דברים שלמדתי על בית הספר

מאת: דלית גבירצמן

האם היה לכם אי פעם מורה? מורה שראה בכם משהו שאמנם איננו בשל אך יקר; שראה בכם אבן טובה, שבחוכמה ניתן ללטשה עד שתבריק בגאווה? אם התמזל מזלכם למצוא את הדרך למורים כאלה, תמיד תמצאו את הדרך חזרה…  מיץ' אלבום/ ימי שלישי עם מורי

לסקרנים:

אם יש דבר אחד שאני יודעת בוודאות, זה שבמסע של החיים – כולנו תלמידים. לכולנו היו וישנם מורים, מנטורים, חברים ולעיתים אפילו זרים או עוברי אורח, שמזדמנים לחיינו בשביל ללמד אותנו שיעור חשוב.

בניגוד לדעה הרווחת, מורים לא בוחרים להיות מורים בגלל החופשות. הבחירה במקצוע ההוראה (חרף אפרוריותו ביחס לאבק הכוכבים של מקצועות ההייטק) נובעת לרוב מתחושה של שליחות ויש בה נתינה אינסופית. לפני כ-3 שבועות ישבתי באולם בבוסטון שהיה מלא במורים ורכזים, והכיל במשותף מאות (!) שנות נסיון בהוראת עברית בתפוצות. היו שם צוותים שהגיעו מכל רחבי ארצות הברית, כמו גם מטורקיה ואוסטרליה. אנשים ונשים המסורים למלאכתם, שבחרו לבלות את החלק הארי של חופשת הקיץ שלהם בהשתלמויות רבות ומגוונות. הם השאירו בבית את משפחותיהם וילדיהם הפרטיים ובאו ללמוד בעצמם, בכדי להשתפר ולשכלל את אומנותם. הדהימה אותי העובדה, שכולם כאחד מכנים כמעט מבלי משים את תלמידיהם בשם – ״הילדים שלי״. כי ככה זה כשאתה מורה. אתה בוחר לבלות את ימיך ולתת את המיטב שבך לילדים של אחרים (עד שלעיתים מזומנות לא נותרת בך טיפת אנרגיה לילדיך-שלך). אנחנו האנשים והנשים שמתוך בחירה, מבלים ימים (ולילות) בדאגה לשלומו, התפתחותו והשכלתו של דור העתיד.

בעידן שבו הידע הפך כה זמין והמורה מתבקש להעתיק את מקומו מחזית הבמה בתפקיד ה-״Sage on the stage" ולעבור להיות ה- "Guide on the side", מורים נדרשים ללמוד מיומנויות חדשות. בעידן שבו למידה מותאמת היא הכרח המציאות, מורים מצופים להנגיש את החומר הנילמד לכל סוגי הלומדים. בעידן שבו התפתחות הטכנולוגיה השולטת בחיינו היא כה מואצת, מוטלת עלינו המורים האחריות לדעת מתי ואיך לנצל אותה למטרות חינוכיות, ומתי ללמד את ילדי העתיד גם את ״שפת הקשב״.

לו רק הייתם יודעים, עד כמה מורים עובדים קשה בימי היערכות, באיזו התרגשות הם פורקים את ארגזי הציוד ומכינים לכל תלמיד את כל מה שיזדקק לו במהלך השנה. לו הורים היו מגיעים לבית הספר בזמן ימי היערכות ורואים כמה דאגה ומחשבה מקדישים המורים לכל תלמיד ותלמידה, באיזו השקעה הם מכינים את הלוחות לשנה החדשה, באיזו מסירות נכרכות המחברות ומוכנות התיקיות, כמה שעות יושבים מורים ומורות בכדי לשוחח על טובת התלמידים בכדי לוודא שכל צורכיהם הלימודיים, כמו גם הרגשיים והחברתיים ימולאו. לו ידעו ההורים כמה שעות תכנון ומחשבה מוקדשות לבניית מערכי שיעור מאתגרים ועדכניים. לו הייתם יודעים כמה יצירתיות ומקוריות יש בקבוצת הפייסבוק העצומה שנקראת ״מורות משקיעות״. לו רק ידענו, היינו זוכרים לומר ״תודה״ ולחייך אל האיש או האישה העומדים כל בוקר בפתח הדלת (ולא משנה כמה שעות ישנו הם עצמם בלילה) ומקדמים את פני ילדנו בברכה ובחיוך.

כל מורה וכל מורה שאני מכירה הם מומחים, בעל או בעלת תואר ונסיון, וכולם – תלמידים בנישמתם. כל מורה ומורה הם קוסמים המפזרים בכיתה אבק כוכבים של ידע, סקרנות ועניין במקצוע שהם מלמדים, ויתרה מזאת, עניין בלמידה עצמה. מורים הם תחנות כוח המאירות אל תוך מוחם וליבם של תלמידים, מתוך כוונה למצוא בכל אחד ואחת את הייחוד שבהם, את מה שמדליק אותם. כבמטה קסמים, מורים נוגעים בנפשות של ילדים ובני נוער צעירים, וטומנים בהם זרעים, שביום מן הימים יניבו חלומות גדולים.

