פוסט תודות עם מתכונים לחמוציות

מאת: דלית גבירצמן

מודה אני

על צבעי השלכת המרהיבים ביופיים

אני מודה, מכל החגים האמריקאיים, חג ההודיה הוא החג האהוב עלי ביותר. המסר שלו כל כך פשוט, חכם ולגמרי אוניברסלי. בקלות אני מוצאת את עצמי מצטרפת למליוני האמריקאים הלוקים רגעית בזכרונם באשר לעוול ההסטורי, הגזל והצביעות, וחוגגת עם בני משפחה וחברים סביב שולחן ערוך למשעי, השופע כל טוב בכיכובו של תרנגול הודו שחום ומפוטם.
ואם נשים לרגע את הציניות בצד, חג ההודיה מזכיר לכולנו את הערך של הכרת הטוב, שכידוע, הוא בכלל לא המצאה אמריקאית. על פי המסורת היהודית, המשפט הראשון שאנו אמורים לומר כשאנו פוקחים את עינינו בבוקר, הוא "מודה אני".
כפי שהפליא לבטא מאיר אריאל בשירו הנושא את אותו השם. וברור לכול, שלהגיד תודה, זה הרבה יותר מסתם גינוני נימוס. ממחקרים רבים עולה, שהכרת תודה מגבירה באופן משמעותי את אושרינו ורווחתינו. ועל מה עלינו לומר תודה? על כל מה שאפשר בערך. החל מהדברים הפשוטים, היומיומיים והכאילו מובנים מאליהם, ועד להכרת תודה אפילו על קושי ואתגר – מהם אפשר, וחשוב, לצמוח ולגדול.

למרות (ואולי בגלל) הנטייה הטבעית שלנו להתמקד במה שאין לנו ולא במה שיש, עלינו להזכיר לעצמינו על בסיס יומי להודות על כל הטוב שיש בעולמינו. מידי יום, כל דבר קטן שמסב לנו הנאה בחיים הוא משהו ששווה להתעכב עליו; מהקפה של הבוקר, דרך פגישה מהנה עם חברה, מחמאה בלתי צפויה, הקופאי החייכן שעזר לנו לארוז את המצרכים, מזג האוויר הנפלא שהתברכנו בו ועד לכל משימה או פרויקט שהצלחנו לסיים לשביעות רצוננו. ומהדברים הקטנים הללו אפשר לטפס אל הדברים הגדולים יותר: האנשים שבחיינו. החברים הטובים שתמיד שם בשבילנו, בני המשפחה שאוהבים אותנו ללא תנאי וילדינו שגדלו וצמחו להיות אנשים טובים. את האושר אפשר לשאוב ממיליון דברים קטנים: מחוכמה של ילד, מחיבוק מעודד, ממילה טובה, מרעיון חדש, מיופיו של הטבע, מארוחה מפנקת, מספר טוב או שיר שמעוררים השראה, מרגעים של שלווה, רגעים של יצירתיות ורגעים של אהבה. כל יום יכול להיות חג הודיה קטן אם רק נזכור לעשות את ספירת המלאי ולהשתאות מכך שהחיים שלנו הרבה יותר טובים ממה שאנחנו מוכנים להודות.