פרשת נח: למה מנהיג רוצה להנהיג?

מאת: טובה בירנבאום

פרשת נח והמבול תמיד מזכירה לי סיטואציה של ילד שבונה מגדל מלֶגו, מאיזושהי סיבה הוא אינו מרוצה מן היצירה שלו, והוא הורס אותה בחמת זעם. הרבה שאלות תיאולוגיות מעלה הסיפור הזה, על אלוהים שרואה את רשעת האדם, שהוא עצמו יצר בדיבורו, ובוחר להשמיד את עולמו ולפתוח דף חדש עם אדם אחד נבחר, משפחתו ונציגות של בעלי החיים.

אנחנו פוגשים בספר בראשית סיפורים נוספים המתארים את התסכול של אלוהים מבני האדם, ואת הבחירה שלו להתחיל הכל מחדש, אך ניתן לראות "התפתחות" בהתמודדות עם התסכול: בעוד שבסיפור המבול אלוהים משמיד את האנושות כולה ומותיר אך ורק את נח ש"מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָֹה" כיון ש"נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו", בפעם הבאה שרוצה אלוהים לעשות סדר בבלגן שיצר האדם, בסיפור מגדל בבל, הוא אינו משמיד את כולם אלא מסתפק בפיזורם על מנת לדכא את המרד שהתחיל,  לכאורה, להיווצר: "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה: הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם… וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת… וַיָּפֶץ יְהֹוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר" (בראשית יא). מאוחר יותר נפגוש את סיפור סדום, בו אלוהים מתכוון להשמיד עיר שלימה, אך נענה לשכנועיו של אברהם ומשאיר את לוט ומשפחתו.

על פי חז"ל, האפיזודות הללו הן אך קצה הקרחון במסע התסכולים של בורא עולם; בקהלת רבה אומר רבי אבהו: "היה הקדוש ברוך הוא בונה עולמות ומחריבן, בורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו ואמר: אלו מועילים לי, אותם הקודמים לא הועילו לי". בקבלת האר"י מפרנס המשפט הזה תיאוריה מרתקת על שבירת הכלים שלא יכלו להכיל את האורות, וכך, נברא העולם מתוך שבר, על מנת שאנו נקדיש עצמינו לתיקון; אך אותי לא עוזבת תמונת הילד שבונה והורס, בונה והורס, כיון שהוא אינו שלם עם יצירתו.

אבל מה עושים עם עולמות שלמים, בנויים לתפארה,  שאינם עשויים מלגו? תראו איזה מדרש נועז מובא בהקשר הזה בבראשית רבה:

"משל לשר שבנה פלטין [ארמון], והושיב בה דיורים אלמים;

והיו משכימים ושואלים בשלומו של שר ברמיזה ובאצבע ובמנוולים [בצעיפים].

אמר השר: "מה הם אלו, שהם אלמים, משכימים ושואלים בשלומי, ברמיזה ובאצבע, אילו היו פקחים על אחת כמה וכמה"?!

הושיב השר בתוכה דיורים פקחים. עמדו והחזיקו בפלטין אמרו: "אין פלטין זו של שר שלנו היא"! אמר השר: תחזור הפלטין לכמות שהיתה".

כך, מתחילה לא היה קילוסו של הקב"ה עולה אלא מן המים, הדא הוא דכתיב (תהלים צג): "מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי-יָם". מה הן אומרים? "אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְהֹוָה" (שם).

אמר הקדוש ברוך הוא: "מה אלו, שאין להם לא אמירה ולא דיבור, הרי הן מקלסין אותי, לכשנברא אדם- על אחת כמה וכמה"!

עמד דור אנוש ומרד בו, דור המבול ומרד בו, דור הפלגה ומרד בו.

אמר הקב"ה: "יפנו אלו ויבואו אותן!", הדא הוא דכתיב: (בראשית ו): " וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי"- הלא בדבר [בדיבור] בראתי את העולם, דבר אני מוציא ומכלה אותן מן העולם!".

המדרש מתאר את אלוהים כשֹר רודף כבוד, שברא את העולם על מנת שיושביו יהללו וישבחו אותו. אין ספק שזוהי אמירה נועזת שדורשת מחשבה. חז"ל מעולם לא חששו מלהביע רעיונות מסוג זה, והעזו להניח על השולחן גם אופציות שעשויות לערער את האמונה באל טוב ומיטיב, אשר אין לו תכונות אנושיות ווודאי שלא צרכים אנושים.

בעינַי, חז"ל במדרש הזה שואלים, בעיקר את עצמם, שתי שאלות: האחת היא, מדוע בוחר אדם להנהיג? מהי הסיבה שאדם שואף לעמוד בראש קבוצה ולהוביל אותה בדרך מסוימת. עד כמה הבחירה להיות בעמדת כח והשפעה נובעת מרצון טהור להיטיב עם הקהילה ועם סביבתה, ועד כמה ישנו מרכיב אנוכי של משיכה למנעמי השררה. חז"ל, שלעולם לא עושים לעצמם הנחות, בודקים את עצמם ודורשים מעצמם תשובות. האם הם כמו אותו שר שבונה ארמון על מנת להושיב בו דיירים שיהללו אותו בכל יום? או שטובת הקהילה עומדת לנגד עיניהם?

השאלה השנייה ששואל המדרש היא, מה עושה מנהיג כאשר הדברים אינם מתנהלים כפי שציפה- לטוב או לרע. השר רודף הכבוד בסיפור נהנה מחנופתם של הדיירים האילמים וממהר להושיב במקומם דיירים שיוכלו להללו לא רק במחוות פיזיות אלא אף במילים, שירים וזמירות; אך החלטה זו התבררה כמוטעית מבחינתו: הוא נתן לדייריו כלים לתקשורת, מחשבה משותפת ותכנון, ועל כן הם השתלטו על הארמון וגרשו את אדונם. ע"פ חז"ל, אלוהים מצטער על היכולות והתכונות שהעניק לבני האדם- דעת, תקשורת, בחירה ומודעות, כיון שאילו באו בעוכריו ואפשרו להם למרוד  כנגדו.

ומנהיג/ה? ראש/ת ארגון? ראש/ת קהילה? כיצד הוא או היא מגיבים כאשר הכישורים, המידע והכלים שנתנו לקהילתם משמשים אותה להשיג דברים אחרים מאשר ציפה או ציפתה? זוהי, אומרים חז"ל, היא שעת המבחן של כל מנהיגות- האם התגובה דומה יותר לזו של הילד שמחריב את מגדל הלגו מרוב תסכול, או משכילה לגייס התבוננות במצב החדש, למידה ממנו וחשיבה מחודשת.

ספר בראשית מספר לנו על התהליך המרתק שעובר אלוהים בהתמודדות עם בני האדם, אותם הוא יצר, שמַפְנִים לו עורף ומורדים בו; גם במסע המפרך של בני ישראל במדבר נאלץ משה יותר מפעם אחת "להחזיק" באלוהיו ולמנוע ממנו להשמיד את עמו במחי יד.

גם אנחנו יכולים ללמוד מן הסיפור האלוהי ומן הסיפור החז"לי, ולהתבונן בעצמינו כאשר אנו נמצאים בסיטואציה מנהיגותית, אם בבית מול המשפחה, אם במסגרות רבות השפעה, ולשאול את עצמיו שתי שאלות- למה בעצם בחרנו להנהיג, וכיצד אנחנו מגיבים כאשר המציאות מפתיעה אותו. לטובה או לרעה.

שבת שלום!