שיחת חו"לין עם משפחת ענתבי

מי אנחנו? אודי, רוני (רק החליפו קידומת), מאיה ״המתבגרת״ (13) יהונתן ״כל מה שמעניין אותי זה ספורט״ (10), עילי ״תקנו לי״ (7) והכלבה פיבי ״טורפת הנעלים״ (בת שנה)- כן, על שם פיבי מ״חברים״. הילדים לומדים בביה"ס היהודי "האוזנר" בפאלו אלטו.

היכן גרים? לוס אלטוס

כמה שנים בעמק? "בארה"ב, קרוב ל-13 שנה ובעמק כ-4 שנים. הגענו לכאן בקיץ 2011 אחרי 9 שנים בסיאטל".

מאיפה במקור? "רוני במקור מרחובות ואודי נדד בעולם בעקבות הוריו: כמחצית מילדותו התגורר בספרד (3 שנים) ובבלגיה (6 שנים) ואפילו חזר לשרת כחייל בודד בגיל 18. הוא דובר צרפתית שוטפת, אבל לא מדבר אף מילה אחת בספרדית. לפני המעבר, התגוררו השניים בגבעתיים וברמת גן.

"כיום אנחנו גרים בלוס אלטוס, בבית שעברנו אליו לא מזמן. מן הרגע שהגענו לארה״ב ב-2003 זהו המעבר השביעי שלנו, מה שגורם לנו לא להתרגש יותר מדי ממעברים ולהרגיש די מהר 'בבית'. המעבר האחרון הרגיש שונה, יש משהו מיוחד בבית ובשכונה שמרגיש חם וביתי".

העיסוקים שלנו- רוני, בעלת תואר שני בייעוץ ארגוני, עסקה בארץ במשאבי אנוש (בתפקידה האחרון היתה מנהלת משאבי אנוש באיסתא) ועם המעבר לארה"ב, התחילה לעבוד במחלקת המבוגרים ב-JCC  שבמרסר איילנד, בו יש ריכוז גדול של קהילה יהודית-אמריקאית. רוני מודה שהשינוי לא היה קל- "לא היה פשוט ללמוד את הקודים התרבותיים, את השפה המקצועית ואת התרבות השונה, אבל לא היתה דרך טובה יותר מזו להתאקלם, להרגיש בבית, ליצור קשרים ולהכיר את הסצינה היהודית באיזור. בזמנו, הקהילה הישראלית בסיאטל רבתי לא היתה גדולה והיתה מאוד צעירה מבחינת הההתפתחות שלה, לכן נוצר מצב שבתור העובדת הישראלית היחידה ב- JCC לקחתי על עצמי את ארגון הפעילויות לישראלים.

המעבר ל-OFJCC בפאלו אלטו היה די טבעי. כבר שנתיים אני עובדת בICC- , המחלקה הישראלית בתוך ה-OFJCC ומנהלת את תוכניות "גוונים" המיועדות לישראלים המתגוררים באזור המפרץ המבקשים להיות מעורבים בעיצובה של קהילה ישראלית-יהודית-אמריקאית ומתעניינים בבחינת המשמעות של היותם ישראלים החיים מחוץ לישראל.

"מרגש אותי כל פעם מחדש לראות כמה לאנשים איכפת וכמה יוזמה הם נוקטים כשזה מגיע לתחומים הקרובים לליבם ולמשפחתם. העשייה הקהילתית כאן מדהימה".

אודי, כמצופה ממשפחה המתגוררת בעמק הסיליקון, עוסק בהיי טק וכיום ממנכ״ל את Redkix, חברת סטארט אפ שמבחינתו הולכת לשנות את העולם.  Redkix זו החברה השניה שהקים, את הראשונה מכר בהצלחה לחברת גייב בה עבד כ-שלוש שנים. בעבר עבד גם בחברה ההיא שפעם הייתה קולית והיום כבר פחות – מיקרוסופט. את רוב הקשרים העסקיים בעמק השיג בזכות אשתו שמכירה פה את כולם. מין שיתוף פעולה כזה שהביא לכך ש 1+1 יהיה שווה 4. החל מ-2015 הוא גם מתפאר בטייטל ״ברנר״ אחרי שצלח בהצלחה את חווית ה״ברנינג מן״ ולא מפסיק לפאר ולהלל. אודי באופן רשמי הוא גם המנכ״ל של הכלבה פיבי… כפי שהבטיח במעמד האימוץ.

