ישמח חתני: ראיון עם התסריטאית שלומית נחמה

מאת: דלית גבירצמן

בבישול, או בעצם, כמו בכל דבר אחר בחיים, כשעושים אותו באהבה – הוא תמיד מצליח. המחשבה הזאת עוברת לי בראש כשאני יושבת לשיחה עם שלומית נחמה, התסריטאית והיוצרת של הסרט הישראלי החדש ״ישמח חתני״. בחוץ מתחוללת סופת גשמים מטורפת. מספיק מבט אחד בחיוך החם שלה וברעמת התלתלים השופעת כדי להבין את סוד הקסם. שלומית, בדיוק כמו הסרט, עושה לי טוב על הלב. היא חמה, נינוחה, מתמסרת והשיחה שלנו קולחת כבר מהרגע הראשון. שלומית מספרת לי על ילדותה, על התפתחותה כיוצרת ועל ההשראה לסרט. אנחנו משוחחות על יהדות, הקצנה והתחרדות אל מול הפמיניזם במגזר הדתי, על קולנוע ישראלי, ואפילו על בישול.

-את יודעת, מכל הסרטים שראיתי בביקור האחרון שלי בארץ, הסרט שהכי עשה לי טוב על הלב היה ״ישמח חתני״. יש בסרט קסם של סיפור אנושי קטן ולא מתיימר, סרט חיובי שמעורר אמפתיה ויחד עם זאת משדר עוצמה.

״כן, באמת שהיציאה הזאת של הסרט היתה מאוד מתגמלת. זהו הערך המוסף שיש בקולנוע. אתה עובד נורא קשה ולא יודע אם יהיה בו את מרכיב הקסם והאם הוא יעבוד. וכשהקסם עובד, לא רואים בעיות. כשאתה צופה בסרט, או שזה עבד או שזה לא עבד. בגלל זה אין לי גם מה להגיד על ביקורות, כי מי שאהב אותו אז זה מיד ניכר, ומי שהקסם לא עבד לו – אז לא.״

 -הקהל קיבל את הסרט בחיבוק אוהב בעוד שהביקורת הרימה גבה מתנשאת. היום כשאת מביטה בסרט, האם יש דברים שהיית משנה בו?

״היום כבר לא. זה הסרט הראשון שלי, כך שאת הכול חוויתי בפעם הראשונה תוך כדי העשייה שלו. כשהסרט יוצא, זה כמו ילד, ואת אוהבת אותו כמו שהוא. בתהליך עצמו יש וויכוחים, אך ברגע שהסרט יוצא – אז זהו זה. מצפייה לצפייה, דברים שפעם הפריעו לי, אני כבר לא רואה אותם יותר. זה סרט שקשה לקטלג אותו. היה לי ברור כבר מההתחלה שמה שאני רואה לנגד עיני זה את הקהל. אין לי עניין במבקר הקולנוע המלומד. רציתי שאנשים יבואו לקולנוע ויצאו בתחושה טובה. בתוך עטיפת הצלופן הזאת רציתי גם להגיד דברים. השתמשתי בקולנוע עממי כדי להגיע לקהל ולספר את הסיפור שלי. ומבחינתי, הנסיון הוכתר בהצלחה.״

– איך נולד הרעיון לסיפור העלילה?

״בהתחלה היה לי אימאז׳ של אישה שחוזרת לשכונת ילדותה, והיא נתקלת בעימות שבין המבט של פעם לעומת המבט של היום. זהו סיפור על סופה של תקופה. הגיבורים שלי הם האחרונים שחווים את השכונה של פעם כפי שאני חוויתי אותה. זאת השכונה של המשפחה שלי, וכיום כמעט ולא נשאר שם אף אחד. יש משהו בירושלמיות הזאת, איזו נאיביות וקצב חיים שמאוד מאפיין את האנשים האלה.״

שלומית גדלה בפתח תקווה אך בגיל 10-12 לאחר שסבתא שלה נפטרה, עברה משפחתה לגור ליד הסבא בשכונת הבוכרים בירושלים. כיום מסתבר שאלו היו שנים משמעותיות ודומיננטיות מאוד בחייה. כל האווירה בשכונה ובנות המשפחה שלה-עצמה היוו השראה לדמויות הראשיות שבסיפור.

