חג ההודיה: הסיפור מאחורי החג ורעיונות לפעילות משפחתית סביבו

מאת: טובה בירנבאום

ממש כמו פסח, שבועות וסוכות היהודיים, גם חג ההודיה האמריקאי – מקורו בלוח השנה החקלאי. המתיישבים הבריטים בתחילת המאה ה-17, הביאו איתם מאנגליה ליבשת החדשה את חג האסיף, שהיה נהוג בכנסיה הפרוטסטנטית, אבל לקח זמן עד שלמתיישבים החדשים הייתה סיבה לחגוג. לפי הסיפור, החג נחגג לראשונה ב״עולם החדש״ לאחר הצלחה ראשונית בגידול התבואה המקומית, שהביאה לסיומה של תקופה קשה של סבל וחרפת רעב. עד שפיצחו את סודות החקלאות של האדמה החדשה והלא מוכרת, בעזרתם הנדיבה של השבטים המקומיים, הם איבדו כמחצית מחבריהם, איתם הגיעו בספינת הראשונים המפורסמת, המייפלאואר.

Photo by iStock

לסעודה ההיסטורית הוזמנו בני השבט האינדיאני המקומי, הוואמפאנואג, כאות תודה על שלימדו אותם את סודות החקלאות והדיג המקומיים, ואשר בזכותם הצליחו סוף סוף לגדל חיטה, תירס, דלעת ותפוחי אדמה. אבל האידיליה שנושבת מן הציורים של סוף המאה ה-19, בהם המתיישבים החדשים מסובים לשולחנות עמוסי כל טוב לצד האינדיאנים המקומיים, לא בהכרח מוסכמת על כולם. אנחנו יודעים היטב כי שבטים אינדיאנים שלמים נמחקו תחת ידם הכובשת של המתיישבים החדשים, ואף החברה האמריקאית עברה תהליך התבגרות והכרה בסיפור ההיסטורי האמיתי. גרסאות קצת פחות עליזות על מקורו של החג מייחסות אותו לחגיגות שנערכו לאחר ניצחון המתיישבים החדשים בקרב עקוב מדם עם שבט הפקוט האינדיאני, בקונטיקט בשנת 1637.

החג נחגג מתחילת המאה ה-17 בווריאציות שונות, אך קיבל את תוקפו הרשמי רק בשנת 1941 ע״י הנשיא רוזוולט שקבע כי חג ההודיה ייחגג בכל שנה ביום חמישי הרביעי של חודש נובמבר. התפריט של ארוחת הערב, שנאכלת בסיומו של אחר צהריים משפחתי ארוך וחמים במיוחד, כוללת, בנוסף לצלי תרנגול ההודו המפורסם, מאכלים אופייניים מגידולי המתיישבים הראשונים: רוטב בשר, מחית תפוחי אדמה, בטטה, שעועית ירוקה, רוטב חמוציות, וכמובן לקינוח- פאי דלעת מהביל.

חג ההודיה, שהחל כחג דתי, הפך עם השנים לחג אמריקאי לאומי חילוני. עבור רבים מאיתנו, הישראלים, ציון החג הוא מעין 'מבחן' לגבי רמת ההשתלבות שלנו בתרבות האמריקאית. אנו עוברים מהתעלמות מוחלטת מקיומו להתחמקות מנומסת מהזמנה לארוחת החג ועד להתארחות בבית משפחה אמריקאית שחוגגת כהלכתו ולבסוף מעזים לערוך אותו בעצמינו ואף להזמין אחרים.

רעיונות לפעילות משפחתית סביב ערכי החג

Photo by iStock

השנה, שאנו מתבקשים שלא להתכנס בהמונינו בעקבות התחלואה העולה בקליפורניה, החג ייחגג בפורומים קצת פחות מרשימים. מי מאיתנו שמציינים את החג, יכולים להתמקד השנה, יותר מתמיד, בפן המשפחתי, ולחגוג באופן אינטימי את הנכסים האישיים המשפחתיים שהתברכנו בהם.

מודה אני: כיון שמדובר בחג לאומי חילוני הוא מאפשר לצקת לתוכו תכנים תרבותיים נוספים ולחבר אותו לערכים משפחתיים וקהילתיים שחשוב לנו להדגיש בבית. אם בחרתם לציין את החג ותרצו להוסיף לו נופך אישי משפחתי, תוכלו להציע למסובים לערוך סבב בו כל משתתף חולק עם חבריו דבר אחד עליו הוא או היא מכירים תודה הערב. ניתן גם לתעד בפתקים קטנים ולשמור לשנים הבאות. יהיה מקסים לפתוח את הפתקים בעוד שנה, להיזכר במה שהודינו עליו ולהשוות. אין ספק שהשנה שאנו נתונים בה כעת היא ייחודית והדברים הקטנים עליהם אנו אומרים תודה היום (זום, משרד ביתי, פלוטון) עשויים להיראות או להיתפס לגמרי אחרת בעוד שנה. אם אתם נוהגים לחגוג את החג בכל שנה, שמרו במעטפות את הפתקים וציינו את השנה. כך תאספו לעצמכם ארכיון משפחתי יקר ערך אותו תוכלו לפתוח לאחר שנים ולהתרגש מחדש.