טיול מומלץ- "לאודי יש מוטו בחיים שאיכשהו השפיע על כולנו: אם אי אפשר לקחת לטיול מזוודה נגררת על גלגלים, הוא לא מוכן ללכת. במילים אחרות, אנחנו לא אנשי טבע…סביר להניח שלא תמצאו אותנו ב- HIKE (למעט איזה אחד או שניים בשנה כי ״חייבים לחשוף את הילדים למגוון חוויות״), אבל כן מקפידים לצאת לחופשות משפחתיות כמה פעמים בשנה. אנחנו אוהבים מאד סקי וחופי ים קריביים. מקפידים פעם בשנה לנסוע עם חברים מסיאטל לטיול משותף ליעדים קצת יותר מרוחקים. הטיול האחרון שלנו היה לקוסטה ריקה, חוויה מדהימה שמשלבת פעילויות אתגריות עם בטן-גב".

מסעדה אהובה- "הבית הקודם שלנו היה במרחק הליכה מדאון טאון לוס אלטוס והתאהבנו…למרות ההתמכרות הקשה של הילדים לסושי, כמשפחה אנחנו אוהבים ללכת למסעדה האיטלקית ״אלדו״ ב-main street שם לכולם יש מה לאכול, האוכל תמיד מפתיע לטובה, השירות טוב ולמרות שהיא תמיד מרגישה מלאה, לא צריך להזמין מקום ימים מראש…גם המחירים סבירים לגמרי. לפחות פעם בשבוע ב״אורן חומוס״ האגדי לפתוח את הצ׳אקרות ולהתחבר למה שהכי כיף בישראל. לדרינק או לארוחת ערב עם חברים תמיד נחמד לקפוץ ללוס אלטוס גריל. התפריט אמנם לא משתנה לעיתים קרובות אבל יש משהו באוירה שגורם לך לרצות לחזור לשם שוב ושוב…הארטישוק על האש והסלמון המעושן במקום לא מאכזבים אף פעם".

טיפ לחדשים בעמק- "יש כאן קהילה ישראלית חמה ומחבקת ועושר תרבותי גדול. תלמדו ליהנות מן ההיצע הגדול של הפעילויות, ממגוון האנשים שגרים כאן, אבל לא משנה לכמה זמן באתם- אל תשכחו להיפתח, ליצור חברויות ועיסוקים במעגלים הרחבים יותר, מעבר לקהילה הישראלית. אחרי 13 שנים בארה"ב אנחנו מבינים שהילדים שלנו כבר לא ישראלים ויש להם צרכים שונים משלנו בכל מה שקשור לקשרים חברתיים ותרבותיים. תהליך מציאת האיזון הוא לא קל. חוצמיזה, איך לא- להתחבר ל- icc כדי להיות חלק מהקהילה, להתנדב ולצרוך תרבות ישראלית איכותית, הופעות והרצאות, שזה בסופו של דבר מה שעושה את כל ההבדל".

למה אתם הכי מתגעגעים בארץ? "לזאפה. זאפה כקונספט. לאויר ולאווירה בהופעות מוזיקה ותרבות ישראלית. אם משרד הקליטה היה מחכה לנו מחוץ לאמפי שוני אחרי הופעה של 'החברים של נטשה' ומחתים אותנו על חזרה לארץ – באותו רגע היינו חותמים. וכמובן גם לסצנה הקולינרית בארץ. מהשווארמה של 'הפינה הלבנה' ביהוד ועד 'פופינה' בתל אביב- נהנים הכי אמיתי שיש".

הכי אוהבים בארה"ב? "כשמבינים שיש סיבה למה כולם עומדים בנתיב הימני כשהשמאלי פנוי, או להציג תעודת זהות בסופר גם כשאתה לא נראה בן 21, כי סדר משמעותו שאי אפשר לעשות כל הזמן קיצורי דרך".

הכי פחות אוהבים בארה״ב? "כשמבקשים מאיתנו תעודת זהות למרות שאחנו לא נראים בני 21. מה לעשות, אנחנו בכל זאת ישראלים…."

איפה אתם בעוד 5 שנים? "שאלה מכשילה. נמשיך לדון בשאלת השאלות: לחזור או להישאר".

* רוצים להשתתף במדור? כתבו לנו ל-sackerman@paloaltojcc.org