחר מחאה של מספר אמנים יהודים תומכי פלסטין שהחליטו להוציא את עבודותם מהתערוכה כמחאה על קשריו של המוזיאון עם גורמים ישראלים, נותרו עבודות של 47 אמנים (כולל רונית שלם מקהילתינו!) המייצגות מגוון רחב של השקפות פוליטיות, חברתיות ודתיות. טלי שמי, שביקרה בתערוכה, אמנם התרשמה מהעושר היצירתי וריבוי דרכי הביטוי לשאלה האוצרותית אבל יצאה ממנה בתחושת מועקה

מאת: טלי שמי

כיצד אמנים יהודים בקליפורניה מבטאים ״חיבור״ ליהדות שלהם ביצירותיהם?

לפני מספר חודשים פרסם המוזיאון היהודי העכשווי בסן פרנסיסקו קול קורא ובו הזמין אמנים יהודים המתגוררים בקליפורניה להגיש יצירות אמנות לתערוכת ה-California Jewish Open שתהיה תחת הנושא "חיבור". בקריאה, נשאלו האמנים כיצד הם מסתכלים על ההיבטים השונים של התרבות, הזהות והקהילה היהודית בכדי לטפח, לדמיין מחדש, להחזיק בקיים או לגלות לראשונה חיבור (Connection)? 

עבודותיהם של 47 אמניות ואמנים נבחרו לתערוכה תוך שהן מציגות מגוון רחב של תשובות לשאלה הזו. הן סובבות סביב ארבעה נושאים – אדמה, קשר בין אישי, זמן, ואלוהות, ומייצגות מגון רחב של השקפות פוליטיות, חברתיות ודתיות. המדיומים והסקאלות של העבודות גם הם שונים ומגוונים וכוללים, ביו היתר, עבודות וידאו, ציור, פיסול, צילום, קרמיקה ובד. התחושה הכללית מיד בכניסה לתערוכה היא של עושר יצירתי וריבוי דרכי ביטוי לשאלה האוצרותית, אך מבט מעמיק יותר בעבודות הותיר אותי עם תחושת מועקה בלתי מוסברת. כשנסיתי לברר עם עצמי ועם האיש שאיתי שהתלווה אליי לסיור מה מקורה של המועקה, הבנו שהחיבור, ה-Connection, אותו האוצרת כל כך רצתה להבליט, דווקא הוא, כל כך בלט בחסרונו. הרגשנו חוסר חיבור מוחלט בין הקהילה הישראלית והקהילה היהודית כאן. בעוד שבקרב הקהילה הישראלית מאז השבעה באוקטובר התחושה היא של הלם, עצב, חרדה, כעס, כל אחת ואחד במינונים שונים, ניכר, לפחות על פי הבחירה האוצרותית, שלגבי רוב משתתפי התערוכה, האירוע של השבעה באוקטובר הוא כמו רעידת אדמה בצ׳ילה, או כל אירוע אחר שאינו נוגע בם באופן ישיר.

למען ההגינות, אציין שרוב היצירות נוצרו לפני השבעה באוקטובר, לכן זוהי העבודה האוצרותית שאחראית לתחושת המועקה הזו שלי. 

ניכר שעובדת היותם של האמנים גם יהודיים וגם תושבי קליפורניה היתה חשובה יותר לאוצרות ונושאים כמו ההתחממות הגלובלית או צדק חברתי הם נושאים מרכזיים למדי בתערוכה. בעוד שעבודות שעוסקות בקשר של יהודים לישראל בכלל ובשבעה באוקטובר בפרט, נדחקו הצידה. עד כדי כך שכשהאיש שאיתי שאל האם דלת הפלדה הגדולה המתנוססת בחלל אחד החדרים מייצגת את דלתות הממ"ד שהוחזקו בכוח בכדי למנוע כניסת המחבלים פנימה, האוצרת ממש הופתעה מהאסוציאציה.

יצאו מן הכלל שתי עבודות – עבודה שהציגה בציור בסגנון נאיבי שתי הפגנות, אחת מהן לפני ביקורו של ביבי, בספטמבר, והשניה בה הקריאה היתה לשחרור החטופים. העבודה הזו בהחלט כן עסקה בהתעוררות של הקהילה היהודית ובקשר האמיץ שלה עם ישראל, אך היא היתה היחידה לדעתי, ייתכן ופספסתי. 

העבודה השניה, של אמנית בשם מרב אונג, עבודה אינטראקטיבית, בה מוצבת ערימה של ״אבנים״ שהן בעצם יציקה קראמית של פנים אגרוף קפוץ. הצופים מוזמנים לקחת אבן כזו ולהניח אותה במעגל אבנים, כמנהג היהודי של הנחת אבנים על קברים, כפעולה של אבל על הילדים הפלסטינים שנהרגו בעזה. האמנית אף ממליצה לקחת רגע ולדמיין איך אנו אוחזים בידו של ילד בעזה. ושום אזכור לילדים הישראלים שנרצחו ונשרפו ונחטפו. הלב התכווץ לו. 

מלבד תחושת אי החיבור שלי, או במילים בוטות יותר – ניתוק – לא מהיהדות אלא מזו הקשורה לישראל, אני מצדיעה להנהלת המוזיאון ולדרך שבה טיפלו בסנסציה שהתעוררה לצד הכנת התערוכה. 

