אמנות לעם: ביקור ב"פרוייקט רחוב מינסוטה" המוצלח

מאת: טלי שמי

מה עושים בערים גדולות כשנהיה יקר מדיי לגור או לעשות עסקים במרכז העיר? עוברים לשכונה אחרת, בד"כ לאזור פחות טוב, תעשייתי לעיתים, שוכרים בו דירות, פותחים חנויות, מסעדות וגלריות והופכים אותו לדבר הבא. עד שגם הוא נהיה טרנדי ויקר מדיי ועוזבים אותו ועוברים לדבר הבא. בתל-אביב ממרכז העיר עברו לנווה צדק ואח"כ לפלורנטין ואח"כ לשכונת עג'מי. בניו-יורק מהאיסט וילג' לסוהו, לצ'לסי למיט פאקר לויליאמסבורג וכן הלאה.

בסן פרנסיסקו אזור הגלריות הידוע שסביב היוניון סקוור הולך ומתרוקן מגלריותיו, נהיה יקר מדיי, קשה למצוא חניה וגם ממש לא טרנדי, והללו מחפשות להן אזורים יקרים פחות לפתוח בהם גלריות.

הקומפלקס של רחוב מינסוטה בשכונת Dogpatch האופנתית, כולל בתוכו בניין אחד לסטודיוס עם בקרת דמי שכירות וסדנאות משותפות לאמנים, מבנה המכיל 13 גלריות – 10 קבועות ו-3  על בסיס מתחלף ומחסן לאחסון יצירות אמנות עם בקרת אקלים לטובת האספנים. הוא נפתח לפני כחצי שנה, על ידי זוג יזמים (בעל ואשה) עם אמונה כי תמיכה פילנתרופית באמנויות היום דורשת מודל חלופי המתאים לאופיו החדשני של עמק הסיליקון והאזור כולו. כך קרה שחברת Adobe, היא לא רק תומכת כלכלית בפרוייקט אלא גם מחזיקה בסטודיו משלה במקום. רעיון זה גם תואם את הקונספט של STEAM שמדובר עליו רבות במוסדות חינוכיים היום, לא רק Science, Technology Engineering and Math, אלא גם Art . ההבנה שהאמנות מתכתבת עם כל אותם תחומים שהם מילה נרדפת לסיליקון וואלי ומפרה אותם לא פחות משהם מפרים אותה.

כל זה קורה במבנים שבעבר שימשו כמפעלי חולצות ועבודות עץ ועוצבו בארכיטקטורה מחושבת ויפה ששומרת על האופי התעשייתי של המקום.

מבנה הגלריות מכיל שתי קומות ואטריום מרווח לטובת פתיחות של תערוכות. בעתיד הקרוב ייפתחו שם גם בר ומסעדת שף. הגלריסטים בחלקם צעירים להחריד, לעיתים אמנים בעצמם, כוכבים עולים בשמי האוצרות, וחלקם שועלים ותיקים שעברו לכאן מאזור יוניון סקוור.

בגלריה הראשונה שנכנסנו אליה מציגים שני אמנים צעירים תושבי ברוקלין, ניו-יורק.

העבודות של  Eric Shaw  הם דיאלוג בין הקנבס והאייפד שלו, או אם תרצו בין עבודת היד,החד פעמית, כתב ידו של האמן בטרום עידן הדיגיטליות ובין הגרפיקה השטוחה של העולם הדיגטלי, המהיר והנגיש.

הוא מצייר על האייפד שלו, מעביר את הציור הראשוני לקנבס בצבעים אקריליים, מצלם את התוצאה באייפד וממשיך לעבוד כך בין שני הפורמטים.

Adam Parker Smith מערב אומנות גבוהה ונמוכה, כולל פריטים שהם Readymade כמו גרבי ספורט לבנות בודדות, מחבטי טניס, קשי שתיה, לחם טוסט, שרימפס ונקניקיות וכל זה דבוק או מוטבע על משטח דמויי שיש (לי הקנבסים שלו הזכירו קצת חדר של מתבגר…). הוא מתכתב בו זמנית גם עם ג'קסון פולאק עם המופשט האקספרסיבי שלו וגם עם הפופ ארט כשהוא משתמש בחפצים יומיומיים חסרי אצילות אמנותית.

בקומה העליונה מספר גלריות שאהבתי במיוחד – באחת מהן Randy Hayes, אמן ממיסיסיפי, מצייר ציורים יפהייפיים בשמן על גבי תצלומים שהוא עצמו מצלם ומחבר כשמיכת טלאים למשטח אחד. התמונות הבודדות משמשות למעשה כסאב טקסט של העבודה הגדולה, לעיתים מהדהדות את הנושא של הציור הגדול ולעיתים הן מספרות סיפור אחר, כך שנוצרת עבודה דו שיכבתית של שני סיפורים המסופרים במקביל.

