ארזתם לבד? רשימת קניות לחוזרים מביקור בארץ

מאת: דלית גבירצמן

הנה שוב אני מוצאת את עצמי רוכנת, נוטפת זיעה ומביטה באימה וביאוש הולך וגובר אל לוע המזוודה. כמו פעוט קודח באישון לילה היא שבה ומקיאה לעברי את תכולתה. ״אבל באמת שלא קניתי שום דבר…״ אני מזדעקת, והאיש היקר מביט בי בשתיקה, מצביע על המשקל, וכהרגלו תמיד – צודק. זוהי שעת האמת. זהו הריטואל הקבוע. מחול אחרון ופרידה. המסע הגיע אל סופו, ואני מנסה בכל כוחי לדחוס את הכול לתוך מזוודה, שכמו תמיד, קטנה מלהכיל. היא שרועה לפני כשכל קרביה שפוכים, כמו נותנת עדות שקטה ורועמת לרחשי ליבי. בדיוק כפי שחגורת המכנסיים מתקשה להיסגר, הגרון נחנק מדמעות והלב עולה על גדותיו, כך מסרבת המזוודה בעקשנות להיכנע לעובדה, שעוד ביקור מולדת עומד להסתיים.

ובעודי עומדת למולה נואשת, ניצבת לפני הדילמה הקבועה: מה בכל זאת שווה את מקומו ומשקלו בה? זוהי שאלת מליון הדולר, או ליתר דיוק, $100 אובר-ווייט למזוודה. זהו משפט שלמה שבו עלי להכריע מה יכנס ומה ישאר מאחור. מה יעשה את דרכו אלפי מיילים ויגרום לי לאושר והנאה שבועות וחודשים רבים לאחר הביקור, ומה יתגלה כלגמרי מיותר. אז חברים, אחרי ארבע שנים שבהן, מידי שבוע, פתחתי בפניכם את סגור ליבי, ואף חשפתי את דלת המקרר שלי, החלטתי שהגיעה העת לפרסם ברבים את תכולת מזוודתי. והנה לכם רשימת הדברים שאני חייבת, כן נחמה, פשוט חייבת להביא איתי מהארץ:

יינות מקומיים

בכל ביקור מולדת אנחנו פוקדים איזה יקב אחד או שניים. וזה לא שחסרים אצלינו יינות טובים. כלל וכלל לא. אבל יש איזו גאווה וסוג של געגוע שנספג בטעם המקומי. האיש היקר פשוט אוהב את הטעם ביחס למחיר. המועדפים עלינו הם היינות של Pelter, ובמיוחד האחד שנקרא Trio. מומלץ!

סבון גוף של אהבה

אין ספק שזיכרונות מתקשרים אצלינו חזק בראש לריחות, ולהיפך. כל כך הרבה זכרונות ילדות שלי, חוויות מטיולים ואנשים שפגשתי בחיי מתחברים אצלי לריחות מאוד ספציפיים. עד היום, משב ריח חולף של האפטר שייב של אלן דלון מרטיט את ליבי, וריח חרדל ונקניק טרי יזכירו לי תמיד את המקרר של סבא מוטל. לכן, זה כלל לא מפתיע שלאנשים מסוימים ישנם סבונים שמזכירים להם את הארץ. מדרמפון, סינטבון ועד קצף האמבט הנוסטלגי של בת אורן וסבון הרחצה של פינוק. לאחרונה, התאהבתי בסידרת הסבונים הנוזליים של אהבה, המועשרים במינרלים מים המלח ובמרכיבים צמחיים. קרם הרחצה הקטיפתי בריחות של היביסקוס, לוטוס ומרווה הוא באמת – תענוג של ממש!

שמן זית

תגידו מה שתגידו, אבל מי שטען שטוב שם משמן טוב לא טעם כנראה שמן טוב מימיו. אחרי הביקור בבית הבד גלילי שבבית לחם הגלילית בשנה שעברה, ואחרי שטעמנו את שמן הזית מזן פיקואל של ערן גלילי, קשה היה שלא להתמכר לטעם. לכן, היינו חייבים להצטייד בפח שמן טרי ובארוחות רבות עוד נתענג ומטעמים לרוב נתבל בשמן הזית, שהוא פשוט- משובח!

ג׳עלה

למי שלא יודע, ג׳עלה זוהי תערובת ממכרת של אגוזים וגרעינים המעשירה ומשדרגת כל סלט טרי (זה כמובן, אם מתאפקים לא לנשנש אותה בין הארוחות). האיש היקר נהנה מתערובת הג׳עלה הקנויה של אפקטבעי, ואילו אני נשבעת שאין ג׳עלה טעימה יותר מזו הנמכרת בסופר שבגן שמואל. בכל מקרה, כולנו נהנים עד בלי די מהשילוב הקטלני של גרעינים, אגוזים, שקדים וכל השאר. הנאה צרופה!

טחינה של הר ברכה

כן, אני יודעת שאמרו עליהם כל מיני דברים, אבל מה לעשות שהיא הכי טעימה שיש? הטחינה של הר ברכה היא אכן מבורכת. אם לא הייתי מתביישת, הייתי אוכלת ממנה בכפית. אצלינו בבית, לא עובר שבוע בלי טחינה; כתוספת לחצילים, מעל כרובית צלויה או כל ירק אחר בתנור, עם חומוס, ובעיקר – כסלט טחינה. מעולה!

