השיבה הביתה
צריך מוזה לחזור מהסיליקון וואלי הביתה. צריך להיות מוכן לשינוי בשטף הפנימי, באנרגיה, בזרם הרגשי. צריך להיות מוכן לשוטט בין גושי בטון מחולקים לדירות דירות, בין רחובות צבעוניים הומים יומם ולילה. צריך להיות מוכן לשוטט, לדלג בין שעון ישראלי לזמן פנימי. דיאלוג פנימי בין שני אזורי זמן. לוקח זמן לשעון הישראלי להכניע את הזמן הפנימי. בינתיים אפשר להנות מעולם מופלא של ארוחות בוקר ישראליות באמצע הלילה. צריך להיות מוכן להכיר במפץ הקטן, ביום הרילוקיישן, בנקודה הבודדת על ציר הזמן שבה נוצרו שני מימדי זמן, שני מרחבים, שני עולמות שהולכים ומתפשטים, הולכים ומתרחקים זה מזה. צריך להיות מוכן להכיר שהשארתם אהובים מאחור.…
צריך מוזה לחזור מהסיליקון וואלי הביתה. צריך להיות מוכן לשינוי בשטף הפנימי, באנרגיה, בזרם הרגשי. צריך להיות מוכן לשוטט בין גושי בטון מחולקים לדירות דירות, בין רחובות צבעוניים הומים יומם ולילה. צריך להיות מוכן לשוטט, לדלג בין שעון ישראלי לזמן פנימי. דיאלוג פנימי בין שני אזורי זמן. לוקח זמן לשעון הישראלי להכניע את הזמן הפנימי. בינתיים אפשר להנות מעולם מופלא של ארוחות בוקר ישראליות באמצע הלילה.
צריך להיות מוכן להכיר במפץ הקטן, ביום הרילוקיישן, בנקודה הבודדת על ציר הזמן שבה נוצרו שני מימדי זמן, שני מרחבים, שני עולמות שהולכים ומתפשטים, הולכים ומתרחקים זה מזה. צריך להיות מוכן להכיר שהשארתם אהובים מאחור.
לרגעים שני העולמות מתלכדים לידי תמונה אחת -תעתוע אופטי, כמו שני סרטים, משתי תקופות שונות, המוקרנים אחד על השני, שני סרטים שמתחלפים ברגע. ברגע אחד אני רואה לנגד עיניי את בני, בחור חסון מדלג לו בין גלי הים. אין דבר שהבגדים יתרטבו, בחור מאושר. רגע אחר, deja vu, מראות מלפני עשור שבים ומציפים: אני רואה את בני כפעוט שובב, מקפץ בבגדיו באושר בין הגלים. אותן תנועות גוף, אותו פרץ שימחה מהים הגועש, בגדים רטובים עד העצם, אותה אנרגיה. כמה הכל השתנה וכמה הכל משתחזר בדיוק מפתיע.
זה לא מוגן, זה מטלטל, לדלג ככה בין שני העולמות. להרגיש בתעתוע. מזל שיש כזה נוף. הים האדום- יש לו כוח לפייס מדבר, לשטוף רוחות חמות, אי הבנות, משקעים ופרידות כרוניות. הכל מתפוגג בשקיעה, בהשתקפות ההרים האדומים במים הכחולים, הכל מתפוגג בנקודה על ציר הזמן שהגאות מתחלפת בשפל.
רק עכשיו התרגלנו וכבר צריך לחזור הביתה. הגיע הזמן להמריא בחזרה אל השיגרה. צריך מוזה לחזור הביתה. צריך להיות מוכן לשינוי בשטף הפנימי, באנרגיה, בזרם הרגשי. צריך להתכונן לדיאלוג המחודש בין שני אזורי זמן. לוקח זמן להתרגל לזמן ולמקצב המקומי. בינתיים אפשר להנות בסטארבאקס ולחייך שאמלי עדיין זוכרת איך אני שותה את הקפה שלי. טוב להיות שוב בבית.
להתראות בקיץ הבא.
ענת ברקאי
ענת ברקאי (רישיון פסיכולוג ממדינת ישראל-2007)
MFTI 63227 Supervised by Dr. Miriam Bar MFT 33332
טיפול במבוגרים וזוגות.