על חגיגת יום נישואים ומסעדת מישלן בעיר

מאת: דלית גבירצמן

השירותים כמשל

אימא שלי תמיד אומרת שהדרך הכי טובה לדעת אם המסעדה שווה, היא לתת הצצה לחדרי השירותים.  ואין מה לעשות, אימא שלי גם בדרך כלל צודקת. כשנכנסתי לחדר השירותים במסעדת COI הבנתי את מה שליבי אמר לי כבר הרבה קודם – זאת הולכת להיות חוויה בלתי נשכחת.

הכרטיס במערכה הראשונה

לא זוכרת איך ומתי השתרבבה מסעדת COI לרשימה שלי. אני, שבעיקרון מקפידה שלא לחיות על פי עקרונות, לא נוהגת בעיקרון לקרוא יותר מידי על המסעדה/התערוכה/הסרט או הספר שאני בוחרת. אוהבת לסמוך על החושים והאינטואיציה שלי, שעל פי רוב לא מאכזבים. וכך, כשמתקרב יום הנישואים שלנו, אני ממהרת לעשות את ההזמנה מבעוד מועד, בלי לשאול יותר מידי שאלות, ומשתוממת קמעה כשנדרש ממני לתת גם את מספר כרטיס האשראי.

איך זכה האיש לכינוי ״האיש היקר״

הערב הגדול הגיע ואנחנו התקלחנו, התלבשנו, התבשמנו ועשינו פעמינו אל העיר. הערב היה נעים להפליא וצעדנו במעלה רחוב ברודוויי כשאנו מגניבים מבטים חוששים אל עבר מועדון פנטהאוז הסמוך. שלוש פעמים צעדנו הלוך ושוב עד שגילינו שחלפנו על פני דלת הסתרים למסעדה. נראה שהמארחת החייכנית חסה עלינו בראותה אותנו תרים אחר הכניסה ופתחה לנו בטובה את הדלת. נכנסנו פנימה ומצאנו את עצמנו בחלל אינטימי שבו היו ישובים הסועדים האחרים. לאחר שהמארחת החייכנית הושיבה אותנו אחר כבוד במקומותינו, ניגשה אלינו מלצרית חביבה והתעניינה אם נחפוץ במים רגילים או מוגזים, והסומלייה ניסתה לעניין אותנו במשקה אלכוהולי. ואז הגיע מלצר עם ספר שנראה כמו עותק מקורי של דיקנס בעטיפת עור מהודרת, ובו תפריט היום. דף אחד ובו מפורטות תשע מנות. בלי אף מחיר. על אף פעילותו השקטה אך המורגשת של המזגן התחלתי לחוש בזיעה קרה המבצבצת ונוטפת לאיטה במורד גבי. הבטתי בפאניקה לצדדים, מנסה להעריך במהירות את המצב בעודי מחפשת את שלטי יציאת החירום. המלצר החביב והמנוסה קלט כנראה את אותות המצוקה שלי, וניגש בחיוך לבדוק מה הבעיה. הודיתי בפניו בהכנעה, שכפי הנראה חלה כאן טעות מצערת. הוא הציע בנימוס להזמין לנו מקום באחת המסעדות האחיות שלהם. ואז האיש, שלא בכדי זכה לכינוי האיש היקר, הביט בי בעיניו הכחולות ואמר לי בדרכו השקטה אך הבוטחת שהכול בסדר. זה יום הנישואים שלנו ואנחנו הולכים להתמסר לחוויה.

כוכבים בחוץ

וכך גילינו שממש במקרה, לגמרי שלא במתכוון, נכנסנו אל מסעדת שני כוכבי מישלן, ואנחנו בכלל לא ידענו שהיא כזאת. כל מסעדה במדריך המפורסם נמדדת על פי שלושה מדדים: רמת האוכל המדורגת בכוכבים; רמת ההידור – סימן של סכין ומזלג מוצלבים בצבע שחור שמספרם נע בין אחד לחמישה ומידת הנעימות במקום – סימן של סכין ומזלג מוצלבים בצבע אדום שנע בין אחד לחמישה. וכן למדנו ממלצרנו החביב שסיפר לנו בגאווה שהשף במסעדת COI הוא מתיו קירקלי שהגיע אלינו ממסעדת L20 הידועה שבשיקגו והוא החליף את קודמו, השף המהולל דניאל פטרסון. זה לא אמר לנו הרבה, אבל הנהנו במקומות הנכונים והשמענו קולות התפעלות בשביל להיות נחמדים. החלטנו שמתמסרים, לא? אז הזמנו לנו יין לבן והתחלנו להביט מסביב. אי אפשר היה שלא להתפעל מהתאורה הרכה, משולחנות העץ המלא, מהחלונות הצרים שאיפשרו הצצה אל מאחורי הקלעים ומהמופתיות שבה מתנהל הטקס.

