משואה לתקווה: גרסת בן שטרן

מאת: דלית גבירצמן

לפעמים בחיים המילים מרגישות קטנות מלהכיל. כמו למשל המילה ״מדהים״. היא כל כך שגורה בפינו, ונפרטת לפרוטות כל כך קטנות ויומיומיות, שכשקורה משהו באמת מדהים, כבר לא נותרו מילים לתארו.

בן שטרן הוא איש מדהים וסיפור החיים שלו הוא באמת מדהים.

לפעמים בחיים אדם זוכה לפגוש אנשים מדהימים שמצליחים לגעת בו עמוק בנשמה. הם מזדמנים לחייו במפתיע ומשנים אותו לנצח. הוא קם בבוקר ליום פחות או יותר נורמלי, הולך לעבודה, עוסק בשלו, ואז הם מופיעים. פתאום, ללא הזמנה. והלב שלו נפער לעומתם ובמקום שנגמרות המילים מופיעות הדמעות.

זהו סיפור כמעט נורמלי על מפגש מהסוג הזה. על הצטלבויות דרכים שהן בהעדר מילה אחרת – מדהימות.

כל מי שנכח באותו הערב בו פגשתי את בן שטרן יעיד על כך. זה קרה בדיוק לפני שנה. הוזמנתי למפגש אצל חברים שנקרא ״זיכרון בסלון״. הוקסמתי מן הרעיון, והזמנתי את בתי להצטרף אלי. אל החדר נכנס איש מבוגר, נמוך קומה, ממושקף ועירני להפליא. לצידו עמדה בתו שרלין, שהציגה את עצמה בתור ״הבת של בן שטרן״. סיפרה שביימה והפיקה סרט על חייו. בין השניים התנהל  ריקוד מקסים שהיה בו המון קירבה, חיבה, כבוד עצום ובעיקר – השתאות. נדמה היה שהאיש עדיין מצליח להפתיע אפילו אותה.

ישבנו והקשבנו לסיפור חיים בלתי נתפס. כל סיפור חיים של ניצול שואה הוא בלתי נתפס. כמו בסיפורים רבים של ניצולי שואה אחרים, סיפורו של בן כולל שברירי שנייה שהפרידו בין חיים ומוות, החלטות של רגע שעשו את כל ההבדל. הרזומה של בן שטרן כולל שני גטאות, תשעה מחנות ריכוז ושתי צעדות מוות, אך סיפור החיים של בן שטרן כולל גם אופטימיות, חום, עוצמה והמון חסד. במשך קרוב לשעתיים גולל בפנינו בן שטרן את סיפור חייו. הזכרון הפנומנלי לפרטי פרטים הכולל תאריכים, שמות ומיקום מדויק, הצלילות וחדות המחשבה, וההומור, כן, בעיקר ההומור – שובים את ליבנו. כולנו מתאהבים בו ברגע, באיש המקסים והנמרץ הזה, שחרף קשיי השמיעה והראייה שלו הוא חד כתער, ואינו מפספס דבר. שרלין ניסתה לעתים להאיץ באביה אך הוא, ללא ספק, זה ששולט בסיפור. הוא הגיבור ביותר ממובן אחד.

כולנו גדלנו על סיפורי שואה. כולנו מבינים שנפלה בחלקנו זכות גדולה לשמוע את הסיפורים עדיין מפי הניצולים עצמם. כולנו יודעים שמשנה לשנה מספרם הולך ופוחת, וקרוב היום שבו לא יהיה יותר ממי לשמוע. ומה אז? ישבתי והקשבתי עם רבים אחרים לסיפורו הלא ייאמן של בן שטרן, וכל השמות שהוא הזכיר נשמעו לי מוכרים, כאילו שמעתי אותם כבר פעם בעבר. ישבתי בסלון ולצידי ישבה בתי הצעירה, אך גם סבי וסבתי ישבו שם איתי. ואז לפתע הרמתי את היד ובלב פועם סיפרתי לבן שגם משפחתה של אימי מוצאה כמוהו, ממוגלניטזה שבפולין. ניצוץ נדלק בעיניו כאשר הזכרתי את השמות אלכסנדרוביץ׳ וחיימוביץ׳. והנה ברגע הוא חזר לשם, לעיירת נעוריו. הוא התחיל לספר על משפחתה של אימי, היכן גרו, במה עסקו, ואני ראיתי אותם דרכו. לראשונה בחיי, הם הפכו לאנשים אמיתיים. אני יושבת בסלון והדמעות זולגות מעיני ללא שליטה, כי מזכרון הפכה לרגע משפחתי למציאות. ואם לא די היה בכך, הרי שבהמשך הערב, התברר שכשעלה בן לארה״ב וחי בעיר Skokie שבאילינוי, נסגר עוד מעגל משפחתי. מתברר שב-Skokie  פגש את יוכי, אחות אימי, שחיה שם באותן השנים והכיר היטב אותה ואת משפחתה.