-מאוד אהבתי את הבחירה בעזרת הנשים כסמל או כדימוי למאבק על נוכחות של נשים בעולם הדתי.

״זה בא מהמקום של החוויה שלי שבה עזרת הנשים היתה מקום שקומם אותי. יש לי אח תאום ואני זוכרת שהוא תמיד היה מתגרה בי על כך שאני לא יכולתי להיות למטה, וכל העניין הזה של הסוכריות. אני זוכרת את עצמי כילדה חווה חוויה שונה לגמרי ממנו בבית הכנסת, על אף שהיינו תאומים. נורא קנאתי בו בשעה שבברכת הכוהנים, האבות היו מכסים את הילדים בטלית ולא הבנתי למה אני לא. מעבר לזה, זאת העובדה שעזרת הנשים תמיד היתה זכורה לי כמקום דחוס ולא נעים לעומת היופי וההדר של בית הכנסת.״

– צריך הרבה אומץ לספר סיפור שכזה בתקופה של ההקצנה וההתחרדות בחברה הישראלית. לא חששת מהתגובות?

״הסרט בא ממקום טוב, וכשאתה בא בטוב – אין לך ממה לפחד. אפילו עם הדמות של הרב דוד, שהתחילה כרע מוחלט, עברתי איתה תהליך. בהתחלה באתי בגישה שכל מה שיש בו הפחדה וכפיה – אין בו חסד. הוא נכתב קצת כדמות לא אנושי, אבל לאט הבנתי שזה סיפור על אנשים טובים. זה מסתכם בעיני במשפט המפתח של אתי (אוולין הגואל) שאומרת לציון (יגאל נאור): ״האיש הזה, זה לא אנחנו. זהו כל חטאו. הוא לא מתאים לנו.״ הוא מנסה לכפות על הקהילה משהו שלא מתאים להם, אפילו אם זה נעשה בכוונות טובות. הוא צעיר ויהיר, ואין לי ספק שהוא יגדל להיות רב מצוין, אבל בנקודת הזמן הזאת הוא לא רואה שהוא רומס את אנשי השכונה בנסיון לעזור להם.״

ממש בקצרה, הסרט מספר על עולמה של קהילה ירושלמית שלווה העוברת טלטלה בעקבות מפגש מקרי עם רב כריזמטי צעיר. בעוד הגברים נסחפים אחריו, יוצאות נשותיהן למאבק על מקומן ומעמדן בניסיון לאחד מחדש את הקהילה.

״תראי, כאישה דתיה, כל ההתעסקות האינסופית הזאת באיסורים ובחיי העולם הבא מאוד הציקה לי. בחוויה שלי היתה המון הפחדה בכל מה שקשור לדת, וזה היה גדול עלי. באיזה שהוא שלב הבנתי שקשה לי להתחבר לזה ולעמוד בציפיות. אני זוכרת את הנושא של להתפלל בכוונה. זה משהו שאני זוכרת את עצמי כילדה מיוסרת מהעובדה שאני לא מצליחה להתפלל בכוונה. בדיעבד, למדתי שהיתה לי גם הפרעת קשב וזאת היתה הסיבה שהיה לי קשה להתרכז בתפילה. הייתי מסתכלת מסביבי וכולם היו מרוכזים בסידור ואני הייתי קוראת שניים- שלושה משפטים והמחשבות היו עפות ובורחות לי. היו לי תמיד רגשות אשם על זה שאלוהים יודע שאני לא התפללתי ורק עשיתי את עצמי. זה תמיד הפחיד אותי. כשקצת התבגרתי, אמרתי לעצמי שברגע שאוכל, אעזוב. התגייסתי לצבא ומשם נגמר הרומן שלי עם הדת. כמובן, שבהתחלה זה היה כרוך בהמון פחדים של נסעתי בשבת אז בטוח שאדרס. זה נבע מזה שהדברים הגיעו אלי דרך איסורים ודיבורים על גן עדן וגהנום. וכל הסאגה הזאת שהוצבה לי במרכז היתה מאוד מאיימת. בדרך שבה תווכה לי הדת היה משהו שלא יכולתי לעמוד בו. יחד עם זאת, יש צדדים כל כך יפים בדת ואין ספק שתמיד יהיה בי גם איזה געגוע. יש משהו בחברה הדתית שאין אותו בשום מקום. ישנה ערבות הדדית מדהימה. וזה פספוס נורא גדול מבחינתי, אבל היום זה כבר מאוחר מידי בשבילי.״

