על הסיפור האמיתי של חנוכה ואיך מספרים אותו לילדים?

מאת: טובה בירנבאום

"ויהי כאשר באו פקידי המלך עיר מודעית להעביר את העם מתורת ה' לעבודת האלילים ולזבוח להם... ויגש איש מבני ישראל לעיני כל הניצבים אל הבמה אשר במודעית לזבוח זבח כאשר ציוה המלך. וירא מתתיהו, ויחם לבבו ותבער קנאתו על תורת אלוהיו. וירוץ בחמתו אל האיש, וימיתהו אצל הבמה, וגם את הפקיד המית, ויתוץ את הבמה. ויקנא לתורת אלוהיו כאשר עשה פנחס לזמרי בן סלוא" (מכבים א, ב).

הסצנה הדרמטית הזו מספר מכבים (שלא נכלל בתנ"ך), בה מתיתהו החשמונאי משסף את גרונו של מתייוון יהודי אשר מבצע פרקטיקה דתית שאינה לרוחו, היוותה את יריית הפתיחה למרד של חלק מן היהודים בשלטון הסלאוקי ההלניסטי במאה השניה לפני הספירה, אבל גם את תחילתה של מלחמת אחים עצובה וטרגית.

החל משיבת ציון ובניין בית המקדש השני במאה השישית לפני הספירה, ועד לתקופה המדוברת כאן, אמנם לא הייתה ליהודים מדינה עצמאית בארץ ישראל, אך הם נהנו מאוטונומיה תרבותית ודתית, והשלטונות שהתחלפו מספר פעמים- הפרסים, ממלכת מוקדון, בית תלמי, ועד לימי אנטיוכוס השלישי של הממלכה הסלאוקית ההלניסטית- העניקו להם חופש ולא התערבו בענייניה הפנימיים של הקהילה. המצב השתנה בימי אנטיוכוס הרביעי, אשר ניסה להתמודד עם היחלשות הממלכה בעזרת עיקול והחרמת אוצרות המקדשים של העמים עליהם שלט ובתוכם המקדש בירושלים, ואף שאף לחזק את ממלכתו בעזרת איחודה הדתי וסגידה קולקטיבית לאל זאוס. בשלב מאוחר יותר נכנסו אף גזירות שאסרו על היהודית לקיים את הפולחן בבית המקדש, אסרו קיום ברית מילה, שמירת כשרות ועוד.

מה שחשוב לזכור הוא, שכאמור, מעבר למרד באנטיוכוס ובממלכה הסלאוקית, מדובר כאן במלחמת אחים בין קבוצות גרילה מחתרתיות בראשותם של מתיתהו החשמונאי ובניו, אל מול השכבה היהודית, חלקה אריסטוקרטית ועשירה, אשר אימצה חלק מאורחות החיים היווניים ועסקה בפילוסופיה יוונית, פיתוח החוש האסתטי ופיתוח תרבות הגוף והספורט. בניגוד אולי לאופן בו לעיתים מצטיירים המתיוונים, כמי שהשליכו אחרי גבם את התרבות היהודית והפכו להלניסטים עובדי אלילים, אנו יודעים כי נעשה שילוב של אורחות החיים ההלניסטיים בתוך אלה היהודיים. בתקופה זו, למשל, תורגמה ליוונית חלק מן הספרות היהודית הקנונית, האסטתיקה ההלניסטית נכנסה לבתי הכנסת בדמות פסלים יווניים שהוצבו בהם, והשמות ההלניסטים היו מקובלים בקרב הקהילה היהודית המבוססת. אבל הסממנים ההלניסטים היו חיצוניים ולא השפיעו על האמונה הדתית הפנימית, וגם לכשהגיעו גזירות השמד, יש בסיס להאמין כי הנטייה הייתה לקבל אותן מתוך ההנחה שיכולת אכיפתן עי השלטונות הייתה קלושה.

