אחת ולתמיד: האם הסילבסטר הוא חג אנטי יהודי?

מאת: טובה בירנבאום

אף אחד/ת מאיתנו אינה/ו מזיל/ה דמעה על לכתה של שנת 2020. חווינו שנה שתיזכר בהיסטוריה האנושית ככזו ששינתה אותנו ואת העולם כפי שאנו מכירים אותו. הגעתה של שנת 2021 לפיתחנו מעוררת תקווה לחזרה למציאות השגרתית אליה אנו מתגעגעים, של מפגשים משפחתיים פנים אל פנים, לימודי בית ספר שמתקיימים כסדרם ופגישות עבודה שלא על גבי המסך.

היום הראשון שמציין את פתיחת השנה האזרחית תמיד אפוף סימני שאלה ומבוכה עבור רבים מאיתנו, הישראלים. יש מי שרואה בחגיגות השנה הלועזית החדשה אקט שנוגד את אורחות החיים היהודיים והתרבות היהודית; הוא יאמר כי לנו יש ראש שנה משלנו – אז מה לנו ולראש השנה הגויי הזה?

אי אפשר שלא לקשר את הדיון הזה עם פרשת השבוע, פרשת ויחי, בה אנו קוראים על היטמעותם של בני יעקב במצרים, זו שתוביל לבסוף לשיעבוד ארוך של דורות. מדרש מפורסם מספר בגאווה את סוד גאולתם של עם ישראל ואת סוד הישרדותם: היבדלות מן התרבות הדומיננטית במצרים והקפדה על אורחות חיים ייחודיים: "רבי הונא בשם בר קפרא אמר: בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצא בהן אחד פרוץ בערווה" (ויקרא רבה, לב). הדרשן המבריק במאה השישית, שדורש את הדברים בפני קהילתו, מבקש לחזק את המאזינים בדביקות באורח החיים היהודי, ומעודד אותם שלא להתפתות ולהיסחף אחר מנהגים זרים מהתרבות הסובבת אותם.

ובכן, האם בבואנו לציין את תחילת השנה הלועזית אנו מחלישים את זהותנו היהודית ופורצים פרץ מסוכן של היטמעות בתרבות זרה?

בפועל, אם נרצה או לא, אנחנו חיים את חיינו ע״פ לוח השנה הגרגוריאני, בארץ וודאי בחו״ל, ומטבענו כבני אדם אנו אוהבים טקסים וציון של מעברים בחיים. באירופה וגם בארץ (בעקבות תקופת המנדט הבריטי) נוהגים לכנות את ליל ה-31 לדצמבר, ליל הסילבסטר. בארה״ב הוא פשוט ליל השנה החדשה. שלא בזמן קורונה בהרבה מקומות מציינים את תחילת השנה החדשה במסיבות נוצצות במיוחד ובנשיקה המפורסמת בחצות. כדאי לדעת כי החג המציין את השנה החדשה אינו חג נוצרי אלא חג אזרחי; להיפך- הכנסיה התנגדה בשעתו לחגיגות, ששורשן היה פגאני, וניסתה לדכא אותן ע"י הנהגת צום בשלושת הימים הראשונים של השנה.

אבל מי היה סילבסטר והאם נכונות השמועות כי הוא היה צורר יהודים שיכול להתחרות עם עוכרי ישראל בעלי מעמד, כגון אנטיוכוס ופרעה?

בכנסיה הקתולית ישנו פולחן קדושים משמעותי; כל יום מ-365 ימי השנה מוקדש לקדוש כלשהו מתוך ההיסטוריה הנוצרית. את ה-31 בדצמבר קיבל כומר תושב רומא בן המאה הרביעית לספירה, שהפך לאפיפיור- האפיפיור סילבסטר הראשון. כהונתו הייתה בראשית תקופת הפריחה של הנצרות, בה היא הפכה מדת שולית ומחתרתית לאחת הדתות הבולטות באימפריה הרומית. בתקופת כהונתו של סילבסטר הראשון שיפר הקיסר את יחסו כלפי הנוצרים, והם קיבלו לראשונה חופש דת מלא ומעמד שווה לבני הדתות האחרות באימפריה.

הרבה מיתוסים נקשרו בשמו של האפיפיור סילבסטר הראשון: סיפרו עליו כי היה מרפא מצורעים, סיפרו אף כי הוא זה ששכנע את הקיסר קונסטטינוס להתנצר ואף ערך את טקס הטבלתו לנצרות; סיפורים אלה הוכחו כמופרכים, כמו גם המיתוסים המתארים את סילבסטר הראשון כרודף יהודים: סיפרו עליו כי כפה על יהודים להמיר את דתם, עינה ורצח אותם, אך ברור כיום כי סיפורים אלה הם חסרי כל יסוד היסטורי. הם אף משוללי היגיון כיון שבתקופה דעסקינן הנצרות לא היתה (עדין) דת רודפת, אלא התאוששה ממאות שנים של היותה דת נרדפת.

אז אם כן, אין מדובר בחג נוצרי וודאי שלא מדובר בציון חג על שם צורר יהודים נורא. עדין, יש מי שיחושו אי נוחות לציין חג שאינו חג יהודי, כמו שלא ישושו לציין, למשל, את יום הוולנטיין (עוד קדוש נוצרי) כיום האהבה ב-14 לפברואר.

בעיני, השאלה היא אינה מה אנו לא מציינים על מנת לשמר את זהותנו, או ממה אנו נמנעים, כשם שמציע המדרש בו פתחנו, שנוקט בארבעה לאוים נוקבים ומהדהדים; אני מציעה לשאול מה אנו כן מציינים ובאילו פעולות אקטיביות אנו נוקטים באופן פוזיטיבי על מנת לשמר זהות יהודית חיה ורלוונטית: כיצד אנו חיים אורח חיים יהודי תרבותי על דרך החיוב, אם בציון מועדי מעגל השנה היהודי באופן שמתיישב עם הערכים בהם אנו מחזיקים; אם בשיח יהודי תרבותי שמכיל את הסוגיות היומיומיות העומדות לפתחנו, אך מסוגל לתת לו גם מילים מעולם הערכים היהודי; ואם במלחמה אקטיבית על זהותנו היהודית באופן שבו אנו תופסים אותה, מבלי להשאיר את השיח אודותיה ואת הפרשנות שלה רק לאלה שמפרשים אותה באופן שמנוגד לערכים שלנו.

בין כך ובין כך, נקווה כי נשיקת החצות, בין אם אתם מקפידים בה או לא, תהיה יריית פתיחה לשנה טובה הרבה יותר, שנה אזרחית של בריאות, שיקום הכלכלה העולמית וחזרה לפעילות קהילתית ומשפחתית שאנו כל כך מתגעגעים אליה.

שבת שלום ושנה אזרחית ברוכה!