-פמיניזם בחברה החרדית נראה היום רחוק מאי פעם. איך מספרים סיפור על העצמה נשית במגזר החרדי באופן משכנע?

״הבעיה של אפליית נשים בשם הדת מאוד מפריעה לי. הנושא של עזרת הנשים מאוד מדייק את זה משום שבשום מקום לא כתוב, שמעבר להפרדה, היא צריכה להיות קטנה ודחוסה. זה לא מקום שמחויב בדת, אלא משהו שנוצל כדי להפלות נשים. אחרי החזרה בשאלה, הרגשתי תחושה של כשלון. כאילו נכשלתי בזה והתחלתי משהו אחר במקום אחר. זה נשאר פתוח אצלי, והעיסוק בסרט היתה סגירת מעגל בשבילי. חזרתי למקום הזה כמנצחת. בעצם, בקרב הקהל הדתי, ובעיקר הנשים הדתיות, הסרט התקבל באהבה. הדת עצמה היא לא שוביניסטית אך מעצם זה שמובילים אותה גברים, בהתאם לשוביניזם הכללי בעולם, זה חודר גם לדת.״

הנושא של השיר ״ישמח חתני״ מאוד קומם אותי כי זהו שיר שכלה שרה לחתן שלה, ואי אפשר לפספס את זה. הכלה חולקת את שימחתה עם הקהל, אבל שרים אותו רק גברים, כי לנשים אסור לשיר. ומבחינתי, החיבור הזה של אישה ששרה את השיר היה מאוד רגשי, ולכן התעקשתי עליו מאוד. הרבה לא הבינו את הבחירה שלי, אבל לשמחתי הלכו איתי. זהו התיקון הקטן שאני עושה, שהשיר הזה נוכס חזרה לנשים.״

שַׁדָּי יְמַלֵּא תַּאֲוַת לִבּוֹ

מָגֵן וְצִנָּה יִהְיֶה סְבִיבוֹ

וְיָאֵר אוֹתוֹ וִייַשֵּׁר נְתִיבוֹ

לִגְמוֹר וְלִשְׁמוֹר דַּרְכֵי יְיָ

יִשְׂמַח חֲתָנִי

בִּקְהַל אֱמוּנַי

יִשָּׂא בְרָכָה

מֵאֵת יְיָ

-בואי נדבר על הדת היפה שלנו, שנדמה שבמקום להוות גשר המחבר בין קהילות הופכת להיות חיץ וקיר הפרדה.

״כפי שאמרתי, הסרט הזה הוא סגירת מעגל בשבילי. הוא החזרה בתשובה שלי. זאת הפעם הראשונה שנעשתה בחירה להתעסק בנושא של הדת, בקונפליקט פנימי, בלי החילוניים, ולכן אין מאבק. זהו סרט שכל הגיבורים שלו הם אנשים דתיים אמיתיים. הם חיים את שגרת חייהם כפי שהיתה פעם. זאת דת כאורח חיים. קיבלתי הרבה תגובות מאנשים, שאפילו שלא גדלו בבתי כנסת או באורח חיים דתי, בכל זאת הסרט הזכיר להם את הילדות שלהם. אני חושבת שיש בו משהו פשוט שמזכיר את הילדות, כי יש בו תמימות. יש בו משהו בסיסי ונטול אינטרסים.״

-מי בעיניך הגיבורה של הסיפור? איזו דמות הכי חביבה עליך?

