פנמה – טעמים מגן עדן – יומן מסע

נחתנו בפנמה סיטי ומיד פגשנו במזג העליז של אמריקה הלטינית: הספרדית שמתגלגלת על הלשון כאילו כל העולם מבין ומדבר רק בשפה אחת, האוטובוסים הישנים והצבעוניים שמקושטים בפרנג׳ים על הגלגלים כאילו הלבישו לגלגל חצאית הוואי, והנהיגה ברחובות כאילו אין מחר- חגיגה אמיתית.

אחרי טעימה קצרה מהעיר השמחה, שבכל מקום רואים בה את הפער בין החדש והמודרני או אם תרצו העשיר והחומרי בדמות מבנים שמגיעים לשמיים, קניונים עם מחירים בשחקים לבין הישן המיושן והעני בדמות בתי פחונים, וכמובן סופר ישראלי עם רוגלך שנסגר עם כניסת השבת,פרשנו לאזור סן בלאס המקיים חיי ממשל עצמאיים על ידי ה״אקונה״: שבט אינדיאני שאנשיו חיים בלב ים ומפוזרים ב- 400 איים בודדים קטנים הרחוקים זה מזה והאפשרות לקיים פליידייט היא רק אם אבא (או הגבר שבחבורה) מסכים להשיט אותך בסירת הדייגים שלו לאי השכן.

אנחנו התחלנו את המסע הזה ב-5 בבוקר בהסעה מקומית שלקחה כשעתיים וחצי ברובה בנסיעה בנוף מדהים של ג׳ונגל הררי בגוונים שונים של ירוק.

בסופה הגענו ל״נמל״ סירות הדיג, שם כל אחד נאסף על ידי סירת הדייגים של האי בו הוא מתארח. אנחנו נאספנו על ידי רוברטו מהאי קוקו בלנקו, והתחלנו בשייט לעבר האי, היה שלב שחשבנו שזה לא יגמר לעולם; הגלים היו גבוהים, הסירה קפצה כמו רכבת הרים, המים המלוחים השפריצו עלינו ונרטבנו לגמרי, העור והעיניים צרבו ורוברטו ,בספרדית שוטפת (למותר לציין שאנחנו כלל לא דוברים את השפה), הסביר שעוד מעט מגיעים והצביע לעבר האופק הרחוק שלא ראינו בו שום אי.

אחרי שייט של כשעה הגענו לאי קטן, שניתן להקיפו ב-4 דקות בו חיכתה לנו חושה "מפנקת" עם שרותים ומקלחת צמודים , אבל בלי דלת ועם דלי עם מים שממנו שואבים כדי להוריד את מה שעושים בשרותים, ועוד גיגית גדולה שעמדה מתחת למה שנראה כדוש

(נחזור לשם לקראת ערב ונגלה ש…), אחרי שהנחנו את התיק המינימלי בחושה הסתכלנו האחד על השני ובתי בת ה-15הסתכלה עלינו כלא מאמינה  והודיעה:

Rule number one is that there is no number two!

וכולנו הנהנו.

ואז הגיעה בעלת האי לבדוק מה נאכל בארוחת הצהריים: דג כזה או אחר זה בתפריט בוקר, צהריים וערב. כתוצאה מכך צמד המילים הכי חשובות שלמדנו הכי מהר בספרדית היה ״מים חמים״ כדי שנוכל לעשות לילדים מנה חמה שהבאנו איתנו. את כל שלושת הארוחות מבשלת בעלת האי ושתי בנותיה בנות ה-15 עוזרות לה ועובדות קשה מאוד, ללא הפסקה מרבע לשש בבוקר ועד 10 בלילה.

אחר הצהריים הפלגנו שוב עם רוברטו בסירת הדייגים לראות איים נוספים בסביבה ומשחזרנו לקראת ערב דביקים ממי המלח חשבנו להתקלח , היה ברור כי להתקלח במי ים זו לא אופציה ולכן ניסינו לוודא שהמים ש-5 אנשים החלו במרץ להביא לנו ולשפוך לתוך הגיגית הענקית בשרותים בלי הדלת , זוכרים? הם לא מי ים, אז  שאלנו באנגלית: is the water from the sea? והם כמביני אנגלית ענו si si בספרדית: כל אחד ושפתו, בסופו של דבר אחרי שטעמתי את המים הם התגלו כרחוקים מלהיות מתוקים. התקלחנו אם אפשר לקרוא לזה מקלחת, בעזרת דלי שמלאנו מהגיגית הגדולה ושפכנו על עצמינו. בתי בת ה-15 שהסכימה לשטוף את עצמה, כי האפשרות להישאר מלוחה ודביקה לא באה בחשבון, חשבה שהיא צריכה להיכנס לתוך הגיגית כדי להתקלח ((:

