זרעי קיץ: ירקות כבושים בטעם חמוץ-מתוק

הקיץ כבר נושף בעורפי, ואגלי זיעה מתחילים להיקוות על מצחי ותחת בתי שחיי רק מהמחשבה על חום יולי-אוגוסט בארץ אבותי. הגעגוע לחיבוקים חמים ואוהבים וכן- אפילו מיוזעים, גובר על הכול. להיות שוב חשופה, מוצפת, מוארת באור הישראלי. הצורך להיות עטופה, מוקפת במשפחה וחברות אהובות כבר מלחך את שולי ליבי המגודר. בהתרגשות גוברת אני מביטה בלוח השנה המתחיל להתמלא ברשימת ההצגות, המופעים, התערוכות, הקונצרטים והמפגשים המרגשים שטומן בחובו קיץ ישראלי. רשימת המקומות החדשים שנפתחו, המסעדות, היקבים ומבשלות השיכר (בשביל האיש היקר) כבר מלאה. בארון מתחילות להיערם המתנות, ורשימת המאוויים הכמוסים (והלא כל כך כמוסים) הולכת ונמלאית לאיטה. ההתרגשות גואה, ואיתה גם הלחץ שמתחיל להבנות לקראת הביקור הצפוי. כל קיץ, כל ביקור היה לו אופי וגוון שונה ואחר; ביקורים של חגיגות ושמחות משפחתיות, ביקורים של הילולה תרבותית וטיולי משפחות, אך לעתים ההתרגשות הבלתי נשלטת הביאה בעקבותיה אכזבה והתפכחות מסוימת, משגיליתי שלמרבה הפלא, החיים לא עצרו מלכת ברגע שעזבנו. ויתרה מזאת, הם לא פסקו מלכת מששבנו לביקור. היו ביקורים שהעלו כעסים ישנים, ועוררו מתחים חדשים. איכשהו בזמן הקצר, הצלחנו להעליב איזו דודה, לגמרי שלא במתכוון. היו ביקורי מולדת שכללו עליה לקבר טרי של סבתא או סבא שנפטרו זה לא מכבר, ולקחו איתם זכרונות ילדות וסיפורים אבודים. והיו, כמובן, אימי הטילים, האזעקות וטראומת המלחמה.

כמה מורכב וסבוך הקשר שלנו עם הארץ הזו, סבוך וכאוב. בתי הצעירה חוזרת אחרי שנה ראשונה בקולג׳ עם שאלות קשות, שלא תמיד יש לנו עליהן תשובות מן המוכן. אפילו בקמפוס הידידותי, הליברלי ושופע הירק והפלורליזם, מכה בה הביקורת כנגד מדיניות ישראל, כשהיא עטופה באיצטלה של אקטיביזם חברתי. הילדה חוזרת הביתה מבולבלת, נבוכה וכועסת. אנחנו משתדלים לענות, לצייד אותה בידע, לנפץ סיסמאות ולחשוף הטעיות. מנסים לאזן, להסביר ומוצאים את עצמינו מצטדקים, מתגוננים. מגנים חוסר דיוק בעובדות ובמונחי היסוד ויוצאים כנגד ניצול ציני של להטטנות פוליטית. מכסים את היאוש והדאגה הפרטיים בעלי תאנה משומשים ומרוטים של נרטיב ציוני.

ויחד עם זאת, הנה אנחנו מוצאים את עצמינו שוב, כבכל שנה, אורזים ונוסעים. כי אין לנו ארץ אחרת. מראים לילדינו את יפי הארץ הזו,

השסועה והזועקת, חושפים אותם לעושר התרבותי שקיים בה ולאהבה הזו שקיימת בנו, למרות הכול. אני מספרת לילדי על הקייצים הנפלאים בהם בילינו כילדים אצל סבא משה וסבתא מנוחה בצפון תל אביב. זה היה החוצלארץ שלנו. שלי ושל אחי הצעיר והאהוב, עודד. כמה נהנינו מקרירות הרצפות אחרי שסבא העביר עליהן ״ויש״ עם סמרטוט ומגב. איך התענגנו על פלחי האבטיח המתוקים, שנקנו ממוכר האבטיחים שהיה עובר ברחוב מידי יום עם סוס ועגלה ומציע את מרכולתו בצעקות אדירות: ״א-ב-ט-י-ח, אדום ומתוק על הסכין, א-ב-ט-י-ח״. סבא משה היה עולה וחובק בזרועותיו אבטיח עסיסי, אדום ומנוקד בגרעינים שחורים. כמה אהבתי לשבת עם סבתא מנוחה בכיסא הנוח שלה. שעות ביליתי איתה במרפסת הקרירה, בשעה שסבא היה נח את מנוחת הצהרים שלו – השלאף שטונדה המסורתית. כל כך הרבה זכרונות נעימים יש לי מאותם הימים הארוכים ונטולי הדאגה בבית ההוא, ברחוב בעל השם המדאיג משהו – פינלס.

אני נזכרת בקיץ הישראלי ועד כמה קשה לעמוד בו במטבח ולטרוח שעות בחום הנוראי. היד הולכת מוכנית ושולפת את המתכונים הקלילים והפשוטים שלוקח דקות ספורות להכינם, כדי שנוכל לשוב ולהימלט לשפת הים, למרפסת המוצלת או אל הסלון הממוזג. אז הפעם חולקת איתכם שני מתכונים קלילים כאלו, שאינם דורשים זמן הכנה ממושך. היו תקופות בהן תמיד הייתם מוצאים אצלי במקרר צנצנת אחת ובה כרוב קר ו/או ירקות כבושים. הירקות הצבעוניים והקרירים מתפצפצים בפה בטעמים של חמוץ-מתוק. הם מהווים תוספת נפלאה לכל מאפה או מנת בשר קרה או חמה, ומושלמים – פשוט כפי שהם!

ירקות כבושים בטעם חמוץ-מתוק

מה צריכים?

2 מלפפונים טריים

2 גזרים קלופים

צרור צנוניות טריות

1 פלפל אדום

1 פלפל ירוק

1 פלפל צהוב

לתחמיץ:

1 כוס חומץ

1 כוס סוכר

1 כוס מים

1/2 כפית מלח

מה עושים?

חותכים את כל הירקות לקוביות בגודל 2-3 ס״מ ושמים בצנצנת גדולה. מערבבים היטב את כל חומרי התחמיץ ויוצקים על הירקות שבצנצנת. סוגרים ומניחים במקרר ל-24 שעות.

מה צריכים?

1 ראש כרוב

1 כוס מים

1 כוס חומץ

1/2 כוס סוכר

1 שן שום מעוכה

4 פלפלים חריפים יבשים

מה עושים?

חותכים את הכרוב לרבעים. חותכים כל רבע לחתיכות בגודל 3-4 ס״מ ושמים בצנצנת. מערבבים את יתר החומרים עד שהסוכר נמס לחלוטין. יוצקים את הרוטב על הכרוב ומכסים. שומרים בקירור לפחות 24 שעות. מגישים קר.

שיהיה לכולם קיץ נהדר!

דלית