״קודם כל, הקשר שלי עם הדמויות הוא מטורף. זה תהליך של להשתחרר מלשבת ולדבר איתן, כשפתאום הן קיבלו פנים של שחקנים. אני מאוד אוהבת את נפתלי, ובמיוחד את ציון. זאת דמות שאני אקח אותה איתי, כי אני מרגישה שהיא לא פותחה מספיק בסרט. אתי היא סוג של סופר-אגו או משהו שמאוד הייתי שואפת להיות. היא מדויקת, וצודקת. היא הכי קרובה ללייצג את הדת בעיני. גם את הרב דוד אני מחבבת בדרכו והשחקן (אביב אלוש) מדהים.״

– לצידו של אביב אלוש מופיעים בסרט כוכבים כמו אוולין הגואל, יפית אסולין, אורנה בנאי, עינת שרוף איציק כהן ועוד שחקנים נפלאים.  איך הצלחת לגייס נבחרת מרשימה שכזאת לסרט ראשון?

״היה לנו מזל גדול שהם רצו להיות חלק מהסרט הזה, כמו גם הרבה רגישות בליהוק של הבמאי אמיל בן שמעון. אם נחזור לעניין הקסם, לאורך כל המסע הזה שעשינו, דרך העבודה עם השחקנים היתה תחושה שכל מי שעבד – הביא את המיטב שבו. הצלחת הסרט נובעת מהחיבור של כל הטוב הזה. היתה הרתמות של כולם ישר מן ההתחלה וזה משהו שתמיד אחפש אותו, מעתה ואילך. היתה לי תחושה שקיבלתי הזדמנות לדבר ואני מוקירה תודה למי שנתן לי את ההזדמנות הזאת.״

-האם ״ישמח חתני״ הוא בעינייך סרט פמיניסטי?

״יש בסרט הזה משהו שאנחנו כולנו אמורים להסכים עליו, והוא שיש שיוויון בין בני האדם. הנשים בסרט הן לא פמיניסטיות. הן גודלו וחונכו שכל בני האדם שווים, וזה הכול. אפילו האלמנט הזה הוא משהו שאנחנו צריכים עדיין לתקן. אני חושבת שכל מה שאני רואה בנושא של פמיניזם-דתי זה הנסיון ללכת בכיוון של נשות הכותל ולקחת את זה למקום, שבעיני הציבור הרחב נראה הזוי וקיצוני. זה בעיני לא נכון, כי צריך קודם ליישר קו במקום שעליו כולם מסכימים. יש כאן איזו דה-לגיטימציה מובנית לנושא של אישה שמתעטפת בטלית בכותל, אפילו בעיני מי שאינו דתי. זאת הדת פה וזה השתרש ברמה תודעתית שמנוגדת לפלורליזם שקיים פה למשל לגבי הקהילה של הגייז. לכן צריך קודם כל לחזור לבסיס של שוויון בין בני האדם ומשם נתקדם.״

-האם יש לדעתך סיכוי שמשהו ישתנה? האם לאהבה יש כוח לשנות את המציאות?

״אני רוצה לחשוב שכן. יש בסרט מימד של אגדה. תראי, משהו ישתנה, כי בלי שידעתי- עליתי על טרנד שמאוד צומח עכשיו ביהדות האורתודוכסית. נשים חרדיות מרימות קול. זה הגיע למקום שהן לא יכולות כבר יותר. בציבור הדתי הלאומי יש התעוררות פמיניסטית אמיתית וזה מקסים. היתה לי פגישה עם עליזה לביא חברת הכנסת מ״יש עתיד״ והיא אישה דתיה שמדברת על מהפכה של הבנת הדת בבסיסה. היא אמרה לי שהדת תמיד שאבה מרוח התקופה והיום נושבת רוח השיוויוניות. מסתבר שהסרט הפך להיות מעין שופר במאבק הזה.״

-מאוד אהבתי את ההתייחסות שלך לנושא של כיסוי הראש. האם זאת היתה בחירה מכוונת?