עוד בקומה זאת מציגה האמנית תושבת העיר, Sidney Russell,  חלקי לבוש עצומי מימדים, הגורמים לנו הצופים לחוש קטנים ואבודים, קצת כמו עליסה כששתתה מהבקבוק הלא נכון. הבגדים האלו שייכים לזמן אחר, לא לזמנינו, וחסרונם של הלובשים אותם מורגש ממש כמו נוכחות הבגדים עצמם.  ובכל זאת כשצפיתי בשאר מבקרי הגלרייה, כולם חייכו והצטלמו ליד אחד הבגדים (ברור שגם אני!) לפגוש קצת הומור זה אף פעם לא מזיק כשמדובר בנושא כבד ראש כמו גלריות לאמנות.

בקומה העליונה מוצגת רק עד סוף אוקטובר, בגלריה שנתרמה לצורך העניין, תערוכה קבוצתית מטעם המוסד הנפלא Scrap.  כמי שחותרת לעשות שימוש בחומרים ממוחזרים, עד כמה שאפשר, בעבודתי כמורה לאמנות, הרעיון של Scrap קרוב מאוד לליבי. המרכז שחוגג עכשיו 40 שנה להיווסדו, מקבל תרומות ממפעלים וחומרים שאחרת היו מוצאים את דרכם למזבלה, ומספק אותם בחינם או בתשלום סימלי למורים ואמנים. כמו כן הוא תומך משמעותי בחינוך האמנותי בעיר, מקיים סדנאות וחוגים לילדים ומקדם את האמנות בעיר. בתערוכה זו מוצגות עבודות שעשו שימוש בחומרים שנתרמו לאמנים על ידי Scrap.  העבודות יצרתיות מאוד – אהבתי מאוד את השרשרת העשויה מזגוגיות משקפיים, ואת גן המשחקים של חיילי הפלסטיק היצוק – בעלות חוש הומור ומעוררות השראה בשימוש החכם שהן עושות ב-Readymade.

ב-23 לאוקטובר, יום הסגירה של התערוכה, יערך במקום  ארוע קהילתי בין 11:00-4:00 עם סדנאות, מוזיקה, הופעות ואוכל.

עוד בDogpatch – במרחק בלוק מהפרוייקט של רחוב מינסוטה, המוזיאון למלאכה ועיצוב Museum of Craft and Design. מוזיאון לא גדול אך נחמד ביותר ושווה מאוד לשלב ביקור בו. כרגע מוצגות בו שלוש תערוכות – שתי תערוכות יחיד ואחת קבוצתית. הראשונה היא תערוכת יחיד של האמנית Anja Ulfeldt שנראית כאילו מישהו שכח לכסות קיר במוזיאון. מערכת סבוכה של צנרת חלודה שגם משמיעה צלילים וגם מזמינה את הצופים להפעיל זרימת מים דרך הצנרת על ידי שימוש במשאבה ידנית עתיקה.

בחדר השני מוצגות עבודותיה היפהייפיות של Marianne Lettieri שעושות שימוש יפה וחכם בפריטים שנרכשו ב-estate sales. בתערוכה הקבוצתית מציגים אמנים שעבודותיהם הוזמנו על ידי היקב Imagery  שנמצא בחבל סונומה. האמנים התבקשו לתת אינטרפטציה לסמל של היקב שהוא המבנה דמוי הפרתנון היווני המשקיף על הכרמים בגלן אלן ותוך כדי כך גם לחשוב על התהליך היצירתי כמקביל לתהליך הכנת היין. היצירות – שנעות בין ציורים, מיצבים, צילומים, פסלים ואף עבודות וידיאו יתנוססו בזמן זה או אחר, תלוי באמן (לאמנים לא ניתן דדליין לסיום היצירה) בתור תויות על אחד מבקבוקי המרלו או פטיט סרה או יין אחר של היקב.

ב- Dogpatch שנהיה רק טרנדי מרגע לרגע יש גם כמה "בתי מלאכה" לתוצרת מקומית, מסעדות ובתי קפה נחמדים עליהם כתבה כאן חברתי דלית גבירצמן לפני כמה חודשים.

אז לפני שהדוגפטש כבר נהיה פאסה, והסצנה עוברת לדאלי סיטי, סורו לכאן, ליום של חוויות אמנותיות נפלאות.

Minnesota Street Project,1275 Minnesota St, San Francisco, CA 9410