פרשת תצוה: לו היה ראש הממשלה נושא על חזהו את שמותנו

מאת: טובה בירנבאום

כל שנה אני מתרשמת מההוראות שמקבל משה מאלוהים בכל הנוגע לבניית המשכן ועיצובו האסתטי. הרבה משאבים, מחשבה ומאמץ מוקדשים לתכולתו המפוארת של המשכן, והשבוע אנו קוראים גם על בגדי הכהנים, ובעיקר אלה של הכהן הגדול, שמהוים מלאכת מחשבת של ממש וכל פרט בהם מתוכנן, מוקפד ומעוצב:

"… וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חשֵׁב… וְעָשִׂיתָ אֶת-מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת… וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי עַלשׁוּלָיו סָבִיב וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב… וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם…" (שמות כח).

לכאורה, כך ראוי שייעשה בכל מסגרת ייצוגית שמשרתת את הציבור; הכהן הגדול, הכהנים, הלויים וכל מערכת המשכן וכליו- ראוי לכבדם ולא לחסוך במאמץ, יצירתיות ומשאבים על מנת לייצג את מעמדם הייחודי מול העם. אבל קשה לקרוא את תיאורי הפאר הללו מבלי לחשוב על נבחרי הציבור שלנו היום, כאשר אחד מהם, ראש ממשלה לשעבר, התחיל לרצות השבוע עונש מאסר על מעילה בכספי ציבור, ואחר, ראש הממשלה המכהן ומשפחתו, מככבים בכותרות חדשות לבקרים בכל הנוגע לאורח חיים ראוותני, ניצול ציני של מעמדם ובזבוז משווע של כספי משלמי המיסים.

לא לחינם הפרשה שלנו, שמכבירה בתיאורי פאר, בדים יקרים וחומרים רבי ערך, מדגישה שוב ושוב את המטרה לשמה נועדו הדברים; אחד הפריטים המרשימים במערכת הביגוד של אהרון הכהן הוא כמובן החושן:

"וְעָשִׂיתָ חשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר תַּעֲשֶׂה אֹתו… וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן אַרְבָּעָה טוּרִים" (שם).

החושן, אולי הפריט המושקע והיקר ביותר, מוודא כי אהרון הכהן, המהתלך בבגדי פאר בתוך משכן מפואר, נושא על ליבו כל הזמן את המטרה שלשמה זכה בכל היופי הזה:

 "וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם פִּתּוּחֵי חוֹתָם אִישׁ עַל שְׁמוֹ תִּהְיֶיןָ לִשְׁנֵי עָשָׂר שָׁבֶט… וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי-יְהוָֹה תָּמִיד".

שני דברים מזכיר החושן לכהן הגדול מידי יום ביומו: את מי הוא מייצג ובפני מי: מי נושא אליו עיניים- עם ישראל, ואל מי עליו לשאת עיניים- אל אלוהים. התזכורת היומיומית הזו אמורה למנוע מן הפאר והמעמד הייחודי להם זכה לסמא את עיניו ולגרום לו לשכוח את תפקידו האמיתי.

גם ההכנה הטכנית של הבגדים לא נחשבת טכנית כלל וכלל, אלא מחייבת שתתקיים מאחוריה כוונה רוחנית מיוחדת; המקור עושה שימוש בביטוי מקסים כשהוא בא לתאר את התכונה האישיותית הנדרשת ממי שמכין את הבגדים- "חכמת לב": משה מצווה לקחת אנשים חכמי לב שיתאימו למשימת הכנת הבגדים:

"וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי" (שם).

הביטוי היפה הזה מצביע על מבנה אישיותי שמשלב אינטלקט ורגש; האנשים המיוחדים הללו, שמקפידים למלא אחר הוראות משה מפי אלוהים בנוגע לעיצובם הפיזי של בגדי הכהן, עושים את עבודתם מתוך מניע רגשי משמעותי ומוודאים כי ליבם במקום הנכון.

אולי מי שהלך הכי רחוק עם הכיוון הפרשני הזה הוא המלבי"ם, רבי מאיר לייבוש וייזר, שחי במאה ה19 במזרח אירופה, שמביא בפרושו רעיון יפהפה:

"הנה הבגדים שציוה לעשות היו כפי הגלוי בגדים חיצוניים, שיספר עניינם, איך עשו אותם האומנים במלאכה; אבל באמת היו מורים על בגדים פנימיים שיעשו כהני ה' להלביש בם את נפשותיהם בדעות ובמידות ובתכונות טובות שהם מלבושי הנפש, ומלבושים אלה לא עשו האומנים, וציוה ה' אל משה שהוא יעשה בגדי קדש אלה, היינו ללמדם תיקון נפשותיהם ומידותיהם באופן שילבישו הוד והדר את נפשם הפנימית".

הרעיון הנועז של המלבי"ם מרוקן את כל הפאר הפיזי והדיוק העיצובי מתוכן ומצהיר כי התיאורים הללו כלל לא נכונו על מנת להרשים אותנו בפאר חיצוני, אלא כוונתם להדגיש את כמות המאמץ והמשאבים הנפשיים שעל משרתי הציבור להשקיע במלבושים הפנימיים, במידות האישיותית הראויות למעמד זה ולתפקיד זה.

ושוב אני חושבת על ראש הממשלה שלנו, שעסוק בימים אלה בקידום עסקי הימורים באילת, וליבי נעצב בחוזרי אל הטקסט העוצמתי של המלבי"ם ותוהה מדוע המלבושים הפנימיים של נבחרי הציבור שלנו היום כל כך מביכים וכל כך לא ראויים. לו היה ראש הממשלה שלנו נושא חושן על חזהו, שעליו חקוקים שמותיהם של אלה אותם הוא אמור לשרת ואמורים להיות בראש מעייניו- אולי משהו מכך היה מקרין פנימה- מן הלבוש החיצוני אל הלבוש הפנימי.

שבת שלום!