״בטח, כיסוי ראש הפך להיות הדגל להקצנה. הרבנים נכנסים לפרטי פרטים ויש אפילו הסכמים פרה-נישואים לגבי כיסוי הראש. בגלל הרקע שלי היה לי מאוד חשוב להקפיד על האותנטיות של הסרט. חקרתי היטב את המצוות המוזכרות בסרט כדי לוודא שאין בו זיופים. הרב דוד מדבר בסרט על כך שהבעל מקבל את שכר המצווה וגבר שאשתו לא מכסה את ראשה, זאת אחריותו. זה נקרא אחריות דין. בעיני זאת התגלמות השוביניזם. זאת דרך לשלוט באישה, אגב לא רק ביהדות.״

– אני רוצה לשאול אותך לגבי תהליך היצירה. האם כתיבת תסריט לסרט שונה מכתיבה של סיפור קצר או כתבה?

״הרקע שלי הוא טלוויזיה לילדים אבל אני חושבת שהבסיס הוא אותו הבסיס, והוא לספר סיפור. ישנן מדיות שונות עם חוקים וכללים שונים אבל זה משהו נרכש. הבנתי את הבסיס ולכן לא הפחיד אותי לכתוב פיצ׳ר. תוך כדי הכתיבה עטפתי את עצמי באנשים שמבינים בקולנוע ולמדתי את החוקים הבסיסיים של מה שעובד ומה לא. כרגע אני מפלרטטת עם הרעיון של לכתוב מחזה.״

הראיון מתארך ואנחנו מתקשות להיפרד. השיחה זורמת לנושאים כמו הפריחה בתעשיית הקולנוע הישראלי, סרטי בורקס, הסרטים האהובים על שתינו בשנת 2016, וכמובן, על מתכונים.

-ככתבת לענייני אוכל לא יכולתי שלא להתפעל מהתפקיד שיש לאוכל בסרט. הסלט שמתובל באהבה שציון מכין לאתי, ובאופן שבו הם נשארים מחוברים דרך האוכל. 

״זה לגמרי המשפחה שלי. אימא שלי לא היתה אף פעם אישה מחבקת, אבל היא תמיד נתנה חיבוקים ואהבה דרך האוכל. עד היום, פעם בשבועיים, היא מכינה ארוחה והיא כבר בת למעלה משמונים. לחמישים שנות הנישואים של הורי הכנו להם ספר מתכונים. יש לי דוד ודודה שיש להם חנות ספרים בגאולה ובחופשות הייתי אצלם. הוא היה יוצא לחנות בבוקר והיא היתה מבשלת ובצהריים מביאה לו את האוכל לשם. מהצד תמיד הסתכלתי על זה, וזה היה מקסים בעיני. אגב, כל המאכלים בסרט הם מאכלים של אימא שלי, ואם יש דבר שאני מצטערת עליו, זה שלא היו מספיק צילומים של אוכל.״

לפני שאנחנו נפרדות, שלומית מבטיחה לחלוק עימנו כמה מתכונים מספר הבישול המשפחתי. ״ישמח חתני״ הוא סרט שמשמח לבב אנוש. יש בו צלילים וניחוחות שיוצרים אווירה שכונתית כמו הימים של פעם. אל תחמיצו!