למתקדמים:

אז לכבוד שנת הלימודים החדשה, רציתי להעניק לכם במתנה כמה המלצות על ספרים וסרטים נפלאים העוסקים במורים ובחינוך. אלו סיפורי הצלחה המהווים תזכורת לכולנו, שמורים טובים נותנים לנו את הדבר הכי חשוב בחיים – השראה.

סרט – פואמה פדגוגית

ראשית, רציתי להמליץ לכם על הדוקו המצוין ״פואמה פדגוגית״. תמי גרוס ומאיה רוטשילד ביימו סרט דוקומנטרי יוצא דופן על עשייה חינוכית במיטבה. הסרט מספר את סיפורו של בית הספר ״תל חי״ בכפר שלם בתל אביב, שהפך להיות, כנגד כל הסיכויים, לאחד משלושת בתי הספר הטובים בארץ. הסרט בוחן  את תרומתו הייחודית של חינוך נכון ותרומתם של אנשי חינוך המאמינים בשליחות עשייתם לשינויים התנהגותיים מרחיקי לכת. הסרט עוקב אחר הפלא המתרחש בין כותלי בית הספר המצליח. דוקו מרתק ומעורר מחשבה!

ספר – ״המורה״ מאת פרנק מק׳קורט

פרנק מק׳קורט פרץ אל הזירה הספרותית כשכתב את ספרו הנודע ״האפר של אנג׳לה״, שבו גולל את זכרונות ילדותו באירלנד. בספרו ״המורה״ מתאר מק׳קורט כיצד הובילו אותו שלושים שנותיו כמורה אל המערכה השנייה בחייו, כסופר. הוא מתאר את הקשיים, הניצחונות, ההפתעות והתובנות שזימנו לו תלמידיו בבתי הספר הציבוריים בעיר ניו יורק. הוא מספר כיצד הצליח להטביע רושם בל יימחה על תלמידיו באמצעות שיטות הוראה לא מקובלות ומטלות מקוריות, וכיצד עשה כמיטב יכולתו בכדי לעורר עניין בבני נוער שלוחי רסן, גועשים מהורמונים או במקרה הטוב, פשוט אדישים. ספר מופתי!

פוד קאסט – מיץ׳ אלבום

לסיום, הייתי רוצה להפנות את תשומת ליבכם לפוד קאסט מעניין ומרגש בין הכוהנת הגדולה של הטלוויזיה, אופרה ווינפרי, והסופר מיץ׳ אלבום. אופרה נפגשה איתו לשיחה לרגל עשרים שנה ליציאת ספרו ״ימי שלישי עם מורי״. אלבום, שהיה כתב ספורט, גילה במקרה שהמרצה הנערץ עליו מהאוניברסיטה גוסס ממחלת ה-ALS. הוא החליט לנסוע לבקר אותו בביתו בבוסטון, ואותו הביקור הפך לביקור שבועי. מידי יום שלישי, העביר מורי את הקורס האחרון שלו שנושאו – משמעות החיים. אלבום מחליט להעלות את הדברים על הכתב בכדי לממן את ההוצאות הרפואיות של מורו הנערץ. חמישה עשר מליון עותקים אחר כך, אלבום מספר לאופרה כיצד השפיעו התובנות והלקחים על חייו. מפגש מרתק!!

לפרקטיים:

שנת לימודים חדשה החלה וצריך עוד מתכון פלאי שהוא כל כך קל להכנה וטעים-טעים להוסיף למאגר. כולנו חוזרים הביתה עייפים מיום עבודה וזקוקים לפתרונות מהירים לארוחת הערב, אבל במינימום השקעה. ומי אם לא זיוה המורה, שלימדה אותי להכין עוף הוקוס-פוקוס במלח גס. הוא יוצא עסיסי, שחום וחתיך, והוא כולל שני מרכיבים בלבד!! לא מאמינים? נסו והיווכחו!

עוף הוקוס-פוקוס

מה צריכים?

1 עוף שלם, כשר (כן!) – יש לקנות אצל יוסף הסוחר

1-2 כוסות מלח גס

וזהו!!

מה עושים?

מחממים את התנור לחום של 350 מעלות פרנהייט. שוטפים את העוף ומניחים במרכז תבנית אפייה. מפזרים בנדיבות את המלח מסביבו ומכניסים לתנור לשעה וחצי-שעתיים (תלוי כמה שחום אתם אוהבים אותו). מוציאים מהתנור ורוקדים סביבו ריקוד קטן מרוב שהוא טעים.

כמעט לכל אדם שאני מכירה היה מורה אחד לפחות שהשפיע עליו באופן משמעותי ונגע בנימי נפשו. בשבילי, זה היה חיים רוגנר, המורה שלי לספרות בתיכון, שלנצח הצית בי את האהבה לשירה עברית, לאלתרמן ולמילה הכתובה. באשר תהיה, מר רוגנר, לעולם לא אשכח את היום בו הקראת בפני חברי לכיתה את החיבור שכתבתי. זה היה, וישאר, רגע השיא של חווית הלימוד שלי בתיכון. והשאר, הסטוריה!

הכתבה הזאת מוקדשת בהכרת תודה לכל חברי וחברותי המורים, באשר הם.

שבת שלום וסוף שבוע נעים,

דלית