דיסנילנד עם ילדים

דיסנילנד עם ילדים

בהיתי בתמונה של העכבר הקטן והרגשתי שאני פשוט לא רוצה לצאת למסע הזה.

דאגתי משעות אינסופיות באוטו עם שלושת ילדיי (בני 3, 6 ו-7) גירוי יתר של כל החושים על ידי מוסיקה, צבעים, ריחות ושאר תעלולים, דאגתי מתורים ארוכים וחום בלתי נסבל, דאגתי שהילדים לא יתפקדו ושכל המסע הזה יתברר כסיוט אחד גדול. וזה לא שאני לא בן אדם אופטימי,  נהפוך הוא, אבל אני פשוט ריאלית. אבל הבטחנו, והבטחות צריך לקיים. ימים ספורים קודם לכן, שכנתי האמריקאית האהובה, השאירה לי בפתח הדלת את המדריך הלא רשמי לדיסני 2014 (The Unofficial Guide to Disneyland 2014). כן, קראתם נכון 2014! והם משפחה שנוסעת לדיסנילנד פעם בשנה, אולי משהו השתנה ענתה לי כשהתפעלתי מהגרסה הכל כך מעודכנת!

הספר קורע מצחוק – נותן אנליזות מתוחכמות של ההמתנה בתורים –  הרי תמיד רציתם לדעת כמה דקות המתנה יש לכם אם יש 58  אנשים לפניכם בתור וכמה אנשים יעברו את התור עד שאתם תרדו מהמתקן… הערכות של כמה המתקן מפחיד / מהנה אם אתה  בן 3, בן 8 בן טיפש-עשרה, סתם קצת מבוגר בן 30+ וגם לאלו שהם בני 60+ , זה פשוט בלתי נתפס. הספר משווה בין באולינג לביקור בדיסני ומתאר את הכל בהרבה הומור , אבל גם נותן לך להבין שאם לא תתכונן, אתה תבזבז הרבה זמן בהליכה מיותרת, עמידה בתורים ועוד הנאות שכאלו בחיים…

בספר יש המלצות על מסעדות ומלונות, מתי לנסוע (או מתי לא, כי תפגשו שם לפחות עוד 50,000 איש). התיאורים של המתקנים מדוייקים להפליא, ובסוף הספר יש מסלולים  מומלצים לכל הרכב משפחתי שעולה בדמיונכם.

אנחנו דבקנו ב- Dumbo or Die – ההמלצה ליום אחד עם ילדים קטנים. המקום היחיד שעמדנו בתורים משמעותיים היה כשהחלטנו להתחכם ולא ללכת לפי ההמלצות!

חופשה אמיתית זה לא. נסענו לארבעה ימים ברוטו, יומיים נטו. הדרך ארוכה (6.5 שעות נטו), משעממת ואין מה לבנות על לעשות משהו באמצע. חשוב לתכנן להגיע לאיזור לוס אנג'לס (כ-5 שעות נסיעה) בשעות שיש פחות עומס (לא בבוקר וגם לא אחרי ארבע אחה"צ), שילמנו על זה בפקקים של שעתיים.

קמנו בשש בבוקר, כדי להספיק לאכול לפני שהפארק נפתח בשמונה. לנו במלון חביב, עשר דקות הליכה מהפארק, שהתברר כהחלטה נבונה לאחר כל השעות הארוכות באוטו. והאמת? לא הייתי משקיעה יותר מדי במלון, כי את רוב היום בילינו בפארק, כך שרק חשוב שהמיטה תהיה נוחה (וגם זה אתגר לפעמים בפני עצמו). שבנו למלון בעשר בלילה, אחרי שכבר לא יכולנו לעמוד על הרגליים.

בילינו יום אחד ארוך ב- California Disney Adventure Park ואת השני ב- Disneyland (שני פארקים של דיסני, שנמצאים אחד מול השני). האוכל, ברב המקומות, בינוני ביותר ויקר להחריד. בכניסה כתוב שאסור להכניס אוכל, אבל ראינו לא מעט אנשים שהגיעו מוכנים מאוד מהבית.

מה עשינו? הכל. טוב, נו, לא הכל. השארנו קצת לפעם הבאה. אבל עלינו על מתקנים, הבכורה אפילו עלתה על רכבת הרים, וראינו מצעדים, הלכנו לשיעור ציור ולמדנו לצייר את דונלד דאק, ראינו מופע מדהים של אלדין, והתחבקנו עם דונלד מיקי ומיני (לא האמנתי שאני מחכה חצי שעה בשמש לחיבוק מעכברה! – אבל מה זה לעומת החיוך של הקטנה) . וגם עם הנסיכות כמובן. עפנו מעל קליפורניה – משקיפים על סרט של 360 עם רוח בפנים, זמזמנו את השיר הכי מעצבן של "it's a small world after all" פגשנו את בת הים הקטנה ואת ומרי פופינס, ירינו לכל הכיוונים במתקן של סיפור צעצוע, וצחקנו והרגשנו לרגע גדולים מהחיים וממש שוב ילדים. באופן אישי, לא האמנתי שאני בטירוף הזה עם שלושה משלי ורוב הזמן כולם נהנים.