לכן, יש מי שרואה במתיתיהו, יהודה ואנשיהם קנאים דתיים אשר דחו הצעות שלום הלניסטיות והעדיפו לצאת לקרב עקוב מדם כנגד ההלניסטים והמתיוונים על מנת לתפוס את השלטון. לא לחינם כנראה, סרבו חותמי התנ"ך לשלב את ספר מכבים המלחמתי בתוך ספר הספרים, וחז"ל מקדישים אך מילים ספורות לחג במשנה ובתלמוד, כשהם מצניעים ככל האפשר את סיפור המרד ובמקומו מופיע סיפור על נס שכולו אלוהי. חכמי התלמוד, שראו את תוצאות המרד הגדול שהוביל לחורבן הבית השני, ומרד בר כוכבא הרצחני שלאחריו, נמנעו מלזרוע תכנים מתסיסים בסיפור החג כיון שלא רצו להזין את יצר הקנאות שקיים בעם שלנו עוד מימיהם של פנחס ואליהו.

לא צריך להתאמץ כדי למצוא את תופעות הקנאות בימינו במדינת ישראל, וצריך להיות עיוורים או חרשים כדי לא לשמוע ולראות את המשיחיות הגואה בשיח היהודי הישראלי ואין הכוונה, לצערי, רק בקרב נערי גבעות או עשבים שוטים למיניהם, אלא בשיח מרכזי בבית המחוקקים שלנו. מי שחי בתפוצות ופוגש יום יום ביהדות "המתייוונת" דוגמת הזרמים הליברליים, ששילבו בתוכם ערכים הומניסטיים מודרניים של דמוקרטיה, שוויון, פמיניזם ועוד, יכול אולי, כישראלי שחונך היטב על ברכי האורתודוכסיה, לחוש רגש "חשמונאי" שכזה ולשאול: 'היהדות האמיתית מה יהא עליה'? אבל יכול גם להתפעל מן האומץ והיצירתיות שבמידה רבה אפשרו לתרבות היהודית לשרוד את אתגרי הדור- כל דור ואתגריו הוא.

אז איך מדברים חנוכה פלורליסטי עם ילדים צעירים? הרי הסיפור המורכב אותו סיפרנו כעת, לא רק שאינו מתאים לילדים, אלא שגם אין לו סיכוי להתחרות בסיפור "הטובים נגד הרעים" שאימץ הנרטיב הציוני, שהאדיר דמויות הרואיות כמו מתיתהו, בר כוכבא ושמשון הגיבור.

לילדים גדולים יותר אפשר לנסות לספר סיפור על שתי קבוצות בעם היהודי שחלקו זו על זו לגבי מהו אורח החיים הנכון והמתאים להם, ובמקום לנסות לפתור את המחלוקות בדיאלוג- בחרו בכח הזרוע; אפשר לשוחח על כך שבמלחמה אין באמת מנצחים ולשאול מהן האלטרנטיבות. ניתן להדהד לסיטואציות שונות בחיי היום יום של הילדים, או, אם הם גדולים יותר, להתייחס לדוגמאות היסטוריות או פוליטיות.

ואפשר לעשות כמעשה חז"ל ולספר את סיפור כד השמן-  לא חייבים בהכרח לדבר במונחים של נס אלוהי, אך ניתן לדבר על משמעות האור, וכיצד נוכל למצוא את האור בתוכנו (בלי ציניות בבקשה) ולהגביר אותו בסביבתנו ובעולם כולו.

 מומלץ מאוד להציץ באתר התנועה הרפורמית בישראל, שהמחלקה החינוכית שלה מפיקה חומרים יפים המאפשרים ליצור שיח יהודי-פלורליסטי עם הילדים, ולהעניק להם חווייות מרנינות של של פעילויות אינטראקטיביות שונות ומהנות עם המשפחה והחברים:

http://www.hagim.org/

בנוסף, האתר של מכון החגים של קיבוץ בית השיטה אף פעם לא מאכזב ברעיונות לפעילות ובטקסטים השונים שהוא מציע:

http://www.chagim.org.il/

ולבסוף, להלן טקס הדלקת נרות חנוכה עם טקסטים מגוונים שניתן להוסיף למעמד המשפחתי או הקהילתי:

http://www.reform.org.il/Assets/reformhannukahasufa2013.pdf

מאחלת לכולנו חג של אור שגובר על החושך, של מתינות שגוברת על הקנאות ובעיקר- חמימות משפחתית וקהילתית.

שבת שלום!