לחמניות קסם

הזיזו לי בשעה אחת את השעון וכבר האור בוהק לי מידי בעיניים, ציוץ הציפורים צורם לי מידי באוזניים וכל הקדחתנות האביבית הזו מתישה אותי עד מאוד. מזל שעצי ההדר פורחים בחצר ומענגים את האוויר בריח משכר של פריחה, שקצת מרגיעים את עצבי.

תיק-תק. האביב כבר שוב כאן (האם בכלל עזב?), וחג הפסח כבר ממש מעבר לפינה. ישנה תכונה ותזזיתיות באוויר ועל פני כולם אני קוראת הבעה של חוסר שקט ופעלתנות. אני מרגישה שיותר מאי פעם, יש לי יותר מטלות ברשימה מאשר זמן. לפני מספר שבועות השתתפתי בקורס מעניין שהציע, בין השאר, לנסות לערוך רשימה של דברים שהשלמת, במקום זו שעליך עוד לעשות. בתאוריה זה נשמע כל כך חיובי ונחמד, אבל במציאות אני מוצאת את עצמי עוסקת בחיפוש מתמיד אחרי עוד כמה שעות להשלמת המטלות, יחד עם מציאת איזה שהוא פטנט לניצול מירבי של מלאי הזמן העומד לרשותי, שנראה שהופך להיות מוגבל מרגע לרגע.

תיק תק. אז מי גונב את הזמן היקר שלנו? נדמה שיותר מתמיד אנחנו עסוקים, לחוצים ומתרוצצים בנסיון להתחקות אחרי הזמן האבוד. אנשים מוצפים בכל כך הרבה מסרים, מיסרונים ומסכים שממסכים לנו את האמת. והאמת, היא לפעמים כל כך קרובה. לעתים, צריך רק להרים את המבט או להביט החוצה אל היום היפה שנשקף מן החלון או להושיט יד ולחבק. אנו חיים בעידן של אשליות; של קירבה, של חברות, של משמעות. והזמינות הבלתי נסבלת הזו מציפה אותך במטלות, בדרישות ובציפיות שאי אפשר להמלט מהן. אז איך מוצאים את השקט בתוך כל הרעש הזה? מה עושים בשביל להשקיט את רעש הרקע כדי שתוכלי להקשיב שוב רק לקול נשימתך?

האיש היקר שהוא איש ים בעברו הצבאי, מעיד על כך שהצצה אל האופק (זה האמיתי לא המטפורי) עושה לו את זה. אני אוסיף שאף לבירה ובייגלה יש יכולת מדהימה להרגיע אותו אחרי יום עמוס בעבודה. ישנם אלו (ולצערי, אני לא נמנית בינהם) שיוצאים לריצה קלה. אחרים, זקוקים לכוס יין. ולי, לי יש את הפינה שלי בחצר האחורית, תחת עץ התמר על כיסא הנוח. שם, כשהכלב למרגלותי, אני נרגעת. שם, אני מוצאת מחדש את הקול שלי. שם אני מסוגלת להקשיב שוב למחשבותי, מבלי להיות מוסחת וממוסכת. ספר טוב וכוס קפה קר מעלים את החוויה בשתי דרגות והופכים אותה מצורך ומהכרח המציאות להנאה צרופה.

אף פעם לא הייתי מאותן נשים תקתקניות. אני זקוקה לזמן כדי לעכל חוויות ולחשוב מחשבות. יום שני הטוב מביא איתו את שיעור היוגה המיוחל, שעוזר אף הוא להשקיט את הלהג האין-סופי. וכמובן, סוף השבוע, שהוא הזמן שניתן לנו בדיוק בשביל זה; לנוח, להתמלא, להטען ולמלא מצברים. אצלינו בבית מנצלים אותו גם בשביל להצטייד ולמלא את המזווה והמקררים. שיתפתי אתכם כבר בעבר בכמה סודות מן המטבח שלי; רוטב הפסטו הביתי, צנצנת הגבינות הכבושות ושלל הסלטים (טחינה, כרוב וסלק) הם רק חלק מן המאכלים שעוזרים לנו לצלוח את השבוע העמוס. לחם טוב, ירקות ופירות טריים הם חובה, וכמובן, משהו מתוק. אז הנה עוד סוד למשהו שעוזר לי להתחיל שבוע חדש. קבלו בבקשה את לחמניות הקסם המתוקות של מיכל אנסקי. הקסם הוא בכך שהכנתן לוקחת מעט זמן ואילו ההנאה מהן נמשכת זמן רב.

לחמניות קסם

מה צריכים?

 230 גרם חמאה חתוכה לקוביות

3/4 כוס סוכר

21/2 כוסות קמח

4 ביצים

1/2 כפית אבקת אפיה

מה עושים?

מכניסים את כל המרכיבים למעבד מזון ומעבדים 30 שניות (כן, קראתם נכון!). מורידים כל מה שנדבק לשוליים ומעבדים עוד 30 שניות עד שהתערובת אחידה וקרמית. קורצים כדורים ומניחים על תבנית גדולה, שטוחה ומשומנת או בתבנית שקעים. מכניסים לתנור חם מאוד (220 מעלות צלזיוס או 425 מעלות פרנהייט) ואופים עד שהלחמניות מתחילות לתפוח. מנמיכים לחום בינוני (190 מעלות צלזיוס או 375 פרנהייט) ואופים כ-20 דקות בערך.

מגישים עם חמאה וריבה, שמנת, גבינות עיזים או אפילו חביתה. תיק תק!

שבת שלום,

דלית