למחרת בבוקר חזרנו לציביליזציה אחרי לילה ללא שינה כי הרוחות החזקות ורעש הגלים הפריע את שנתינו ואחרי צילומי זריחה יפייפיים, כי אם כבר לא לישון בלילה אז לפחות לראות את הזריחה.

הגענו למלון המפנק בפנמה סיטי בצהרי היום עייפים, רעבים מלוחים, מתולתלים במיוחד ומאוד מרוצים.

אין ספק חויה מיוחדת שהשאירה את הילדים שלנו פעורי פה לנוכח צורת החיים של הילדים בגילם, ללא חשמל או מים זורמים שלא לדבר על טבלט/ אייפון או אוזניות של בידס.

היינו צריכים קצת מנוחה כי כבר שלושה לילות לא ישנו (לילה טיסה, לילה נסיעה לסן בלאס ולילה לינה בסן בלאס) אז המשכנו לריזורט מפנק "הכל כלול" בסגנון של מקסיקו, על שפת הים עם חוף מהמם, בריכות מפנקות ושייקים מרעננים. לאחר צבירת הכוחות המחודשת , המשכנו הלאה לדויד: עיר לגמרי לא מודרנית אבל עם אנשים מאוד נחמדים ממנה יצאנו לבוקטה, עיירה קטנה באמצע הג׳ונגל ההררי, הידועה במטעי הקפה שלה. כמובן שעשינו סיור קפה ומצאנו עצמינו חיים יום שלם על קפה לסוגיו. במהלך טיול רגלי מקסים בתוך הג׳ונגל הפראי פגשנו משפחה מקומית שמתגוררת ממש על המסלול, ואם המשפחה בדיוק היתה עסוקה בכיבוס הבגדים  במימיי הנהר תוך שהיא משפשפת אותם ומכה אותם באבן. בהחלט מראה שאנו לא רואים במחוזותינו.

המפל אליו הגענו היה מקסים ושוצף. משם המשכנו למיני קניון, לא כזה עם חנויות אלא כזה שאפשר לטבול במימיו ולקפוץ אליו מגבהים שונים. הילדים מאוד נהנו.

למחרת המשכנו ליעדנו האחרון בטיול. את הדרך (כ- 3 שעות נסיעה), עשינו בתוך ג׳ונגל הררי סבוך ומקסים. בסוף הפיתולים הגענו לעיירה שבפיתחה חיכה לנו רוכב אופניים אנרגטי שביקש שניסע אחריו לרציף ה- taxi boats, שם פרקנו את המזוודות, השארנו את הרכב בתחנת המשטרה המקומית ועלינו עם המזוודות, עם עוד מספר תיירים ומספר מקומיים לסירת הדייגים שלקחה אותנו לבוקס דל טורו. כבר במהלך ההפלגה הבנו שאנחנו בדרך לגן עדן. הים שקט להפליא בגווני כחול וירוק והאיים מסביבינו ג׳ונגלים ירוקים.

למחרת יצאנו ליום סיור בחלק מהאיים עם קפטן מטאו וסירת הדייגים שלו. להפתעתנו גילינו שהשכנים של הקפטיין הם צוות עובד מגולני, שתרמו את כיסוי המנוע לסירת הדייגים.

מטאו חיכה לנו במזח המלון ב-9:00 בבוקר שבסירתו שני נכדיו בני השנה והשנתיים שאמם עסוקה והם באו עם סבא לעבודה. היעד הראשון היה איזור הלינה של הדולפינים שם חיכינו בסבלנות לבואם ואכן הם לא איכזבו, פגשנו בשתי להקות. המשכנו בשייט למסעדה באמצע המים כדי להזמין בשעה 10:00 את ארוחת הצהריים של שעה 2:00, אוכל בסיסי מקומי, ומשם לאי זפתיה שהוא שמורת טבע, פשוט בלתי נתפסת ביופייה. עשינו טיול בתוך הג׳ונגל הירוק והסבוך כשלידינו נוחתים הקוקוסים מהעצים, שומר השמורה פתח לנו בעזרת המנטשטה שלו את הקוקוס במיומנות מדהימה, שתינו את הנוזל ואכלנו את הקוקוס הלבן.