שירי תודה: אם תרצו "לגייר" קצת את החג ולהוסיף לטקס טקסט מאוצרות התרבות היהודית, אפשר לשיר קטעים מתוך תפילת ההלל המסורתית, שרצופה במנגינות מוכרות וטקסטים שאומרים במילים יפות ופיוטיות, פשוט- תודה. אפשר להוסיף שירי תודה עבריים מודרניים כמו ״לעבודה ולמלאכה״ של ביאליק, ״תודה״ של עוזי חיטמן, ״מודה אני״ של מאיר אריאל, "כולנו זקוקים לחסד", "אלוהים נתן לך במתנה", "אנשים טובים באמצע הדרך", ואיך אפשר בלי- “What a wonderful world”, או בגרסה העברית המקסימה של עלי מוהר ומאור כהן- "איזה אחלה עולם".

במה אני גאה? כיוון שחג ההודיה הוא חג אסיף חקלאי, בו מכירים תודה על היבול והשפע שהתברכנו בו בשנה האחרונה, ניתן לערוך סבב משפחתי בו כל אחד/ת מאתנו משתף/ת בהישג מן השנה האחרונה בו הוא/היא גאה: סיום בי"ס יסודי/תיכון/קולג', התחלה של מסגרת חדשה, רישיון נהיגה, פתיחת עסק וכו'.

על מנת להכניס קצת קצב ו'אקשן' ערכו סבב תודה ע"פ סדר הא"ב: כל אחד/ת בתורה/ו נוקב/ת בדבר עליו הוא או היא מודים בסדר האותיות: אהבה, בובה חדשה, גינה ביתית בתקופת הקורונה ועוד.

עזרה לנזקקים: ניתן לערוך לקראת החג פעילות משפחתית של הכנת חבילות או יצירת כרטיסים לקהילה אחרת שתשמח לקבל מזון, ציוד בסיסי או פשוט תשומת לב, בטח ובטח בתקופה המתאתגרת הזו של הקורונה. הפן החינוכי מאחורי פעילות כזו עשוי לשים דגש על כך שאנו מודים על השפע שהתברכנו בו ואחת הדרכים להודות היא לתת לאחרים מהשפע שיש לנו ולשמח אנשים נוספים.

סיפור החג כסיפור ההגירה שלנו: הסיפור המיוחד של חג ההודיה הוא למעשה סיפור הגירה קלאסי – הגעה למקום חדש, חוסר היכרות עם ה"כללים" המקומיים ותהליך למידה והתאלמות עד לכדי הצלחה והגעה למעמד של יצרנות ופוריות. מוכר קצת, לא? ניתן להקדיש את השיחה המשפחתית לסיפורי הגירה של הסבים, של ההורים וכמובן, שלנו: מה היו האתגרים המרכזיים בתקופה המיידית לאחר ההגעה? מהם הכללים הבסיסיים במקום החדש שלא היכרנו ולקח לנו זמן להפנים (תיאום פליי-דייט שבועיים מראש, מישהו?), ואלו עצות וטיפים הייתם נותנים למהגרים החדשים, משל הייתם אתם האינדיאנים טובי הלב שגילו לאורחים החדשים את רזי החקלאות המקומית (בלי החלק של הג'נוסייד בבקשה).

סידור אלבומים: לבסוף, החופשה הקצרה והחמימה של סוף נובמבר, ודאי השנה שרבים מאיתנו לא נוסעים לשום מקום, היא זמן נפלא לסדר אלבומי תמונות. כן, כן, הדבר הזה עם הכריכה שאפשר ממש לדפדף בו ולפדח בני משפחה שמופיעים בתמונות מביכות. בחירה משותפת של תמונות להדפסה ועיצוב אלבום יעניקו לנו שעות נפלאות של היזכרות ברגעים קסומים (או פחות קסומים) והזדמנות לספר את הסיפורים שמאחורי תמונות שנשכחו בתיקיות המחשב העמוסות.

אם תרצו לקחת את נושא התמונות צעד נוסף – הכינו עץ משפחה. התגייסו ליצירה משפחתית של ציור עץ עם ענפים והדביקו תמונות של בני משפחה בני מספר דורות. עוד הזדמנות נהדרת לספר סיפורים על דמויות אהובות במשפחה ועל מסעות חשובים בהיסטוריה שלנו.

חידון תמונות ילדות: ואם בתמונות עסקינן, פעילות נחמדה נוספת סביב שולחן החג היא חידון תמונות ילדות. אספו תמונות ינקות וילדות של משתתפי הארוחה ובקשו מהם לזהות מיהו התינוק החמוד שבתמונה המצהיבה, או מי היא הילדה המתוקה שחגגה ארבע לפני אי אלו עשורים. אפשר גם לאסוף תמונות של בני משפחה שצולמו במקומות שונים בעולם או בארץ, ולנסות לזהות את המיקום והתקופה בה נערך הטיול או הביקור.

מצא את המטמון: רעיונות לפעילות אקטיבית יותר בבית היא להחביא דלעות קטנות ברחבי הבית ולצאת למשלחת חיפוש, משחק 'חפשו את המטמון' עם חידות משפחתיות או אפייה של פאי דלעת מסורתי שימלא את הבית בניחוחות נעימים.

כמו בכל חג – הטקס המעשי, החווייתי, הוא החלק שנחרט בזיכרון והוא זה שעשוי לשרת את המסר שחשוב לנו להעביר. אז הנה, אתם מוזמנים לקחת את חג ההודיה ולציין אותו באופן האמיתי ביותר לכם ולמשפחתכם ולחגוג את הערכים שקרובים אל ליבכם.

מאחלת לכולנו ימים יפים, בריאים, ושרק יהיה לנו על מה להודות!