טיול בהנרי קו סטייט פארק
נוטים להתבלבל בינו לבין הנרי קאוול, אך בהנרי קו סטייט פארק אין עצי רדווד, אלא שבילי הליכה העוברים בחורש אלונים מרווח וגבעות עשב עם נוף פתוח למרחק. בעונת הפריחה (עכשיו!) יש שם חגיגת צבעים אמיתית הכוללת את מיטב פרחי אזור המפרץ וגם אגמון קטן ונחמד הפופולארי בקרב דייגים צעירים.
מאת: טלילה גולן
באחד האתרים המוקדשים להנרי קו סטייט פארק (Henry W. Coe State Park) רואים את האזהרה הבאה: ״זה אינו הנרי קאוול סטייט פארק" (Henry Cowell Redwoods State Park). ובאמת – אלו שני פארקים יחסית קרובים עם שמות דומים. אבל הדמיון בין הפארקים האלה מסתיים בשם.
על פארק הרדווד ע״ש הנרי קאוול כבר המלצתי פה בעבר. היום אני ממליצה על ההנרי השני – פארק הנרי קו.
הפארק נמצא בהרים שממזרח למורגן היל, בין סן חוזה וגילרוי. רוב האזור היה שייך בעבר לאותו הנרי קו ונכדתו קנתה את חלקם של דודיה שלא חפצו לשמור על שטחם ותרמה את הכל למחוז סנטה קלרה, שלאחר עשור שנים העביר את ניהול השטח לסטייט. מאז, ראשות הפארקים של קליפורניה עוד רכשה והוסיפה שטחים לפארק הזה עד שהפך לפארק הסטייט השני בגדלו (רק אנזה בורגו שעל גבול מקסיקו גדול יותר).
הנרי קו הוא פארק גדול מאוד, אבל לנסוע בו אסור. מגיעים לחניון ומשם אפשר רק ברגל (או באופניים או על גב סוס), הווה אומר שמי שרוצים להגיע עמוק פנימה צריכים לעשות טרק (Backpacking) .
ומה כן אפשר לראות שם בטיול רגלי של יום אחד? ישנם כמה שבילי הליכה ברדיוס של 2-5 מייל שעוברים בחורש אלונים מרווח וגבעות עשב עם נוף פתוח למרחק. בעונת הפריחה (אפריל/מאי: עכשיו!) יש שם חגיגת צבעים אמיתית שכוללת פרגים קליפורנים, אירוסים, שושני מריפוזה ועוד ממיטב פרחי אזור המפרץ. אם הולכים כ-2.5 מייל על דרך העפר שנקראת כביש מנזניטה פוינט מגיעים לאגם באס שהוא אגמון קטן ונחמד ומלא דגים קטנים. האגם הזה מאוד פופולארי בקרב דייגים צעירים במיוחד שמתרגלים ׳דיג זבובים׳, תופסים את הדגים ומשחררים חזרה למים. באזור הזה מטיילים להם בגלוי ובלי פחד מאנשים להקות של תרנגולי הודו פראים ואיילים.
למיטיבי מיטיבי הלכת שיכולים להרחיק קצת יותר אני ממליצה מאוד להמשיך ולרדת לנחל קויוטי עד לצ׳יינה הול (China Hole) שם יש פינת חמד מקסימה ואפשרות לטבילה מרעננת במי הנחל. מצ׳יינה הול אפשר להשלים את הסיבוב דרך ׳מישור העוני׳ (Poverty Flat) או דרך הכיוון השני Madrone Soda Springs . הסיבוב הזה הוא בהחלט למיטיבי לכת – גם מבחינת האורך (9 מייל מינימום) וגם בשל הפרשי הגובה.
בפארק ישנם אתרי קמפינג לרוב אבל רק לאחד מהם (זה שליד הכניסה המערבית ומרכז המבקרים) אפשר להגיע עם רכב, והוא קטן למדי. לשאר אתרי הקמפינג צריך להגיע ברגל עם הציוד על הגב. במנזניטה פוינט ישנם גם אתרים קבוצתיים אליהם ניתן להכניס שני רכבים עם ציוד (בנסיעה אחת בלבד, בתאום מראש עם הפארק), ופרט לנהגים, שאר האנשים אמורים להגיע ברגל.
התנאים בפארק בסיסיים ביותר. בתי השימוש (היכן שיש) הם בור באדמה ובשום מקום בפארק אין מים זורמים (פרט למים הטבעיים שבנחלים, ואת אלה יש לחטא). בחלק מאתרי הקמפינג יש מיכלים גדולים עם מי שתיה וכדאי לברר מראש אם הם מלאים.