צלחות זכוכית מעוטרות

אחרי ששנים נטה ליבי באדיקות אך ורק אחרי צלחות וכלי הגשה לבנים, גיליתי לפני כשנתיים את קסם צלחות הזכוכית. ישבתי לתומי בבית קפה קטן בו הגישו לי את העוגיות בצלחת זכוכית קטנה ומעוטרת, ומיד התאהבתי. שאלתי מהיכן הן, והמלצרית החביבה מיד הסגירה את מוצאן, כמו שרק בישראל עושים. למחרת, כבר ביקרתי בחנויות הקטנות שבנחלת בנימין. מאז, בכל שנה, הקולקציה רק הולכת וגדלה. א-ו-ש-ר!!

תבניות וצורכי אפייה

כשאני נכנסת לחנות או אפילו רק עוברת ליד דוכן לממכר מוצרים וכלים לאפייה, ראשי סחרחר עלי. יש בארץ מבחר חסר תקדים של תבניות חד פעמיות למאפינס, קאפקייקס, אינגליש קייק, ומה לא. כלים חד פעמיים לכל מנה ולכל אירוע. מפיות חגיגיות וראנרים לשולחן, מושלמים לקראת החגים הקרבים ובאים. ביקור בחנות ״פרחי תבור״ שבכפר ויתקין משאיר אותי פעורת פה. אך בנוסף, הגעתי בעזרתה של נוגה המקסימה לחנות סער שבמפעלי גרנות מול קיבוץ גן שמואל. שם ניתן למצוא כל מוצר שקשור לאפייה ולקישוט עוגות, ושם סוף סוף, מצאתי לי מצבט למעמולים. חלום שהתגשם!

ספרים חדשים

תקראו לי אולד פאשן, לא אכפת לי, אבל אני פשוט אוהבת להחזיק ביד, ללטף ולהסניף ספרים. אמיתיים כאלה, עם דפים מנייר, כריכה וריח של מכונת דפוס. ביקור מולדת לא יחשב כמושלם, מבלי שפקדתי איזו חנות ספרים אחת או שתיים והצטיידתי בכמה ספרים; ספרי בישול וספרות מקור. הפעם, העליתי בחכתי את ספרו החדש של אמיר גוטפרוינד המנוח ״הר האושר״, החדש של אשכול נבו ״שלוש קומות, החדש של אורלי קסטל בלום ״הרומאן המצרי״ ושני כרכים מספרו האחרון של אבא שלי ״נייר ברוח״. כולם נכנסו אחר כבוד למזוודה. מרחיב את הדעת והלב!

עוגיות, עוגיות, עוגיות

אני יודעת שזאת חולשה שלי. מה לעשות, אף אחד לא מושלם. אני פשוט חייבת לקנות בכל מאפיה שאני מבקרת בה קופסת עוגיות אחת לפחות. ארקפה בייקרי, לחם ארטיזן, לחמנינה, הכול הולך! לכן, אני חוזרת הביתה עם ערימה של עוגיות נפלאות, ומידי בוקר מתענגת עליהן עם הקפה. אני עוצמת לרגע את העיניים ונותנת לטעם לקחת אותי חזרה הביתה.

תבלינים

בכל ביקור בשוק לווינסקי או במעדניות מובחרות אני רוכשת תבלינים שלא ניתן להשיג במחוזותינו (או לפחות אני טרם מצאתי): זעתר, תבלין לעוף בגריל (מעולה!), אריסה ופפריקה מתוקה בשמן. אם לא הייתי מתאפקת, הייתי קונה עוד ועוד.

פרג טחון

רק מי שכיתת רגליו חודש ימים בחיפוש אחר פרג טרי לעוגת פרג כמו בארץ, יבין. מי שלא – שיעבור לסעיף הבא.

לוחות שנה

כל קיץ אני מתחדשת לי באיזה לוח שנה עברי מיוחד ושונה. פעם הוא של מיכל נגרין ופעם לוח שנה בסגנון רטרו. השנה, חברתי המוכשרת לימור גרסטל מפנקת אותי בלוח שנה צבעוני ומיוחד – ממש כמוה. הוא מעוצב בצורת מובייל דו צדדי, וניתן להשיגו בחנויות ספרים מובחרות ברחבי הארץ ובחנות העיצוב הנהדרת ״מדפים״ שביפו. פשוט מקסים!!

ומה קרה בסוף הסיפור, אתם שואלים? ובכן, בלב הולם ובמשקל עודף (שלי וגם של המזוודה) הגעתי בחצות לדלפק של יונייטד. הדייל החביב שקלט כנראה את המצוקה שלי, ואולי סתם היה עייף, לא הפנה אפילו מבט נוסף אל עבר המסוע. וכך, הפליגה כל הכבודה ועשתה את דרכה בשלום לחופי קליפורניה. לא הייתה מאושרת ממני!

שלכם בהתמדה,

דלית