אחר כך המשכנו וטיילנו על החוף מסביב לאי שהוא חוף בתולי כמעט ללא תיירים ועוצר נשימה ביופיו, המים צלולים וחמימים דורשים טבילה ושנירקול. לאורך כל השייט המים צלולים ואפשר לראות כוכבי ים, דגי נמו ואפילו אזור עם מדוזות שהיו פשוט מהממות כל עוד הן במים כמובן ולא דבוקות על איזה רגל של איזה ילד (שגם זה היה לנו כמובן במהלך הטיול, לילד ולמדוזה שלום).

אחר הצהריים חזרנו לבריכה במלון להתפנק בשייק פירות מצויין ופינהקולדה צוננת.

את ארוחת הערב אכלנו ב-down town, לשם הגענו במונית של 5 ״בערמת ילדים״ של 10 אנשים תוך שירה אדירה ״ הנהג שלנו חברמן…״

הנהג המופתע החזיר לנו ב״סבבה״ שהסתברה כמילה בנלאומית.

ביום למחרת שכרנו טרקטורונים ויצאנו לטיול עצמאי באי. המסלול היה מדהים: דרך מהממת שחלקה לצד חוף הים מה שאיפשר לעשות הפסקה ברכיבה, לשחות בים ולשחק בחול, היה גם בית קפה קטן בדרך בו שתינו שייק מלונים ( זה הפרי שהגיע באותו היום), וחלקה השני של הדרך היה ממש בתוך הג׳ונגל הסבוך מה שייצר גם אתגרים בנהיגה (הבת שלי הורידה עץ אחד או שניים, אבל מי סופר), וגם פגשנו שתי להקות קופים באדיבותו של מדריך הנהיגה, הניווט והג׳ונגל עופר בן דוד. פגשנו גם עצלן ושתי ציפורים מיוחדות. תנין שניצפה שם יום קודם לא יצא לפגוש אותנו  .

חזרנו אחרי יום מתיש אבל בהחלט מסעיר שכל הילדים הכתירו אותו פה אחד כיום המוצלח ביותר של הטיול.

חוויה נוספת היתה ללא ספק שיפור מיומנויות הפנטומימה שלנו כך שגם חנוך רוזן היה מרוצה מאיתנו. ניסינו לא אחת לשאול איפה השרותים (אתם יכולים לתאר לעצמכם איזה תנועות נעשו…) או למצוא מכבסה מקומית, כשבסופו של דבר ניפלאות הטכנולוגיה באדיבות  גוגל והטרנסלייטור עזרו לנו בפתרון הבעיה אחרי מסע בין 5 מקומות שהתגלו רק כגיהוץ,  בלי כתובות ורק בעזרתם של המקומיים החמים, מה שמזכיר את הנסיעה עם ג׳יפיאס שלא מכיר שום יעד אליו צריכים להגיע, ועוד…

למחרת , אחרי 15 יום, נאלצנו, בעצב רב, יש לאמר,  ועם טעם של עוד לחזור לכיוון פנמה סיטי והביתה.

אספנו לנו שלל חויות: אחרות, מיוחדות, ומעניינות.

אין ספק זה היה טיול מוצלח ביותר, פנמה הפתיעה אותנו big time , היא כל כך מגוונת ומתובלת באנשיה שמוכנים תמיד לעזור, בספרדית שוצפת, בפשטותה שמעוררת מחשבות, ביופיי הטבע שבה , בג'ונגלים הפראיים לצד חופים ואיים מרהיבים ובתוליים.

היה פשוט קסום!

אנחנו מאוד מאוד אהבנו.

ממליצים בחום.

שותפים בכתיבה: בני משפחת בן דוד: כליל, יאיר כרמל עופר ועינת .

שותפים לחוויה : משפחות דנינו, סוקול ופיקרז

מידע נוסף ניתן לקרוא האתר הרישמי של פנמה – http://www.visitpanama.com/en.html

ובאתר של הלונלי פלנט: http://www.lonelyplanet.com/panama