בין האמנים שנבחרו להציג את עבודותיהם, היתה קבוצה של חמישה אמנים השייכים לקואליציה המכונה "אמנים יהודים בקליפורניה למען פלסטין" California Jewish Artists for Palestine (CJAFP) אשר בחרו להוציא את עבודותיהם מהתערוכה, מאחר והמוזיאון לא נכנע לדרישותיהם שהיו, בין היתר, ניתוק הקשרים של המוזיאון עם גורמים רשמיים בישראל, תורמים, חברי דירקטוריון או כל גורם אחר הקשור לישראל. למרות מאמציו של המוזיאון להציג מגוון דעות והשקפות וליצר בכך דיאלוג, המוזיאון בחר להציג טקסט הסבר על על קירות ריקים, ובכך, לדעתי, גיחך את הבחירה של האמנים תומכי פלסטין להימנע מכל דיאלוג. אותה קבוצת אמנים גם קיימה ארוע מחאה ברחבת המוזיאון ביום הפתיחה.

בין כל העבודות שנבחרו לתערוכה שמחנו לראות גם את עבודתה של האמנית רונית שלם, חברת הקהילה שלנו. רונית, שמתגוררת בלוס אלטוס, הציגה את עבודת המיצב Are You Listening? עבודת טקסטיל וחמר רך גדולה, המוצגת בפינת שני קירות, של פה ואוזן המחוברים ביניהם בסבך חוטי צמר שחלקם מסובכים בקשרים. 

נפגשתי עם רונית וראיינתי אותה על העבודה, השתתפותה בתערוכה ודעתה על הסנסציה של קבוצת האמנים תומכי פלסטין.

 ספרי איך הגעת להציג בתערוכה?

"חברה שלחה לי את ה״קול קורא״ שלהם. זו לא פעם ראשונה שאני מציגה במוזיאון בסדר גודל כזה. היתה לי בעבר תערוכת יחיד במוזיאון ״האדם והחי״ ברמת גן, ועבודה שלי השתתפה בתערוכה קבוצתית במוזיאון טריטון בסנטה קלרה ובמוזיאון קרלו בילוטי, רומא, איטליה".

איך בחרת איזה עבודות לשלוח למוזיאון? האם יצרת עבודה במיוחד לתערוכה?

"שלחתי שלוש עבודות ומעט הופתעתי שהם בחרו דווקא בזו, מכיוון שהשתיים האחרות היו יותר אקטואליות ופוליטיות. העבודה הזו נבחרה על ידי מכיוון שהיא מגיבה לנושא הקול קורא: ״connections”. העבודה מתייחסת לדינמיקה של שיחה וקונספטואלית בוחנת את בסיס החיבורים והקשרים בין בני אדם. העבודה מורכבת מאלמנטים פיסוליים של פה ואוזן וגלי הקול שמחברים ביניהם ובסיס הרעיון הוא שמה שנאמר זה לא מה שנשמע. הקשרים מסמלים את נקודת המעבר – כל אחד גם מדבר וגם מקשיב מתוך נקודת המבט שלו או שלה. מתוך הפרשנות שלו שתלויה בנסיבות חייו או חייה, בשפה שלה או בתרבות שלו ומכך הקשרים הם בעצם בו זמנית מחברים ומנתקים אותנו זה מזו".

האם להיותך ישראלית שחיה בגלות יש השפעה על נושאי עבודתך והאם ארועי השבעה באוקטובר השפיעו על האופן שבו הישראליות או היהדות שלך משתקפים ביצירתך?

"אני לא מגדירה את עצמי כדתיה והיהדות שלי היא התרבות שלי. מאז המעבר לארה״ב היו לי הזדמנויות לחקור את נושא הזהות שלי (למשל ב״בית המדרש לאמנות״ שהתקיים ב-ICC בשנה שעברה). סביב ההפיכה השלטונית יצרתי עבודות עם מסרים יותר פוליטיים ואקטואליים. מה-7 באוקטובר מצאתי את עצמי יוצרת שלטים או פוסטרים להחזרת החטופים שהפכו אצלי למעין ביטוי אמנותי שהגיב לנושאים שהטרידו אותי".

מה דעתך על האמנים שהחרימו את התערוכה?

"התאכזבתי. מוזיאון מבחינתי אמור להיות מקום שמקדם שיח ודיאלוג פתוח והבחירה שלהם לעזוב את התערוכה מנעה כל הזדמנות לדיאלוג".

קישור לאתר של רונית, ולעמוד האינסטגרם שלה

אסיים בציטוט מתורגם מתוך קטלוג התערוכה:

ככלל, ב-Contemporary Jewish Open יש מקום לאמנים להרהר על אינספור הדרכים שבהן זהותם היהודית משפיעה על היצירה שלהם, המנהגים, החשיבה שלהם, מערכות האמונות שלהם והחיבור שלהם לעולם בכלל. ביצירת פלטפורמה עבור אמנים אלה, ה-CJM שואפת לספק למבקרים את ההזדמנות לפתוח את עצמם למבחר של ביטויים יצירתיים שמשקפים חיים יהודים תוססים בעבר, בהווה ובעתיד.

התערוכה פתוחה עד ה-20 לאוקטובר, הנה כל הפרטים, אשמח לשמוע מה דעתכם!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

Back to top button