שלח לי מלאך: המסעדות בלוס אנג'לס ששווה לכם לבקר

מאת: דלית גבירצמן

אם אתם כמוני, אתם אוהבים ומעריכים אוכל טוב. אם אתם כמוני, כשאתם מגיעים למקום חדש, אתם נהנים למצוא את המקומות הכי שווים בעיר ולא מתפשרים על סתם. אם אתם כמוני, אתם נמנעים ממלכודות תיירים זולות מחד, וממסעדות פלצניות שצריך להזמין אליהן מקום חודשים מראש, מאידך. אם אתם כמוני, אתם תמיד שמחים לקבל המלצות על מסעדות מאנשים שאתם סומכים על דעתם וטוב טעמם. אם אתם כמוני, אתם שמחים לחלוק דברים טובים עם חברים. אם כך, עזבו את הכול, ורשמו הפרטים; והפעם, פנינו מועדות אל עיר המלאכים.

אודה על האמת, העיר הזו קשה לי. ביקרתי בה עשרות פעמים ועדיין לא ירדתי לפשרה. היא עמוסה, טעונה, מלאת ניגודים ולעתים, אף אלימה

אולי ראיתי יותר מידי סרטים כמו Crash, Training Day, Mulholland Drive ולאחרונה, Nightcrawler, שפשוט עושים לי מעין התניה קלאסית. אלא שבמקום לרייר כמו הכלבים של פבלוב, בכל פעם שאני מבקרת בעיר הזו, אני נתקפת בסמפטומים חרדתיים כגון חשדנות, חוסר שקט ודפיקות לב מואצות. לא משהו שקפה טוב ומאפה משובח לא יכולים לפתור, כמובן. לפיכך, בכל פעם שירדנו ללוס אנג׳לס, הצטיידתי ברשימה של מוזיאונים, בתי קפה ומסעדות, מימייה, כובע והרבה מצב רוח. ובכל פעם, כבר בפאתי בעיר, עם פקק התנועה הראשון או למראה עננת הפיח המרחפת מעל העיר באופן תמידי, או בשעת לילה מאוחרת, כשליבי מפרפר בדרך לחנייה באיזו שכונה מפוקפקת – אני נשבעת לעצמי, שלא אשוב יותר. אך רצה הגורל, והילד השחקן בחר ללמוד ולהתמקם דווקא שם, בעיר שממש לא חוברה לה יחדיו. ובשעה שכולנו מצפים שאבק הכוכבים כבר ידבק בו, האיש היקר ואני שוב מוצאים את עצמינו על כביש מספר 5 המשמים בדרכנו דרומה. רק הגענו, וכבר אני מובילה, עם הרשימה ביד, אל עבר מסעדת דלי שמתהדרת בסנדביץ׳ הפסטרמי הכי טוב בעיר. היא ממוקמת באזור שנראה כמו התחנה המרכזית הישנה ביום פחות טוב. האיש היקר מביט בדאגה לסירוגין בי ובמכונית, שנותרה נטושה בחניה. להפתעתנו, מתברר שהמקום נסגר כבר בארבע אחר הצהריים, ואנו עושים בזריזות את דרכנו בחזרה לרכב ונמלטים מהאזור המפוקפק, רעבים אך מרוצים.

ואז אני מחליטה לשנות טקטיקה. בשביל מה השקעתי בילד שחי בעיר הזו כבר שלש שנים, ומתהדר בחברתו היפה שהיא ממש נייטיב? מיד אני משחררת את מוט ההילוכים  ונותנת מעתה לנוער להוביל. מה שמתברר כמהלך מבריק. הנוער יודע את המלאכה. אנו מתוודעים בזכותם למקומות הכי טרנדיים, הכי שווים בעיר והכי טעימים, במחירים ששווים לכל נפש (שהרי אחרי הכול, הם רק סטודנטים..). ראשית, הם לוקחים אותנו ל- Zinc Cafe & Market . המקום נראה כמו חנות של אנת׳רופולוג׳י ואני כבר מתאהבת. התפריט הצמחוני (יש!) נפלא ואנו נהנים מהמנות הנהדרות המוגשות בפטיו היפיפה. טבילת הקפה הראשונה הוכתרה כהצלחה ואנו כבר מצפים בסקרנות לימים הקרובים. בבוקר שלמחרת, אנו פוצחים בבראנץ׳ במקום פופולרי וידוע בקרב לוס אנג׳לסים צעירים הנקרא  Blu Jam Cafe.

התור שהשתרך בכניסה כבר עורר בי עניין, ובעודנו מחכים, ניצלתי את הזמן לבחון את שלל הטיפוסים הססגוניים שעמדו מאחורינו, מלפנינו ומצדדינו. מתברר שהמסעדה מגישה ארוחות בוקר בכל שעה משעות היום, ואני מתענגת על קראנצ׳י פראנץ׳ טוסט, שהיא מנת הבית המפורסמת, בעוד האיש היקר חוגג על מנה קלאסית של ביצי בנדיקט.