והנה המתכונים ששלומית שיתפה איתנו באהבה:

כרובית בלימון

מצרכים:

1 כרובית בינונית

1 לימון- סחוט למיץ

3 שיני שום

שמן לטיגון

2 ביצים

קמח לפי הצורך

מלח

1/2 כפית פלפל שחור

1/2 כפית כורכום

1/2 כפית כמון

1 כוס מים

אופן ההכנה:

1. מרתיחים את הכרובים כאשר היא מכוסה במי מלח עד להתרככות.
2. מפרקים את הכרובית לפרחים ונותנים לפרחים להתקרר.
3. טורפים את הביצים בקערה ושמים קמח בצלחת שטוחה.
4. מחממים שמן במחבת, טובלים את פרחי הכרובית בקמח לאחר מכן בביצה ומטגנים.
5. מניחים את פרחי הכרובים המטוגנים על נייר סופג.
6. שופכים את המים לסיר ומוסיפים את שיני השום. מרתיחים ומוסיפים תבלינים.
7. לאחר הרתיחה- מוסיפים לסיר את פרחי הכרובית ואת מיץ הלימון.
8. מרתיחים שוב, מורידים לאש קטנה ומבשלים כעשרים דקות עד חצי שעה.

דגים בחומוס

מצרכים:

דג קרפיון או אמנון חתוך לחלקים

1/2 קופסת גרגירי חומוס משומרים

2 פלפלים אדומים חריפים חתוכים לרצועות

3 שיני שום

1/2 צרור כוסברה קצוצה

1/2 כפית כורכום

1 כפית פפריקה מתוקה

מעט פפריקה חריפה

1/2 כפית מלח

1 וחצי כוסות מים

1/4 כוס שמן

אופן ההכנה:

1. שוטפים היטב את הדג הפרוס
2. מניחים את החומוס, הפלפלים והשום בתחתית הסיר, שמים מעליהם את חלקי הדג ומפזרים מלמעלה את הכוסברה והתבלינים, יוצקים את המים והשמן מביאים לרתיחה ומבשלים על אש קטנה עד אשר המים מתאדים.

מרק סבזי

מצרכים:

1 בצל גדול

3 שיני שום

1/2 חבילת פטרוזיליה

1/2 חבילת כוסברה

1/2 חבילת סלרי

1/2 חבילת שמיר

1/2 קופסת גרגירי חומוס מבושלים (אפשר מקופסת שימורים או סנפרוסט)

שמן

מים

1/2 כפית פלפל שחור

1/2 כפית כמון

1 כף אבקת מרק עוף

1/4 כפית כורכום

אופן ההכנה:

1. קוצצים את הבצל ומטגנים בשמן יחד עם השום.
2. חותכים דק את הפטרוזיליה, הכוסברה, הסלרי והשמיר. מוסיפים אותם לבצל המטוגן ומאדים במשך שתי דקות.
3. מוסיפים את התבלינים ומכסים במים.
4. מוסיפים את גרגירי החומוס לסיר ומרתיחים על אש גבוהה.
5. לאחר הרתיחה מורידים לאש קטנה ומבשלים במשך שעה.

תחתיות ארטישוק ממולאות

מצרכים:

לקציצות:

10 תחתיות ארטישוק (אפשר קפואים)

500 גר' בשר טחון

1 בצל בינוני

1/4 חבילת פטרוזיליה

1/2 כפית כורכום

1 כפית פלפל שחור

1 כפית תבלין לקציצות

1 ביצה טרופה

מעט קמח

שמן לטיגון

לרוטב:

1/2 לימון- סחוט למיץ

3 שיני שום

תבלינים: פלפל שחור, כורכום, כמון

מים

אופן ההכנה:

1. לבשר הטחון מוסיפים בצל ופטרוזיליה קצוצים ומתבלים את התערובת.
2. ממלאים את תחתיות הארטישוק בתערובת הבשר.
3. טובלים כל ארטישוק ממולא בצד המלית- בקמח ואח"כ בביצה הטרופה.
4. מטגנים בשמן חם עד הזהבה.
5. מסדרים את הארטישוק הממולא בתבנית.
6. הכנת הרוטב:

• מטגנים את שיני השום במעט שמן. מוסיפים מים, תבלינים ומיץ לימון.
• מרתיחים את הרוטב ויוצקים אותו על הארטישוק הממולא, מכסים את התבנית בניר כסף מכניסים לתנור שחומם מראש ב- 1800 ואופים כשלושים דקות.

לשבת חמימה וטעימה,

דלית