שנה חלפה. הורי הגיעו לביקור בחופשת הפסח. והפעם, המפגש המרגש מתרחש בסלון ביתו של בן בברקלי. האיש הדובר 5 שפות, פונה אל אימי ביידיש, אל אבי בעברית צחה ואל בני באנגלית. שרלין מטגנת במטבח מצה-ברן ועינינו דומעות בכל פעם שאנו מביטות זו בזו.שתינו חשות שזהו רגע של פעם בחיים. רגע שבו מעגלי חיים נסגרים ומתחברים לנצח. שרלין מספרת לי בהתרגשות שהסרט שביימה, הפיקה ועבדה עליו במהלך 7 השנים האחרונות הושלם. הפרויקט שהחל כסרט הנצחה משפחתי הפך למפעל חייה. ״הסיפור של אבי שייך לעולם״ – היא אומרת. ״הוא סיפור שבא ללמד את הדורות הבאים על אומץ, תקווה וחסד במקום בו הם אבדו לחלוטין״. סיפור חייו של בן שטרן הוא סיפור של ניצחון שלא הסתיים עם תום המלחמה. 30 שנה לאחר מכן, עמד בן בראש מאבק ציבורי נחוש למנוע מניאו-נאצים לקיים תהלוכה ברחובות Skokie.

אפילו היום, בן לא מפסיק להפתיע. לאחר שאשתו הועברה למעון סיעודי, החליט לחפש שותף או שותפה לדירה. כשפגש בליה, הלומדת לתואר שני בלימודי יהדות באוניברסיטת ברקלי, וחיפשה מקום מגורים, החליט בן לבחור בה. ניצול השואה היהודי בן ה-95 פתח את ביתו לליה הגרמניה, נכדתו של פעיל נאצי לשעבר. סיפורם ה-כן, מדהים, של השותפים הלא קונבנציונליים הללו סוקר בתקשורת ברחבי העולם.

ממה עשוי האיש הזה? מהיכן הוא שואב את הכוחות? את האופטימיות? איך שורדים זוועות שכאלה ונשארים כמעט נורמליים? כיצד יתכן שהוא עדיין איש מאמין? כל השאלות הללו ורבות אחרות מהדהדות בי שבועות וחודשים רבים לאחר הפגישה המרגשת ההיא. אני צופה שוב ושוב בסרט הדוקומנטרי הנפלא של שרלין הנקרא ״Near Normal Man״ בנסיון למצוא בו תשובות (www.nearnormalman.org). ממש כמו האיש עצמו, הסרט מפעים, מרשים, מרגש ומגדיר מחדש את המילה ״מדהים״. הסרט מזכיר ומוכיח שישנם סיפורים גדולים מהחיים, ושאכן הם שייכים לעולם ולדורות הבאים. הסיפור כולו מסופר על ידי בן-עצמו, במילותיו הוא. 28 דקות וחיים שלמים. כמעט נורמליים.

הנה 4 דברים שאתם יכולים לעשות היום:

– בקרו באתר  www.nearnormalman.org וצפו בטריילר של הסרט.

– עודדו בתי ספר, בתי כנסת, ספריות ומרכזים קהילתיים לרכוש עותק של הסרט.

– תרמו באתר וקבלו עותק אישי להקרנה פרטית.

– צרו קשר info@nearnormalman.com והזמינו את שרלין ובן להקרנה ולשיחה בביתכם.

"We were liberated but not free"

"God created the heaven, he created the earth, the angel of life and the angel of death. And then he created Holocaust survivors to tell their stories"

"No matter how near normal I'm acting, the memory does not fade. Anyone who came out of the Holocaust cannot claim he is normal"

"We did not give up hope for human kindness"

(Ben Stern)

שבת שלום,

דלית