בערב, אנחנו זוכים לתענוג כפול. האיש היקר חוגג עם הילד על נקניקיות גורמה טריות על הגריל במקום שנקרא .Wurstkuche המקום הוקם על ידי סטודנטים מUSC  והוא נחשב כיום כמקום הכי שווה לנקניקיות בעיר. שולחנות קיבוציים ממלאים את חלל המסעדה המעוצבת. מרבית הסועדים הם צעירים המטיבים ליבם בלחמניות גדושות בנקניקיות, כרוב כבוש ובצלים מקורמלים לצד כוסות בירה משובחת. בשעה שהגברים עוסקים בשלהם, אני חוצה את הכביש למקום קצת יותר לטעמי בשם The Pie Hole , זהו בית קפה מקסים המגיש מבחר מרשים של מאפים ועוגות פאי.

אני מתקשה לבחור בין המתוקים למלוחים, ובשל כך, מחליטה להזמין גם וגם. מפאי של מאק אנד צ׳יס, דרך מאפה תות עם זיגוג לבנדר ועד פאי ארל גריי מצוין. הקפה נפלא ואני – בשמיים. שתי המסעדות ממוקמות באזור האמנותי של העיר, העונה, שלא במפתיע, לשם Arts distric האזור כולו מלא בחנויות קטנות ומעוצבות ואת קירות הבניינים מפארים ציורי קיר מדהימים. לפתע, אני מוצאת את עצמי מתלהבת מהמטרופולין הענק והמאיים הזה.

 רגע לפני שאנחנו נפרדים מהילד, אנחנו ניפגשים במוסד קולינרי מכובד וידוע בעיר בשם Urth Caffe שיש בו את האיכות האורגנית של Cafe Gratitude  אבל בלי הפוזה. המקום שזכה בשלל תארים, שבחים וכתבות במגזינים רבים, מכונה "מסעדת הקפה מספר 1 בלוס אנג׳לס״. המקום מציע שלל מנות בריאות, מרקים, סלטים וכריכים, והכול אורגני. עצירה אחרונה בעיר ב- Artisan Cheese Gallery לשם הצטיידות בגבינות משובחות, חומץ בלסמי מעולה ו…קדימה, יוצאים לדרך.

אני מגניבה מבט אחרון אל עבר שדרות הדקלים המפארות את רחובותיה של עיר הסרטים המפורסמת וממלמלת לעצמי בשקט, מבלי שאף אחד ישמע I'll be back …

אני חוזרת מהביקור מלאת מוטיבציה והשראה לנסות מתכונים חדשים, ומיד מכינה ארבעה ממטבחו של המלך אהרוני. הראשון הוא לסלט מרענן עם רוטב משגע, שאפילו משתבח ביום שלמחרת. הסלט מושלם לארוחת ערב קלה, לבראנץ׳ או לפיקניק בחיק הטבע. סלסילה עם לחם טרי, יין לבן צונן והסלט היפיפה והמרענן הזה, ואתם מסודרים.

סלט עגבניות, אפרסקים וכמון

מה צריכים?

6  עגבניות תמר בשלות, קלופות (אני לא קילפתי, אבל אל תגלו!)

2 אפרסקים

4  בצלים ירוקים, פרוסים באלכסון

1/2  כוס עלי נענע, שלמים וטריים

150  גרם גבינת פטה משובחת, מפוררת

לרוטב:

3 כפות שמן זית

1 כפית זרעי כמון שלמים

3  שיני שום, קלופות ומעוכות מעט

2  כפות מיץ לימון

1  כף רכז רימונים

2  כפיות דבש

מלח גס ופלפל גרוס

מה עושים?

חותכים כל עגבנייה לאורכה ל-6 פלחים. חוצים כל אפרסק לאורכו, מגלענים וחותכים כל מחצית ל-4 פלחים. מערבבים את העגבניות, האפרסקים והבצל הירוק בקערה. הרוטב: שמים את השמן במחבת קטנה יחד עם זרעי הכמון והשום המעוך. מטגנים כ-2 דקות ונזהרים לא לשרוף את השום. מוסיפים את מיץ הלימון, רכז הרימונים והדבש. מערבבים 1/2 דקה ומכבים את האש. מתבלים במלח ופלפל. מחכים כמה דקות, יוצקים את הרוטב החמים אל קערת הסלט ומערבבים בעדינות. לפני ההגשה, מוסיפים לסלט את עלי הנענע ומפזרים מלמעלה את הגבינה המפוררת. אם יש צורך, מוסיפים מלח ופלפל.

שבת שלום,

דלית