מספר טיפים פרקטיים:

* לקרוא את הספר ולתכנן קצת, אחרת תמצאו את עצמכם הולכים מרחקים גדולים ועומדים בתורים – חבל…

* לבדוק מתי יש פחות אנשים בפארקים ואין כנסים. לנצל חגים יהודיים, או סתם חגים שיש לכם ואין לאחרים.

* לקנות כרטיסים מראש – יש מספר סוגים של כרטיסים, תלוי מה משך הביקור ואופיו. אין כמעט הנחות על כרטיסים. מצאתי הנחה קטנה, אבל יחסית משמעותית לעומת דברים אחרים שראיתי ב: www.mousesavers.com

* להגיע לפארק כשהוא נפתח (לבדוק מראש, זה משתנה) – השעות הראשונות פנויות יחסית, והתורים עוברים מהר. מאוחר יותר, זה עלול להיות בית משוגעים. סופי שבוע נוטים להיות יותר מלאים.

* לקוסטקו יש כל מיני דילים שכוללים גם ארוחת בוקר עם נסיכות / מיקי וחבריו וכו', שמעתי שזה נחמד – ממה שאני מצאתי הם לא תמיד מאוד משתלמים, אז מומלץ לבדוק טוב.

* להביא עגלה – גם אם הילד בן חמש, ולא ישב בה שנתיים, הוא יודה לכם מאוד.

* לאכול את ארוחות הצהריים והערב או מוקדם מאוד או מאוחר מאד (11:30 וחמש וחצי בהתאמה), או בתוך הפארק או מחוץ לפארק, שם יש מתחם גדול עם הרבה מסעדות.

* ייש כל מיני דרכים לעקוף תורים –

1. שיטת ה- Fastpass – השיטה מתוארת בפרטי פרטים בספר… אבל בגדול, יש מספר מתקנים בפארק שעבורם ניתן להוציא כרטיסים שיעבירו אתכם את התורים. את הכרטיסים ניתן להוציא ממכונה והם ייתנו לכם חלון זמן לעלייה למתקן. כשתגיעו עם הכרטיס לתור, תוכלו לעבור את מרבית התור ולעמוד דקות ספורות או רבע שעה לכל היותר. זה יכול להיות הבדל מאוד משמעותי – בין לעמוד שעה, לבין לעמוד עשר דקות – מומלץ!!

2. שיטת הנוסע היחיד – ברוב המתקנים הגדולים, יש תורים לנוסעים בודדים. התורים האלו קצרים מאוד. ברוב המקרים תוכלו לשבת מאחורי אהובי ליבכם או ב"רכב" אחד מאחוריהם.

3. להורים עם ילדים קטנים – לחלק מהמתקנים, יש מגבלת גובה. אם הורה אחד צריך לחכות בחוץ עם ילד צעיר יותר שאינו יכול לעלות על המתקן, בכניסה למתקן ניתן לבקש "פתק החלפה" וכשההורה הראשון חוזר, ההורה שחיכה יכול לעלות מבלי לחכות בתור. שווה!

* לא לוותר על מופע הלילה ב Disney Adventure – צריך לאסוף כרטיסים מוקדם בבוקר (המחיר כלול בכרטיס הכניסה) – ולא להגיע למופע שעה לפני הזמן, כמו שתראו את שאר העם עושה. ממש אין צורך, מצאנו מקומות מצויינים גם דקות ספורות לפני (וכך גם אורחים אחרים – תקראו על כך בספר).

* לא לוותר על המצעד בדיסנילנד.

* לאוהבי ציור – יש שיעורי ציור קצרים ב-Disney Adventure שבהם תוכלו ללמוד לצייר דמויות שונות, מומלץ לכל גיל וגם למי שאינו יודע ממש לצייר.

* לאוהבי מחזות זמר – יש מופע מרהיב של אלאדין ב – Disney Adventure  – עם שטיח מעופף מעל הקהל, ופיל שצועד בין הילדים!

 * ולסיום: זה האתר הרשמי של דיסני: https://disneyland.disney.go.com פחות השתמשתי בו.

* וזה לינק לספר http://www.filestube.com/query.html?q=unofficial+guide+to+disneyland&select=All  אפשר להוריד גרסה מהשנים האחרונות.

החופשה יקרה להכאיב, ואין הרבה דרכים להוזיל אותה. ילדים מתחת לגיל 3 לא משלמים, וגם כאלו ששבועיים מעל! כמובן, שניתן לישון יותר רחוק מהפארק במלון יותר זול, ואפשר גם לא לאכול בפארק עצמו, למרות שכל הסביבה יקרה.

אבל האמת, הכל מתגמד לעומת 48 שעות של פנטזיה. התחושה היא שאתה מקבל תמורה מלאה לעלות, והחיוך המטופש שדבוק לכל המשפחה על הפנים נמשך כמה ימים – וזה שווה בהחלט.

וכמו ששכנתי שאלה כשחזרנו…האם התאוששנו מההאנג-אובר של דיסני? וזה היה מדוייק להפליא…

הכותבת: מאיה צ'צ'יק שריר, יועצת ארגונית ומנחת קבוצות, גרה עם בעלה ושלושת ילדיה בברלינגיים.