פרשת תזריע: כך ייעשה לאיש אשר יוציא מפיו אמירה גזענית
מחלת הצרעת מופיעה בתנ"ך כעונש על אמירה שלא במקומה, ובאופן ספציפי יותר- אמירה גזענית. השיח הגזעני שהתנהל השבוע בארץ גרם לטובה בירנבאום לקוות שאותה מחלה עתיקה ומסתורית תחזור בעידן המודרני ותסמן באופן חד משמעי מהם גבולות השיח הלגיטימי ומתי על נבחר ציבור גזעני להיות מושלך אל מחוץ למחנה
מאת: טובה בירנבאום
המופע הראשון של הצרעת במקרא כעונש הוא בשל גזענות:
"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח… וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל-מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת… וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים" (במדבר יב).
הפרשנים יצירתיים מאוד בהקשר למהות חטאה של מרים אבל רובם מסכימים כי דיברה על שונותה של אשת אחיה וכי שונות זו מייחסת לה שליליות או נחיתות מסוימת. קשה שלא לראות כאן הקבלה בין החטא לבין העונש- מרים התייחסה לשוני של גיסתה ולעובדה כי אין מקומה עם שאר בני הקבוצה ההגמונית "הרגילה", והיא נענשה בנידוי זמני מן המחנה שלטהרתו היתה כה חרדה.
הפרשה שלנו עוסקת בפרטיו של מושג הצרעת ומזמינה אותנו למצוא את ההקשרים הרלוונטיים לימינו. הצרעת המקראית מתריעה על כשל מוסרי רוחני בו לוקה האדם הנגוע, ומורה לו על תהליך של היטהרות בהדרכתו של הכהן.
השבוע סערה התקשורת בשל התבטאויות גזענויות של חבר כנסת מן הקואליציה. בצלאל סמוטריץ' כתב בעד הפרדה בין יולדות יהודיות וערביות בבתי החולים והצית שיח מתלהם על הבדלי מנטליות בין עמים ויחס אל האחר כאל אויב. התגובות שפורסמו בתקשורת ממהרות להתנער מן האמירות הללו ולהשליך את אומרן אל מחוץ למחנה. אמירות כאלה, כך נאמר, אין מקומן בתוכנו, ואדם כזה- אין מקומו איתנו. אבל אנחנו יודעים כי במקביל, האמירות הללו זיכו את ח"כ סמוטריץ' בחיבוק חם בקרב חלקים מסוימים של המחנה, וזו כמובן הייתה כוונתו.
עם ישראל מתחלק בימים אלה למחנות שונים וחלוקים; בזמן שחלק אחד יוקיע את הגזען ויתנער ממנו ומאמירותיו בשאט נפש, החלק השני ישבח אותו על ישירותו ואומץ ליבו ויתמוך בו ובפעולותיו. הנחרצות הברורה בעונש שספגה מרים על דבריה אודות גיסתה הכושית והשלכתה מן המחנה לשבעה ימים אינה קיימת בשיח המפולג אותו אנו חיים, ואמירות גזעניות קיצוניות כל כך אינן מוקעות באופן אוטומטי.
האווירה הזו בולטת מאוד ביחס לאווירה שקיימת בקהילה היהודית הליברלית בארצות הברית. בכנס על ישראל שנערך בברקלי בסופ"ש האחרון, שוב נתקלתי ביהודים חמים שאוהבים מאוד את ישראל, מבועתים מן השיח המתלהם והגזעני שפושה בארץ, ונבוכים מול ילדיהם ונכדיהם שאינם מוכנים לשאת עוד את השניות של תמיכה בישראל על אף השיח והמדיניות שלה. עבור היהודים הליברלים באמריקה, מילים כמו שאמרה רויטל סמוטריץ השבוע, כאשר נשאלה לגבי מיילדת ערביה, באשר לרצונה שאך ידיים יהודיות ייגעו בתינוק שלה בבואו לאוויר העולם, אינן מקובלות ואינן נסבלות בשום הקשר ובשום פורום.
לפעמים הייתי רוצה שהמחלה העתיקה והמסתורית הזו, הצרעת, תחזור אלינו ותאותת לנו באופן ברור וחד משמעי שאמירות מסוימות אינן יכולות להיאמר בשום נסיבות ובשום הקשר. מרים והעם כולו קיבלו מסר חד משמעי היכן עובר הגבול של שיח לגיטימי וכי מי שעובר אותו ראוי להיענש במלוא החומרה. העובדה כי ביטויים כה גזעניים עשויים להיחשב לגיטימיים עבור חלקים מן העם שלנו מעוררים בי יאוש כבד.
אנחנו ניצבים על סיפו של חג החירות. העם שלנו, שטעם טעמה של גזענות לכל אורך הדורות, חייב להוקיע התנהגות גזענית בכל דרך שהיא. עצם העובדה שעבור חלק מאיתנו בצלאל סמוטריץ' נחשב לבן הרשע שיש להקהות את שיניו, בעוד שעבור האחרים הוא הבן החכם שמקבל חיזוק ותמיכה- חייב להדליק אצלינו נורה אדומה מבהיקה ולנער את כולנו להתעורר לפעולה.
שבת שלום!
