סליחות ודובשניות

מאת: דלית גבירצמן

בוא נאסוף את הכל

את כל האמשים האבודים

והמחרים המקווים,

את פיסות הנייר

ופיסות השמים,

את הבגידות קטנות

והפיוסים הגדולים,

את הפרחים היבשים

והדמעות הלחות,

את הלחישות החמות

והסכינים הקרים,

את ידי אל תוך ידיך

ואת ראשינו אל הכר.

בוא נאסוף את הכל

ונתחיל מחדש."

מילים: אריאנה הרן

תמיד מצאתי שיש משהו מכביד ואפילו קצת מאיים בעשרת הימים שבין כֵּסֶה לעשור. לא בכדי, הם מכונים ״הימים הנוראים״. אבל יש גם משהו מנחם בידיעה שקיים מנגנון המאפשר לנו במידה רבה לעשות reset קולקטיבי ולחשב מסלול מחדש. כנראה שיש בנו, מאמינים ואחרים, את הצורך לסלוח ושייסלח לנו. וכך, פעם בשנה, מגיע יום כיפור ומציב את מושג הסליחה במרכז התודעה שלנו.

כולנו יודעים שקשה לבקש סליחה. קשה לנו להודות בטעות, ודווקא משום כך, חשוב כל כך לעשות זאת. לאמן, אם תרצו, את שריר הסליחה. להניח את האגו בצד ולהודות שכולנו מסוגלים לטעות ולמעוד. קשה לעיתים עוד יותר לסלוח. נוח לנו להתמקם בעמדה החמימה והמתגוננת של הצד הנפגע ולשמור טינה. ודווקא משום שכל כך קשה לפעמים לסלוח, חייבים לסלוח. ״סורי סימס טו בי דה הרדסט וורד״ שר אלטון ג׳ון כבר מזמן, ועם השנים, למדתי עד כמה צדק. אז השבוע, לא אכביר במילים, ורק אומר – סליחה.

סליחה אם שכחתי לומר תודה

סליחה אם לרגע לא הקשבתי

סליחה אם לא עצרתי להתפעל

או שלא טרחתי אפילו להסתכל.

סליחה אם בהיסח הדעת שכחתי

או לא הגבתי בזמן

סליחה אם לא פעלתי מספיק

או לא מחיתי במופגן.

סליחה אם לא עמדתי בציפיות

ואם נתתי למישהו לחכות

סליחה אם לא דייקתי

או פשוט אם איכזבתי.

סליחה אם פגעתי

זה מעולם לא היה במכוון

וסליחה אם לא אמרתי

סליחה, בזמן.

חברה טובה סיפרה לי השבוע על ספר מיוחד שכתב ענר שלו, האח של צרויה, הנקרא ״ספר הפתיחות״. איזה רעיון גאוני, חשבתי בליבי, איך לא חשבתי על זה קודם? ספר שכולו התחלות של סיפורים, בלי הסופים. כמו מסעדה המגישה רק מתאבנים או כמו קונצרט שכולו רק פתיחות של יצירות מוסיקליות. חישבו לרגע כמה פוטנציאל יש בזה! בהתחלות יש כל כך הרבה הבטחה וציפיות לעתיד. נפרסת לפנינו קשת שלמה של אפשרויות לעתיד לבוא. התחלות של יחסים, התנסויות חדשות, תוכניות ותכנונים לעתיד. ואף אם חלקם לא יגיעו לכלל מימוש, ייעזבו או ישכחו, יש ברגע הזה כל כך הרבה עניין ותקווה.

במקום הזה תופס אותי יום כיפור השנה. ובשביל להמתיק את טעמם של הימים הנוראים, לשבור את הצום ליד כוס התה, וגם בשביל לפנק בסוכה, הנה לכם מתכון לדובשניות. כן, אותן העוגיות המתוקות, הפריכות והנימוחות של ילדותנו. המתכון בהשראת מיקי שמו.

דובשניות פינוק

מה צריכים?

200 גרם חמאה רכה, ללא מלח

100 גרם (1/2 כוס) סוכר לבן

100 גרם (1/2 כוס) סוכר חום בהיר

1/8 כפית מלח

2 ביצים גדולות

160 גרם (1/2 כוס) דבש

560 גרם (4 כוסות) קמח רגיל

2 שקיות (20 גרם) אבקת אפייה

לציפוי:

60 גרם (1/2 כוס) אבקת סוכר

מה עושים?

מערבלים את החמאה עם שני סוגי הסוכר והמלח בקערת המיקסר במשך כ-3 דקות במהירות בינונית עד שמתקבלת תערובת קרמית. מוסיפים את הביצים, בזו אחר זו, עד שהן נבלעות בתערובת. מוסיפים את הדבש תוך כדי ערבול. לבסוף, מוסיפים את הקמח ואבקת האפייה ומערבבים עד לקבלת תערובת חלקה ואחידה. עוטפים את הבצק בניילון נצמד ומעבירים למקרר למספר שעות. מחממים את התנור ליום של 350 מעלות פרנהייט ומרפדים שתי תבניות בנייר אפייה. יוצרים מהבצק כדורים הקוטר 3 ס״מ ומגלגלים באבקת הסוכר. מניחים באופן מרווח בתבנית ואופים 12-15 דקות ע״ש שהעוגיות משתטחות ונס דקות מעט אך עדיין רכות למגע.

מצננים ונהנים מהמתיקות.

גמר חתימה טובה!

שלכם,

דלית