פודיז, במסעדת Ostetia Mozza כבר הייתם?

שלום, שמי דלית גבירצמן ואני פודי. אני גם גודי, אבל זה מסיפור אחר.

היום, בעידן הפייסבוק והאינסטוש, כשאי אפשר, פשוט אי אפשר בלי פוד פורן ועם כל תכניות האוכל, כולנו הפכנו לסוג מסוים של פודיז. כולנו מתעניינים באוכל, בחומרי הגלם והיכן ניתן להשיגם, בהמלצות על מסעדות שוות, עוקבים אחר בלוגרים פופולריים ומתעניינים בכל טרנד חדש או פתיחה של מסעדה.

יש את אלו שמעדיפים להתמקד בבישול בייתי, קל וטעים, אחרים בגזרת אוכל הרחוב והאוכל המהיר, ישנם אלו המעדיפים מזון בריאות, ולא יהיו רגועים מבלי שיידעו שהכול אורגני ואיזה תהליך עבר המזון שלהם עד שהגיע לצלחתם, ויש כאלה ששום דבר לא אכפת להם כל עוד זה מצטלם טוב לאינסטגרם.

ואם תהיתם לרגע האם גם אתם בעצם פודיז? אז הנה שאלון קצר לבדיקה עצמית:

* האם בילוי מפנק עבורכם כולל תמיד אוכל טוב?

* האם אתם מוצאים את עצמכם חושבים הרבה על אוכל?

* האם אתם צופים להנאתכם בתוכניות בישול?

* האם אתם נוהגים לתכנן את החופשות שלכם סביב אוכל?

*  האם אתם נוהגים לבחור בקפידה את המסעדות שתאכלו בהן?

* האם אתם חייבים לצלם את האוכל שמוגש לכם לפני הביס הראשון?

* האם אתם נוהגים לעיין להנאתכם בספרי בישול?

* האם אתם נוהגים בטיולים שלכם לבקר בשווקים מקומיים?

* האם אתם יוצאים למסעדות הכי חדשות שנפתחות בעיר?

* האם אתם מעודכנים ומכירים את השפים המשפיעים היום?

אם עניתם בחיוב ל-5 מתוך 10 השאלות, אתם מוזמנים לקחת כיסא ולהצטרף למעגל. יש כיבוד בסוף.

רגע ההארה שלי בנוגע להתמכרות הזאת לאוכל טוב, קרה בשבוע שעבר בלוס אנג׳לס כשסירבתי בתוקף לאכול את ארוחת הבוקר שהוגשה במלון, ארבעה כוכבים, מיינד יו, וסחבתי את האיש במשך שעה נסיעה לקצה השני של העיר הגדולה והסואנת הזאת, בכדי לעמוד שעה בתור בשביל ארוחת בוקר טובה במיוחד.

עם היד על הלב, ברגע שהחלטנו לנסוע לבקר את הילד, מיד ידעתי באיזו מסעדה נבקר הפעם. ואולי זה היה להיפך? פשוט מה שקרה זה, שבעונה החדשה של הסדרה המעולה ומעוררת ההשראה והתיאבון Chef's Table הופיעה גברת אחת מוכשרת, שהיא היום ה-מלכה הקולינרית של עיר המלאכים. היא נראית לי כמו הוורסיה היהודית של פרידה קאלו, צבעונית, אינטנסיבית וסופר-מוכשרת. הנחישות וההתמדה שלה בכל מה שנוגע ללחם היא על גבול האובססיה. גבירותי ורבותי, קבלו בבקשה את הגברת הראשונה של הלחם, הפסטות והמוצרלה החולשת על שלוש מסעדות בלוס אנג׳לס – שף ננסי סילברטון.

סילברטון נמצאת ברשימת "הנשים הכי חדשניות בתחום האוכל והמשקאות" של מגזין "פורצ'ן אנד פוד אנד ויין"  אשר הכתירו אותה לאשה שהמציאה מחדש את הבצק. היא זכתה בתואר "קונדיטור השנה" ע"י קרן ג'יימס בירד, הוכתרה כ"אמנית האוכל" ע"י המגזין "בון אפטיט", חיברה שמונה ספרי בישול, עבדה עם שפים מובילים כמו וולפגנג פאק ב"ספאגו" ועוד. ננסי סילברטון נחשבת לאחת השפיות הכי מצליחות ומשפיעות כיום באמריקה. ב-2014 היא זכתה בפרס "השף המצטיין של השנה"(“Outstanding Chef of the Year”), אות הכבוד הגבוה ביותר בטקס קרן ג'ימס בירד, שנחשב לאוסקר של הקולינריה. זהו פרס שמוענק ל"שף פעיל, אשר הקריירה שלו העמידה סטנדרטים חדשים, ואשר עבודתו השפיעה על מקצועני ענף הקולינריה". בעבר זכו בו שפים ענקיים כמו תומאס קלר וז'אן ג'ורג'.

לפיכך, היה לי ברור כמו שתיים ושתיים, איפה נאכל את ארוחת הערב שלנו בביקור הזה. מסעדת ״אוסטריה מוצה״, המסעדה האיטלקית בבעלות השף מאריו בטאלי, המסעדן, היינן ואחד משופטי "מאסטר שף" אמריקה ג׳ו בסטיאניץ׳, וכמובן, סילברטון התקבלה באהדה רבה מיד עם היפתחה. הלוס אנג'לס טיימס העניק לה ארבעה כוכבים וכתב: "אוסטריה שנהפכה לאמנות", בזאגאט כתבו שהיא "העלתה את אמנות הגבינות לרמה של שלמות". היא הוכתרה כ"מסעדה הטובה ביותר" ע"י קרן ג'יימס בירד ואף הוענק לה כוכב מישלן ב-2008. וכל זה במרחק שעה טיסה מכאן, אז איך אפשר שלא לבוא לבקר?

בניגוד להרבה שפים אחרים במעמדה, סילברטון שואפת לשלמות שמגיעה דווקא מהפשטות. היא לוקחת אוכל בסיסי, מזין ופשוט-לכאורה כמו לחם, פסטה, סלט וגבינה ומביאה אותו לדרגת מומחיות וארטיזניות עילאית. המטבח שלה הוא הומאג׳ קליפורני למטבח האיטלקי, תוך הקפדה ואסתטיקה שמספקת הנאה שמהדהדת לך בכל הגוף. המנות שלה לוקחות אותך למקומות רחוקים, מזכירות לך חוויות מטיולים לאירופה, אולי אפילו את ירח הדבש שלכם באיטליה, ויחד עם זאת, יש בהן נעימות ומוכרות ביתית כמעט. אלילת הטעם, בעלת הפאלטה האנינה, מגישה את המנות שלה בענווה ובקדושה.

בערב, המסעדה חשוכה מעט לטעמי והמזגן קצת מוגזם. אך כשאני מזמינה את מנת המוצרלה, הסלט והפסטה שלי וזוכה למחמאות מהמלצר, אני גאה כמו תלמידה שעברה את המבחן בהצטיינות. המנות מתחילות לרחף אל השולחן וכולם טועמים מהכול. אני מביטה מסביב לשולחן ואושר מציף אותי. שוב אני מגלה עד כמה אוכל טוב וחברה טובה מסבים לי הנאה. אפילו אם זה אומר שמעכשיו תקראו לי – פודי.

Ostetia Mozza

Melrose Ave. Los Angeles, CA

שבת שלום!

שלכם בהנאה,

דלית