מאפה אספרגוס,גבינה וביצה עלומה

תֹּאמַר, אֶהְיֶה רַב –

לֹא לָמַדְתִּי תוֹרָה;

שֶׁמָּא תֹאמַר: סוֹחֵר –

מָעוֹת אֵין לִסְחוֹרָה.

אִי מַזָּלִי, מַזָּל רָע!

אֵין לִי הָא וְאֵין לִי הָא,

אָנָה אֵפוֹא אֲנִי בָא?

מָה אֲנִי וְחַיַּי מָה?

מילים: חיים נחמן ביאליק

לחן: מיקי גבריאלוב

ביצוע: א.א.

לא בחרתי להיות מורה. למעשה, ההוראה בחרה בי. ישנם ללא ספק, מקצועות מכניסים יותר, וזוהרים יותר – וודאי וודאי, אך אין אחריות גדולה יותר מלגעת בנפשו של ילד, מההזדמנות להתחבר ומהסיכוי להשפיע. זר לא יבין את ההתרגשות והסיפוק שאדם חש מללמד חבורה של דרדקים סקרנים בתפוצה קרוא וכתוב, ובשפת הקודש – אדרבא ואדרבא. בכל שנה עם בוא האביב, חוזר ונשנה הפלא, הרגע הקסום שבו ילדי כיתה א׳ פורסים כנפיים ומתחילים לקרוא. אני עדיין זוכרת את הרגע בו נוכחתי לדעת שילדי הפרטיים קוראים בו-זמנית בעברית ובאנגלית. איך צלצלתי בהתרגשות אל הסבים והסבתות בישראל לבשר להם בדמעות שהילד/ה קורא/ת. האופוריה היתה כה גדולה שהתמכרתי לתחושה, ומאז אני בוחרת ללוות את ילדיהם של אחרים כשהם עושים את צעדיהם הראשונים בקריאה וכתיבה, ובכל שנה ״נשארת כיתה״ בציפיה לפעם הבאה.

מקצוע ההוראה הוא מקצוע דינמי, והוא טומן בחובו אתגרים גדולים. בכדי לעשות אותו נאמנה ובהצלחה עליך להשקיע מחשבה מרובה, יצירתיות ותכנון, לצד ספונטניות וגמישות, אינטואיציה, אינטליגנציה, רגישות, סבלנות וה-מ-ו-ן אהבה! מי שאין אהבה בליבו, מוטב שישאר בבית או יבחר לו מקצוע אחר. מידי יום אנחנו שם כדי לחבק את ילדיכם – כשאין אף אחד אחר, ללמד – כל אחד בדרכו, לעודד, לאתגר, לחנך, לפשר, לנזוף, להשגיח, לדאוג, לטפל ולאהוב דורות של ילדים לא לנו. כמו ניקיונות, מלאכתה של המורה לעולם אינה מסתיימת. ישנם תלמידים שמדירים שינה מעינינו והם אלו שזוכרים עוד שנים אחר כך. הם איתך כששמח (אין כמו לחגוג איתם יום הולדת ורגעים של שמחה), והם איתך כשכואב ועצוב. לעולם אזכור את היום בו התבשרתי על פטירתה של סבתי. תלמידי עטפו אותי בחום ובאמפתיה שריפדו את ליבי הדואב והביאו מזור לכאבי. יש בילדים צעירים אותנטיות שאין לה תחליף. אם הם משתעממים – תדעי זאת מיד. אם הם שמחים ומתלהבים – תדעי אף תדעי.

ומה נשאר מכל זה? קשה לפעמים לדעת. אני תמיד תוהה. נפגשתי זה לא מכבר עם אמא של תלמידה לשעבר שסיפרה לי בגאווה שבתה הלומדת כעת בקולג׳, החליטה להמשיך את לימודי העברית בתכנית המיועדת לתלמידים בוגרי בתי ספר יהודיים. נזכרתי בתלמידת כיתה א׳ המנומשת והסקרנית שהייתה, ודמיינתי אותה בהתרגשות כנערה בוגרת. מידי פעם, אני מוזמנת לטקסי בר ובת מצווה של תלמידי לשעבר. אני צופה בהם עומדים גאים על הבימה וקוראים בביטחון, בהטעמה (ובמבטא ישראלי מובהק) מספר התורה, וליבי עולה על גדותיו מנחת.

מורה הוא קצת כמו איכר הטומן את הזרע עמוק באדמה, משקה באהבה וממתין בציפיה לראות מה יצא. כמו בטבע (או ביין), יש שנים טובות יותר ויש פחות. אך חיוך של ילד וניצוץ של הבנה בעיניו עדיין עושה לי את היום!

מוקדש בהמון הערכה לכל חברותי ועמיתותי העוסקות מידי יום במלאכת הקודש.

חשבתי ארוכות על מתכון הולם לכתבה, משהו פשוט ומפנק, קל להכנה אבל שנראה – מליון דולר. ולבסוף, נפל הפור על מאפה בצק עלים עם אספרגוס, גבינה וביצה עלומה מתוך סיפרה של השפית השאפה מיכל אנסקי. הנסיון הראשון היה כל כך מוצלח שחוסל עוד בטרם הספקתי לצלמו. לא נותרה לי ברירה אלא לשחזר את ההצלחה.

מאפה אספרגוס, גבינה וביצה עלומה

מה צריכים?

1 חבילה בצק עלים

1 חלמון טרוף

1 צרור אספרגוס טרי

מעט שמן זית

גבינת פרמז׳ן, פקורינו או מנצ׳גו פרוסה לפרוסות דקיקות

1 ביצה

מעט חומץ בן יין לבן

מלח

מה עושים?

מחממים את התנור לחום גבוה (400 מעלות פרנהייט). מרפדים תבנית בנייר כסף ופורשים עליו את הבצק. מברישים את הבצק בחלמון טרוף. חותכים את החלק התחתון והסיבי של האספרגוסים וחולטים אותם במים רותחים למשך דקות ספורות. מסננים, מעבירים למי קרח, מסננים שוב ומייבשים. מניחים את האספרגוס במרכז הבצק. יש לשמור על שוליים של לפחות 2 ס״מ מכל צד של הבצק. מטפטפים על האספרגוס מעט שמן זית ואופים כ-10 דקות. מוציאים מהתנור ומניחים על האספרגוס את פרוסות הגבינה. מחזירים לתנור ל-2-3 דקות נוספות, עד שהבצק שחום ותפוח והגבינה נמסה.

בינתיים, מכינים את הביצה העלומה: מרתיחים מים בסיר קטן ומוסיפים מעט חומץ. יוצרים בסיר מערבולת על ידי בחישה בכף ומחליקים לתוכה את הביצה. מבשלים כ-3 דקות ומוציאים בעדינות, בעזרת כף מחוררת. מניחים את המאפה בעדינות במרכז צלחת ההגשה, ממקמים את הביצה במרכז וזורים מעט מלח.

מי שלא אוהב ביצים עלומות, אפשר להכין ביצה מקושקשת ולהגיש בצד או לוותר בכלל על הביצה. המאפה נפלא כשלעצמו ומושלם לבראנץ׳ או ארוחת ערב קלה.

שבת שלום,

דלית