על מאפיית פרנה בסן פרנסיסקו כבר שמעתם?

מאת: דלית גבירצמן

היא עומדת בדלת עם סחלב ענק, לבן ועם העיניים הכחולות האלה שלה, המלאות בטוב, ופשוט אי אפשר שלא להתאהב בה. היא נכנסת, מתפעלת מהבית החדש, מתעניינת איך אפשר לעזור ואז שואלת: בפרנה, היית כבר? לא, אני עונה וסקרנותי כבר מתעוררת. אז טל מספרת לי על שני חבר׳ה צעירים, איציק ואבי, חברי ילדות שהחליטו לפתוח מאפייה, ממש כמו בארץ.

ואתם הרי כבר מכירים אותי, רק מלשמוע על מאפים, ואני כבר בעניין, מריחה את הפיתות החמות והאווריריות, מרגישה בפה את טעם הרוגלך הטריים. למחרת בבוקר, בלי היסוס ובלי פקפוק, אני יוצאת לדרך. אני חוצה את הכביש הסואן, מקבלת מחמאה בלתי צפויה ממחוסר בית שעובר מולי ברחוב,  ונעמדת בתור הארוך. אני מביטה בביגלה הקלועים, עם החור הענק, המלח והשומשום, והם יפים וכל כך אמיתיים. הם לוקחים אותי מיד במנהרת הזמן לשנות נעורי ולמאפייה הקטנה בלב שכונה אנונימית ביפו, שהייתה פתוחה כל הלילה. היינו חוזרים מבילוי בתל אביב ואז מישהו היה אומר, למי בא בייגלה? הם היו שוזרים אותם על חוט, ואנחנו לא יכולנו להתאפק והיינו זוללים אותם בעודם חמים. כן, הבייגלה של נעורי מביטים אלי מבעד לזכוכית, והם קרובים. לידם ממתינים הבייגלה עם השומשום, ושוב אני מפליגה בזכרונות אל ילדותי ואל ניחוחות הפיתות הנצחיות של סעיד אבולעפיה. כל יום שישי היה יוצא אבי למסע קניות לשבת וחוזר עם שקיות של פיתות עם שומשום, שאין כמותן בכל העולם כולו.

וכך, בלי לארוז מזוודה, בלי מכס ובלי ג׳ט-לג כאילו חציתי יבשות וימים ואני שם, שוב בבית. מלפני ומאחורי מדברים בעברית, אבי מחלק טעימות ולרגע אני צריכה להזכיר לעצמי שאני בליבה של סן פרנסיסקו ולא בתל אביב. וזה מרגיש לרגע כמו יום שישי בארץ, כשכולם ממהרים לסיים את הסידורים והקניות לפני כניסת השבת, כי הטאבון כשר והוא נסגר בשתיים בצהריים.

אני מתקדמת בתור, והנה הן ניצבות, קטנות, מגולגלות, שחומות ומתוקות. הרוגלך – פסגת האושר של חיי, הקרם דלה קרם של הקונדיטאות היהודית. אני מפליגה אל טעמים נשכחים וזכרונות מתוקים של הרוגלך של סבא מוטל, שהיה אופה אותן בלילות ומביא אותן לנכדים לשבת וטעמן פשוט בלתי נשכח.

אני חושבת בליבי, קרה לנו נס, נס חנוכה, בדיוק עכשיו, לפני החגים, כשכולם מחפשים ותרים אחר הסופגנייה האמיתית, כמו שאנחנו אוהבים ומכירים. כשנחש הגעגוע למשפחה ולחברים בארץ הרים שוב ראש, כששירי הכריסמס כבר עושים לנו לא נעים בגוף, וכשהאווירה הכללית מזכירה לנו שזה לא ממש החג שלנו, בדיוק עכשיו – נפתחו שערי הטאבון והביאו לכאן את הטעמים הנהדרים והמוכרים של הארץ.

הגעתי לקופה ושילמתי בעברית, חזרתי הביתה עם חלה לשבת, בורקסים חמים, רוגלך ובייגלך ולפתע, סוף השבוע הפך לשבת אמיתית. ובבקשה אל תגלו לאיש היקר, שאת הסמבוסק חיסלתי כבר בדרך…

Frena, 132 6th St, San Francisco, CA 94103

https://frenabakery.com/

שבת שלום,

דלית