ועכשיו תורכם לשאול ״נו, אז איך היה האוכל?״ או, אז טוב ששאלתם. אחרי שהתגברתי על ההלם הראשוני, הדופק הואט והנשימה הוסדרה, הטבתי את הכריות מסביבי, שלחתי את קול ההגיון להמתין לי בסבלנות בחוץ ופשוט נתתי לחושים ולרגש להוביל אותי הערב. אל השולחן החלו לזרום בזו אחר זו מנות שכל אחת מהן היתה פשוט, איך לומר, יצירת מופת. בניגוד לחוויות קודמות שהיו לנו במסעדות מן הסוג הזה, השירות היה נעים אך לא מעיק, המנות היו יפיפיות אך גם טעימות והאווירה חגיגית אך לא טקסית ומכופתרת עד גיחוך. שוב נוכחתי לדעת שכמו כל דבר בחיים, הכי חשוב זה להגיע לאיזון הנכון שבין שליטה בטכניקה וכשרון מעורר השראה לבין אותנטיות ורלבנטיות. כמו מוסיקה טובה הנושאת את המאזין לעולמות אחרים ומעוררת בו זכרונות, מחשבות ותחושות, כמו יצירת אמנות המתעלה מעל לנושא שלה ומפעימה את נפש הצופה, כמו יצירה ספרותית שצולחת את מבחן הזמן ולנצח מרגשת ומעוררת הזדהות, כך התגלה לי ב-COI סוד ההנאה מאוכל משובח ותחושת ההשתאות לנוכח הדיוק, היצירתיות וכן חברים, העונג.

מנה מנה

המסעדה, המתמחה בפירות ים, מתהדרת במנות הכוללות צדפות, סרטנים, מולים, ודגים למינהם. מבחינתנו, מה שהפתיע ועלה על כל הציפיות היו דווקא מנות הקינוח. האיש היקר, שלרוב אינו חובב דברי מתיקה, התפעל ונהנה משלוש מנות הקינוח שהוגשו לנו בסוף הארוחה כפי שמעולם לא ראיתי אותו. ובמקרה הזה, כמו במקרים רבים אחרים, תמונה שווה אלף מילים.

אז מה אני אגיד לכם, חברים? לפעמים בחיים חשוב לזרום. חשוב לנסות דברים חדשים, וחשוב לפעמים לעשות דברים אפילו אם הם קצת לא הגיוניים. אבל הכי חשוב, זה עם מי. ישבנו ארבע שעות, סעדנו את ליבנו, שוחחנו על החיים, חגגנו את הערב בו הפכנו ליחידה אחת הגדולה מסכום חלקיה. חשבנו על שני כוכבי המישלן הפרטיים שלנו, ועל מה שעוד צופן לנו העתיד. והייתה לנו חוויה יוצאת דופן ובלתי נשכחת.

COI, 373 Broadway, San Francisco, CA 94133

ולא אשלח אתכם הביתה בלי מתכון חגיגי לשבת. אף הוא מהספר The Hands-On Home מאת אריקה שטראוס. אני, בעוונותי, לא מצטיינת בדגים. תמיד תרה אחר מתכון מוצלח ומוכנה לנסות כל דבר חדש. המתכון הבא משלב המון עשבי תיבול עם מיץ לימון מרענן ויוגורט המוסיף לדג חמצמצות ועסיסיות נפלאה.

סלמון ברוטב יוגורט ועשבי תיבול

מה צריכים?

1 פילה סלמון במשקל 2 פאונד

מלח כשר ופלפל טרי טחון

לציפוי:

1 כפית מלח כשר

2 שיני שום

1 צרור שמיר קצוץ

1 צרור בצל ירוק קצוץ

1 צרור פטרוזיליה קצוצה

1/4 כוס שמן זית משובח

קליפת לימון מגוררת

1/2 כוס יוגורט סמיך

מה עושים?

מחממים תנור לחום גבוה (450 מעלות פרנהייט) ומניחים את הדג על נייר אפייה, ממליחים ומפלפלים. שמים במעבד במזון עם סכין המתכת את השמיר, הפטרוזיליה, הבצל הירוק, המלח, השום, הלימון ושמן הזית. מעבדים בפולסים עד שמתקבלת משחה במרקם של פסטו סמיך. מוסיפים את היוגורט  וממשיכים לערבל עוד מספר פעמים. מוסיפים מעט מיץ לימון, משפרים טעמים ומורחים בנדיבות על הדג. מכניסים לתנור וצולים 10-15 דקות בהתאם לעובי הפילה. מוציאים מהתנור, מחלקים למנות אישיות ומגישים.

בתאבון ושבת שלום!

שלכם,

דלית